המאמר הזה נכתב כריכוז או סיכום למעשה של קרוב ל-20 שנה של דיג במים המתוקים כאן בארץ וידע שנרכש עם השנים מהאינטרנט,מהספרות וממקורות מידע נוספים.

רוב הדיג התרחש בירדן,חלקו בכנרת ומעט בנחלי הצפון,המאגרים ועוד כמה מקורות מים מתוקים למיניהם,חלקם בחו"ל.
ייתכן ובידי הקורא יהיה מידע שונה מניסיוני האישי ותמיד אשמח לשמוע וללמוד משהו חדש.

     הקדמה:
 המאמר הזה נכתב כריכוז או סיכום למעשה של קרוב ל-20 שנה של דיג במים המתוקים כאן בארץ וידע שנרכש עם השנים מהאינטרנט,מהספרות וממקורות מידע נוספים.
רוב הדיג התרחש בירדן,חלקו בכנרת ומעט בנחלי הצפון,המאגרים ועוד כמה מקורות מים מתוקים למיניהם,חלקם בחו"ל.
ייתכן ובידי הקורא יהיה מידע שונה מניסיוני האישי ותמיד אשמח לשמוע וללמוד משהו חדש. 
ניתן ליצור איתי קשר ,תמיד,כאן ב IKF
 
ועכשיו,בלי לבזבז זמן,ניגש למאמר...
 
קודם כל, איפה?  - מקומות דייג מומלצים באזור הצפון:
 
      כנרת: בקעת בית ציידה מזרחית לגשר אריק -שפך נחל משושים (שמתחבר בסופו עם נחל הזוויתן),שפך
               היהודייה,שפך דליות ושפך שפמנון .
               חלקכם אולי מכיר את נחל משושים ונחל היהודייה בשם "זאכי" ואת נחל דליות בשם "מג'רסה" .
               חוף כינר.
               חוף דוגה.
               חוף דוגית.
               חוף גולן.
               חוף צאלון.
               חוף אשלים (חוף הגולשים,שפך נחל סמך).
               חוף כורסי.
               חוף לבנון.
               חוף חלוקים.
               חוף גופרה.
               חוף צלצל.
               חוף סוסיתא.
               מעגן עין-גב.
               חניון עין-גב.
               חוף האלה.
               חוף שיטים.
               חוף קנה.
               חוף שיזף.
               חוף רותם.
               מזח האון.
               חוף מעגן.
               חוף צמח.
               חוף ירדן-כנרת.
               חוף שלדג.
               חוף צינברי.
               חוף שחף.
               חוף ברניקי.
               חוף שקמים.
               חוף חמי טבריה.
               מעגן הדיג טבריה.
               חוף "מקורות".
               חוף דקל.
               חוף מגדלה.
               חוף ארבל.
               חוף הוואי.
               חוף נירוונה.
               מעגן גינוסר.
               חוף חוקוק/כרי דשא.
               חוף ספירית (האקליפטוסים דרומית לחוף אמנון).
               מפרץ אמנון.
               מפרץ עייש מערבית לשפך הירדן לכנרת.           
               2222

ירדן:        שפך הירדן לכנרת.
                גשר אריק הישן והחדש.
                פארק הירדן.
                הירדן ההררי –טורבינות כפר הנשיא,גשר הדודות,גשר בנות יעקב.
                גשר גדות (גשר הפקק) ועד גשר להבות הבשן בכביש מצומת הגומא לגונן.
                מגשר להבות הבשן וצפונה כמעט עד כפר בלום.
                הטיילת בין כפר בלום לשדה נחמיה.
                נקודת המפגש של הדן והחצבני-ליד שדה נחמיה.         
 בנוסף, ישנם מאגרים רבים בצפון, בעיקר בגולן. לרובם ככולם הכניסה אסורה והם נמצאים בשטחים  פרטיים, בשטחי אש או אזורים ממוקשים (רמת הגולן). 
 לחלק מהמאגרים מוזרמים מי ביוב ולחלקם ישנה גישה לפרות כמקור מים לשתיה. התוצאה - שגשוג של עלוקות... 
               על כל פנים אלו דגים שמנים וטיפשים עם ריח רע... לכן אני לא שלם עם מסירת פרטים,ועמכם הסליחה.                   
דן/חצבני/בניאס : כמעט באופן מוחלט האזור מגודר ומוגדר כשמורת טבע ולכן הדיג אסור. מעטים המקומות שניתן לדוג בהם ורובם נמצאים בשטחים פרטיים או צבאיים .
העובר על החוק צפוי לקנס של 660 ₪ ולעיתים גם החרמת הציוד!  ראו הוזהרתם!


2223
 
       מה אפשר לתפוס?

    מיני דגים לדיג :  אמנון (מושט) - ישנם כמה מינים. 
                              לבנון (סרדין) -  שני מינים.
                              ביניות (אישרי, קישרי, קראסין) - ארוכת ראש וגדולת קשקשים
 קרפיון - שני מופעים עיקריים לאותו המין,בריכה ובר. קיימים גם מינים שונים של   קרפיונים אסייתים/קרפיוני עשב כגון ה"אמור".                                       
                              חפף (חפפי) - הדג ה"מככב" בפלגים הקטנים ובזרם חזק.
                              קיפון (בורי) - שלושה סוגים.
                              כסיף - הדג הגדול ביותר בכינרת (כ-1.30 מ',מעל ל-30 ק"ג).
 שפמנון (ברבוט)- אינו גדול כמו השפמנון האירופי  (Wels catfish)  אך עדיין מגיע  למימדים מרשימים ! (כ1.50 מ',25 ק"ג).
 "אורחים בלתי צפויים" שונים שהובאו מבחוץ בידי אדם, כגון פורל, צלופח, חדקן,מוסר,לברק,באס,דגי נוי ועוד. לאחרונה התפרסם על דקר ("לוקוס") מסוים שמגודל בבריכות הדגים שבעמק הירדן...

מעט על הכנרת והירדן:
הכנרת שלנו ממוקמת בדרום אזור הלבנט שמשתרע על רצועה של כ-1000 ק"מ מהרי הטאורוס שבצפון דרך טורקיה,סוריה,לבנון ועד ישראל וירדן.
כל מה שנשאר היום זה אגם קטן אבל בעבר היה כאן ים ענק שכיסה את רוב השטח .                      בתנאים ששררו כאן היה ניתן לעבור בקלות יחסית בין אפריקה לאסיה ולאירופה דרך המים מה שהביא עושר רב לחיים במים.
מהאזור הצפוני הקר שנקרא פליארקטי הגיעו אלינו דגים כגון החפף,הבינית ארוכת ראש והלבנונים.
מהאזור הדרומי החם שנקרא פליאוטרופי הגיעו מינים כגון השפמנון,בינית גדולת קשקש והאמנונים.
הקרפיונים החביבים ששוחים להם בכנרת ובירדן הגיעו רק בשלב הרבה יותר מאוחר לקראת סוף שנות ה-30 והבורים שאנו רואים קופצים כשהרוח רצה על המים הגיעו מהים התיכון בתור דגיגים להעשרת הדגה בכנרת וככלי עזר לטיפול באיכות המים.
גם הכסיף הענקי שנתפס לעיתים כ"כ רחוקות על פיתיון (וגם אז מדובר על פרטים קטנים יחסית) יובא לארץ מהמזרח הרחוק.
קרנון הנהרות למשל הגיע כנראה עוד בתקופת ימת תטיס הקדומה ונשאר מאז...
אם נכלול את כל הדגים הקטנטנים שמאכלסים את היובלים הקטנים והמעיינות,קיימים בארץ כ-30 מינים שמוצאם "צברי" ועוד כ-20 שהגיעו לכאן בעזרתו האדיבה של האדם.
רבים מזני הדגים שבכנרת חיים גם בנהר הירדן אבל מה שחשוב זה שכל המינים שראויים למאכל ומהווים אתגר דיג,קיימים בירדן.
באופן כללי,ככל שעולים צפונה מהכנרת לתוך הירדן,גודלם הממוצע של הדגים יורד. מהשפמנונים לקרפיונים דרך הביניות לחפפים.
אופי הדיג משתנה גם הוא...



 
        איך תופסים ?

אמנון - ישנם כאמור מספר מינים. 
הנפוץ שביניהם הוא האמנון המצוי ("עדדי" , Tilapia  zillii) שצבעו צהבהב עם 8-9 פסים כהים בצידי גופו ונמצא כמעט בכל מקום ואוכל כמעט כל דבר.    לאמנון המצוי שיניים קטנות שבהן הוא נעזר לתלוש חתיכות קטנות ממזון צמחי וחי כאחד ובשילוב עם אופי טריטוריאלי אגרסיבי הוא הדג שנתפס הכי הרבה בז'ירז'ור .
האמנון המצוי מסוגל לסבול רמת מליחות גבוהה מאד ובמקרים חריגים נצפו פריטים בים הפתוח                         אך מצד שני סבילותו לטמפרטורות נמוכות קטנה.  בין 20 ל-32 מעלות צלסיוס הוא מתפקד במרב היעילות           אך מתחת ל-20 מעלות פעילותו יורדת ומתחת ל-11 מעלות צלסיוס מתחילה תמותה.
באביב עם התחממות המים האמנון המצוי מוצא בת זוג מתאימה ושניהם יוצרים גומות בקרקע ששם הנקבה מטילה ביצים והזכר מפרה אותן.  שניהם שומרים על הדגיגים במשך כחודש ולמרות שהאמנון המצוי לא שומר על צאצאיו בפיו לעתים הוא עושה זאת על מנת להחזיר אותם אם הם מתרחקים יותר מדי מהאזור הבטוח.  בתקופה השמירה על הדגיגים האמנון המצוי נעשה תוקפני ביותר ותוקף כל דבר שעובר בסביבה.
האמנון המצוי עשוי להגיע לאורך של כ-30 ס"מ אך הגודל הממוצע של הדגים שנתפסים נע סביב ה-15-20 ס"מ...
נתפס על בצק,תולעים,זחלים,חגבים,תירס,חתיכות דג ובז'ירז'ור.
XX1
המושט השני בתפוצתו הוא אמנון הירדן ("לובד" , Oreochromis aureus) שצבעו כסוף-כחלחל ונפוץ בעיקר בכנרת ובאזורים הקרובים לבריכות הדגים.  בעונת החיזור הצבע הכחול על ראשם של הזכרים מתחזק ובנקודת החיבור של סנפירי הצד מופיע צבע ורוד עז.  הזכרים בונים קן בדומה לאמנון המצוי,הנקבה מטילה ביצים והזכר מפרה אותן. נקבות של אמנון הירדן מגיעות לבגרות מינית באורך של 10 ס"מ וזכרים אפילו באורך קטן מזה...  לאחר מכן הנקבה אוספת את הביצים ומעבירה אותם למים עמוקים יותר שם היא שומרת עליהם עד הבקיעה ואז גם על הדגיגים היא שומרת בפיה. הזכרים נשארים קרוב ועוזרים בשמירה שמאופיינת בנשיכות והפחדה של פולשים.  בתקופה זו הנקבות כמעט ואינן נתפסות בפיתיון או בז'ירז'ור אבל הזכרים כן.                                                 כמו האמנון המצוי גם אמנון הירדן עמיד בפני מליחויות גבוהות אך הסיבולת שלו לטמפרטורות נמוכות גבוהה משל האמנון המצוי.
אמנון הירדן מגיע בבריכות גידול ל-40 ס"מ אך בכנרת גודלו הממוצע נע בסביבות ה-15-20 ס"מ.
נתפס על בצק,תולעים,תירס וז'ירז'ור אם כי פחות מאחיו ה"עדדי".



2224

קיים זן נוסף ,ה"אדמונית".  ראיתי לנכון לצרף אותו לאמנון הירדן בגלל הדמיון ומאחר ועד היום לא ברור לגמרי אם הוא אמנון ירדן אדום ,אמנון גליל מוכלא או הכלאה עם זנים מחו"ל של מין מקומי. מה שידוע לי זה שהוא הוצג לשוק ע"י ענף המדגה של קיבוץ ניר דוד לפני כמה שנים. 
כמו שאר האורחים ,בין אם הובאו לארץ או פותחו כאן בארץ,הופיע גם הוא במי הכנרת והירדן תוך זמן קצר...
2225





מושט נוסף ואולי הנחשק מכולם הוא אמנון הגליל ("אביאד" או "מושט לבן" , Sarotherodon galilaeus)    שצבעו כסוף-לבן  ראשו אפור ורחב.  לפרטים צעירים יש לרוב פסים כהים בצידי הגוף בדומה לאמנון המצוי .    ניזון בעיקר מאצות ולכן כשנתפס לעיתים נדירות זה בדרך כלל על בצק.      כמו שני קודמיו גם הוא עמיד בפני מליחויות גבוהות וכנראה שגם עמידותו בטמפרטורות נמוכות היא הטובה ביותר מבין שלושתם.                           דג חזק ששומר על צאצאיו בפיו בנאמנות רבה (שני ההורים דוגרי פה).  בתקופת החורף מתקבץ ללהקות.
עשוי להגיע לאורך של 30 ס"מ אך לרוב מגיע ל-20 ס"מ.
נתפס לעיתים על בצק או ירוקת/אצות ובמקרים נדירים גם בז'ירזו'ר.
XX3
שני אמנונים נוספים שעשויים לעלות בחכותיכם הם הטברנון-סימון כנרתי ("מרמור" , Tristramella simonis simonis) שגוונו צהוב ונתפס לעיתים בז'ירז'ור ופיתיונות והטברנון לסתני ("כאלב" , Tristramella sacra )    בעל הראש המוארך שנחשב דג נדיר בכנרת.
XX4a+b

 
לבנון - ישנם שני מינים (לבנון הכנרת Acanthobrama terraesanctae ולבנון ליסנר Acanthobrama lissneri) המוכרים יותר בשמם העממי "סרדין".
שניהם דגים של חורף אבל פעילים בקיץ עם תקופת רביה כמעט חופפת מנובמבר ועד אפריל.
ניזונים מחסרי חוליות קטנטנים ואצות. שניהם נמצאים קרוב לקרקעית ומעדיפים אגנים שקטים ופחות את הזרם החזק.                                                                                                                                                דג טעים שלדעתי פשוט נברא לטיגון.  הגדול שבהם ,לבנון הכנרת מגיע לפעמים ל 25-20 ס"מ.                       נתפס בעיקר על תולעים אבל גם על בצק וגרגירי תירס קטנים.  כמו כן, מצוינים כפיתיון לשפמנונים, ביניות, צלופחים וקרפיונים גדולים.  חתיכות קטנות נטרפות ע"י מושטים! 
* טיפ קטן - סרדינים שנתפסים ועוברים המלחה טובה ומוקפאים כשהם שלמים משמשים פיתיון מצוין גם לדיג בים. לא מעט גומברים נתפסו עליהם! 
2226


 
ביניות -ישנם שני מינים של ביניות.
הבינית ארוכת ראש ("קרסין" , Barbus longiceps) היא דג אופייני לחורף ולזרימה חזקה.                                    גם בשיא החורף כשהירדן מלא בוץ ועולה על גדותיו,הבינית ארוכת ראש ממשיכה בשלה ונתפסת בדיג.
ניזונה מחומר צמחי ומכל יצור מים קטן שתצליח לבלוע מתולעים וסרטנים ועד דגיגים וזחלי יתושים.
בין דצמבר למרץ הן עולות נגד הזרם וניתן לראות אותן קופצות ביחד עם החפפים במעלה מפלים קטנים עד שהן מגיעות לאגנים שקטים שם הן מטילות את הביצים. בגשר הדודות שבירדן ההררי ניתן לראות אותן מזנקות לגובה של מטר וחצי כנגד הזרם.                                                                                                                                                       מגיעה למשקל של 6 קילו ויותר ואורך של מעל ל-80 ס"מ.                                                                                   צבעה לבן כסוף. פיה ממוקם בתחתית הראש ובצדדיו שני בינים קטנים. מהשפה העליונה יוצאים שני בינים נוספים.       קשקשיה קטנים וראשה אפור ומאורך. 
על אפם של הזכרים הבוגרים (הדג התחתון בתמונה) ישנן גבשושיות קטנות וכשתופסים אותם הם משחררים נוזל לבן מפתח השת.                                                                                                                                                     הביניות נתפסות בעיקר על תולעים,בצק,תירס ודגיגים קטנים.                                                                           הפרטים הגדולים נהנים מאד מסרדין מת!
פרטים גדולים שנתפסים מזנקים לפעמים מהמים בדומה לשפמנונים.
מדי פעם נתפסות גם בז'ירז'ור. 
שימו לב - עצמות עלולות להוות בעיה (בזמן הסעודה...) אצל פרטים קטנים עד קילו.
2227



הבינית השנייה , בינית גדולת קשקשים ("אישרי","קישרי" , Barbus canis) דג של קיץ ומים שקטים.
זה לא אומר שהן לא יתפסו באמצע הזרם או ליד מפלים קטנים אבל המקום המועדף עליהן אלו האגנים השקטים ובצידי הנחל בעיקר ליד ומתחת לצמחיה ששם הן אורבות לטרפן..                                                                                           במשך החורף הן כמעט ונעלמות והפרטים הבודדים שנתפסים נעים בין 15 ל-25 ס"מ בלבד.
ניזונה מכל יצור חי שחוצה את דרכה כולל דגים קטנים,סרטנים רכיכות ולא אתפלא אם גם חרקים וצפרדעים קטנות.
ניזונה גם מחומר צמחי.   

עונת הרבייה בין מאי לאוגוסט וזהו גם שיא האקשן אבל רוב הפרטים קטנים יחסית ומחסלים כל פיתיון שנכנס למים.       בסוף הקיץ הכמות יורדת אבל אז מופיעות החתיכות היפות...
מגיעה לאורכים פחות מרשימים מ"אחותה" ארוכת הראש אבל מגיעה למשקל דומה בגלל מבנה גופה הכבד...                           צבעה צהוב-כתמתם בדומה לקרפיון וקשקשיה גדולים מאוד. פיה ממוקם באמצע הגובה של ראשה בדומה לסרדין והבינים שלה (גם כן 4 במספר) קטנים משל הבינית ארוכת הראש...
גם הבינית הזו משחררת נוזל לבן מפתח השת כשנתפסת בתקופת הקיץ שהיא התקופה האופיינית לה.
נתפסת על תולעים, תירס, בצק, בוייליס, דגים קטנים (בעיקר סרדינים) וגם בז'ירז'ור.
בדומה לבינית ארוכת הראש גם היא מלאה בעצמות אך בניגוד לדגים רבים טעמן של הביניות אינו משתנה עם גדילתן.  לבינית של 300 גרם ולבינית של 3 קילו יש את אותו הטעם!                                                                                                                                            הדרך המומלצת להכנת הביניות היא שמן רותח וטיגון עמוק עד להשחמה.





2228
 2229
 קרפיון - שני מופעים עיקריים לאותו מין של קרפיון (Cyprinus carpio) . הקרפיון הוא דג של קיץ ומים חמים. בחורף הפעילות יורדת ביחד עם הטמפרטורות והתיאבון נפגם אבל עדיין ניתן לתפוס בימים היפים קרפיון פה ושם אם הפיתיון אטרקטיבי מספיק...
בסביבות מרץ מורגשת התעוררות קלה ופרטים יפים מתחילים להיתפס לקראת עונת הרבייה שמתרחשת בין מאי לספטמבר. בשיא עונת הרבייה יש היחלשות בתפיסות אבל איך שהיא נגמרת הם תופסים תיאבון ואוכלים כל דבר ממזון צמחי ועד בשרי כמו משוגעים עד שהמים מתקררים שוב.
הראשון,קרפיון הבר ("סאזאן", (*Sazan  בעל גוף מאורך יותר, ופחות גבוה מקרפיון הבריכות המוכר.   צבעו צהוב-כתום וגופו מכוסה קשקשים לחלוטין. דג יפה שמגיע בכינרת ל- 20 קילו ויותר.                                הוא גם ה"נחשב" והנחשק מבין השניים...
ככל שמרחיקים מהכנרת במעלה הירדן קרפיון הבר נהיה פחות ופחות נפוץ לעומת קרפיון הבריכה וגודל הפרטים קטן.
פרטים צעירים יאכלו תירס, בצק ותולעים.  פרטים בינוניים ינסו גם בוייליס ודגיגים.  פרטים גדולים יאכלו הכול (כולל דג מת) ,כל עוד הפיתיון נכנס לפה ...
נתפס לעיתים (בעיקר בסוף הקיץ ובתחילת החורף) גם בז'ירז'ור.
2230



* מקור השם SAZAN – הסברה היא שמקורו במילה האוגורית שבשפה הבולגרית SHARAN שפירושה "קרפיון". כנראה שיש קשר ישיר למילה ההונגרית SA'R (ה-S נשמעת כ"ש" רפה) שפירושה "בוץ",שם שכנראה ניתן לו בגלל הרגלי האכילה שלו וענני הבוץ שהוא יוצר במים...
המופע השני המוכר לנו כקרפיון הבריכה שעבר הנדסה גנטית והשבחה על מנת שיהיה בעל מבנה גוף מסיבי יותר ובעל פחות קשקשים, מבנה גופו קצר וגבוה יותר והוא יודע לנצל אותו היטב למאבק בזרם. צבעו זהוב-ירקרק ולעיתים גם שחור וקשקשיו הגדולים מועטים ביותר. מתאפיין בשורת קשקשים לאורך הגב, מאחורי הזימים, בקצה הזנב ובגחון. שאר הגוף שמנוני ונקי  מקשקשים.  ישנם מופעים נוספים כגון הקרפיון הלינארי (שקשקשיו הבודדים עוברים לאורך גופו מהזימים לזנב) ופיתוחים נוספים שעברו השבחה לגידול אינטנסיבי בבריכות.
קרפיון הבריכה מגיע לגדלים זהים לקרפיון הבר עם אותה תכונת "התכווצות" ככל שעולים צפונה במעלה הירדן.    דג גרגרן עם פה גדול: קטנים כגדולים יאכלו בצק, תירס, תולעים,חתיכות דג ובוייליס. פרטים בגודל קופסת גפרורים בולעים שני גרגרי תירס על קרס 8 !
בדרך כלל לא נתפסים בשפתיים אלא במעמקי הלוע. 
2231



חפף - מין אחד של חפף ישראלי ("חפפי" ,  Capoeta damascina) נפוץ למדי בנחלי הצפון. דג חורף מובהק וככזה הוא בנוי לזרימה חזקה. בין נובמבר לפברואר מתחילה הנהירה במעלה הנהר והנחלים וניתן לראות אותם קופצים במעלה מפלים קטנים ושוחים כנגד הזרם (ראה "בינית ארוכת ראש").
דג אתלטי וחזק, אופייני לזרמים חזקים ולפלגים הקטנים.
מגיע עד 1.5 קילו בערך ונחשב פייטר מדרגה ראשונה .
ניזון בקרקעית תוך כדי שהוא מגרד את האבנים עם השפה העליונה הקשה שלו. דומה לבינית ארוכת הראש בצבעו וגודל הקשקשים אך שונה בראשו הקצר והפחוס ופיו העגול והקטן הממוקם בתחתית הראש.
לחפף זוג בינים בודד בזוית הפה וזהו סימן ההיכר שמבדיל בינו לבין הביניות שלהן 4 בינים.
ידוע שהחפף והבינית ארוכת הראש יוצרים בני כלאיים . 
נתפס בעיקר על בצק,מדי פעם על תולעים ותירס ולעיתים רחוקות גם על בוייליס  ובז'ירז'ור. 
מה שמאפיין את האכילות של החפף באזורים סלעיים (כגון הירדן ההררי) זו חטיפה חזקה ומהירה ותקיעה מיידית של הריג בסלעים...

דג טעים ביותר אך למרבה הצער מלא עצמות קטנות. 
למי שמתעקש לאכול- שמן רותח עד להשחמה...

2232



 
קיפון- קיימים שלושה מינים של קיפון ("בורי" , Mugil cephalus , Liza aurata , Liza ramada) . שלושתם אינם טבעיים בכנרת והגיעו מהים התיכון . עד לפני כשנתיים לא יצא לי לתפוס בורים על חכה. הדג הזה היה כמו אפיקומן מבחינתי.
ידעתי שהוא שם אבל לא יצא לי לתפוס אותו...
לאחרונה יצא לי לתפוס באזור המעגנים בטבריה ובמפרץ אמנון פרטים קטנים עם מקל טלסקופי ("בוס") על בצק וקרס קטנטן. את הפרטים היפים יותר ראיתי שתפסו על קפיצים עם קרסים קטנים יותר מהממוצע לקרפיון על הקפיץ. נתפסו על בצק פיתה רגיל אבל בעיקר על תערובות שכללו תירס מקופסה עם הנוזל.
כשהרוח "רצה" על המים רואים אותם קופצים לגובה .
נתפס על בצק בעיקר באביב ובקיץ. 
שילוב של תירס עם הבצק על "קפיץ" יוצר שילוב מנצח... יש שטוענים שגם עגבניות טריות מגוררות מושכות בורים.   אישית לא ניסיתי...
2233


 
כסיף - הכסיף שפל-עין ("כסיף" , Hypophthalmichthys molitrix) הגיע מהמזרח הרחוק לפני כ-50 שנה . דג פופולארי בבריכות ומאגרים בארץ ובעולם (וכמובן גם בכנרת) בגלל חיבתו לאצות שאותן הוא מסנן דרך הזימים המפותחים שלו. לכסיף כמו לשאר בני משפחתו אין קיבה אלא רק מעיים אך בשילוב עם הזימים הריריים ודמויי הספוג שלו הוא מסנן תמידית את המים שעוברים דרך פיו וכך הוא ניזון מסביב לשעון.
כשיש את השרקיות (רוחות חזקות) אפשר לראות אותם ואת הבורים קופצים רחוק מהחוף. מאחר והכסיף שוחה קרוב לפני המים בדר"כ ונבהל בקלות מתנועת כלי שיט ורעש,ניתן לראות אותם קופצים בבהלה לגבהים מרשימים.  הדג הגדול ביותר בכנרת אך לצערי אינו נתפס בפתיונות או בז'ירז'ור. פרטים קטנים נתפסים לעיתים נדירות על בצק ובזה בערך מסתכם הדיג החובבני שלו בכנרת ובירדן.
דווח על פריטים באורך של 1.30 מטר ובמשקלים של 30 ק"ג ויותר!
אישית לא תפסתי כסיף מעולם עם חכה.
2234


 
שפמנון-על השפמנון המצוי ("ברבוט" , Clarias gariepinus) אפשר לכתוב ספר. זהו דג ריאה גדול מאד וחזק מאד עם תיאבון מדהים ופה עצום . במו עיני ראיתי שפמנון עולה לפני המים ובולע פיתה שלמה מבלי שפירור אחד יצוף בחזרה... שלא לדבר על מקרים שרוקנו לי חוט 0.45  מהרולר...
דג חסר קשקשים (לא כשר!) שנפוץ מהכנרת ועד החצבני.  ניתן להבחין בשני מופעים (אולי מינים?) , חומים ושחורים.   החומים יותר שמנים אבל השחורים הם אלו שנותנים את הפייט הרציני.  יתכן שהבדלי הצבעים נובעים מאותה הסיבה שהשפמנון האירופאי מופיע בשני צבעים והיא עכירות המים.  במים נקיים השפמנונים שחורים ואילו במים בוציים ועכורים השפמנונים חומים למרות שאצלנו שני המופעים קיימים באותם הממים ובאותם המקומות...
אוכלי כל.  נתפסים על כל פיתיון אפשרי עם עדיפות לפיתיונות בשריים ו"מסריחים" (תולעים, דגים חיים/מתים, נקניק, סטייק, טחול,לבבות,קורקבנים, מעיים, סבידה/קלאמרי(!), גמברי, סקומברי ועוד).  שני פיתיונות שנחשבים המנצחים בדיג שפמנונים בעולם הם צלופחים ועלוקות. את העלוקות הופכים כמו גרב ומשחילים על הקרס!        מצד שני, נתפסים גם על תירס, בצק ו"שאר ירקות" (בבטן של שפמנון במשקל 3 קילו שנתפס בירדן מצאתי גרעין של אפרסק!).  כמו כן נתפסים גם בז'ירז'ור.   
מגיעים לגדלים שהייתי מגדיר כ"מטרידים" ... בארץ דיווחו על שפמנונים של 1.80 מ' במשקל של 30 קילו ויותר!!!  נשמע אולי מוגזם אבל לדעתי לא בלתי אפשרי...
2235




קרנון נהרות-קרנון הנהרות הוא המין הקטן ביותר שנתפס על קרס לדעתי. מגיע ל-10-12 ס"מ וחי באזורים עם אבנים שם הוא ניזון מחסרי חוליות קטנים ומתולעים.
בתקופה שהכנרת מלאה והמים עולים על החלוקים שעל הגדה,ניתן לראות אותם בעשרות. אפורים עם "צבעי מלחמה" ירוקים. כשהם יוצאים מהמים ומתים צבעם משתנה לשחור.  לזכרים הבוגרים יש "כרבולת" גדולה מהרגיל.
נתפסים על תולעים בעיקר אבל גם על בצק אם יש לו ריח חזק.
דג לא כשר וקטן מדי לאכילה. בעל ניבים קטנים כך שכדאי להיזהר לא לחטוף ביס...

2236


 
אורחים בלתי צפויים ומינים פולשים:
בעיית המינים הפולשים בעולם כולו עלתה לסדר היום כבר לפני כמה עשורים ולפי הערכות מושקעים בארה"ב בלבד כ-140 מיליארד דולר (140,000,000,000$) מידי שנה בבקרת נזקים ובפיצויים לנזקים שנגרמים ממינים פולשים.   בקשר לדגים כמינים פולשים, לפי מה שהבנתי, ביצי דגים (של פורלים,חדקנים ושאר דגי בריכה) שמיובאים לארץ למטרת מחקר או גידול אינטנסיבי בבריכות דגים, עוברים הקרנות בקרני גמה או "הפגזות" מהירות בטמפרטורות משתנות ,חשמל או לחץ על מנת לעקר אותם כנגד האפשרות שיברחו לטבע ויתרבו.   אני מאד מקווה שזה נכון...!
קרפיון עשב / אמור לבן- האמור הלבן ("אמור","בלה אמור" Ctenopharyngodon idella) מקורו בנהר "אמור" שבמזרח אסיה (גבול רוסיה-סין ומכאן שמו) הוא זן של קרפיון שהובא לארץ במטרה לשמור על איכות המים בבריכות הדגים ובמקווי מים נוספים .זהו דג שניזון מצמחיה בלבד ולכן נמצא מתאים לוויסות האצות והירוקת שבבריכות הדגים ובעיקר אצות רעילות שחלקן פולשות בפני עצמן למערכת האקולוגית. דג עם קצב גידול מהיר מאד שעשוי להגיע לאורך של 1.50 מ' ומשקל של 40 ק"ג ויותר .  לאמור יש קשקשים גדולים ושפתיים גרמיות ובניגוד לקרפיונים וקרוביהם,לאמור אין בינים .  דג חשדן שנתפס על בצק ולעיתים רחוקות על תולעים.  התוספים המומלצים לבצק הם תירס ועגבניות שרי.  דג טעים למרות העצמות...


טרוטת עין הקשת- טרוטת עין-הקשת ("פורל" , Oncorhynchus mykiss) היא דג פולש בארצנו. נמצאת בעיקר מאזור שדה נחמיה וצפונה עם חריגות דרומה. דרומית לקו זה המים מלוכלכים מדי ולבסוף גם חמים מדי בשבילה. רוב הפרטים ככולם שנתפסים ברחו מהבריכות. עד לפני כמה שנים סברו שהם אינם מתרבים בטבע אך לפני מספר שנים התברר שהטבע עשה את שלו וקיימת רביה טבעית בנחלי הצפון...   מגיעה לעיתים ל- 1.5 קילו ויותר (נדיר!) אך לרוב עד 400 גרם...  נתפס על בצק,תולעים,דגיגים קטנים ובז'ירז'ור.   דג טעים אך לדעתי אינו שווה את המאמץ, בעיקר לאור העובדה שאינו מצליח להגיע למימדים מכובדים במערכת המים הקטנה שלנו וגם שרוב המקומות בהם הוא נפוץ נמצאים בתחומי שמורות טבע...
2237



חדקן רוסי - כן ,כן ! אותו חדקן מפורסם (Acipencer gueldenstaedtii) מהדנובה,הדניסטר והדנייפר שממנו בא הקוויאר  ."אנחנו" הבאנו,לא הקפדנו ואולי גם נשלם בעתיד. אישית לא תפסתי אבל דייגים עם רשתות  בכינרת תפסו כמה פרטים.
נתפס על כל פיתיון בשרי אפשרי...
XX14

מוסר- ישנם שני סוגים של מוסר. שני המוסרים ניזונים מדגים,סרטנים,רכיכות וצדפות שהם מרסקים עם הלסתות החזקות והשיניים הקהות שלהם.נתפסים גם בז'ירז'ור. שניהם יכולים להגיע למשקלים של 40 ק"ג ויותר!
הראשון, מוסר מלכותי ("עיט הים" , Argyrosomus regius) מסתפח כדגיג ללהקות של דגיגי בורי הנאספות בשפכי הנחלים, מועברים לגידול בבריכות ולבסוף מוצאים את דרכם לכינרת. סימן היכר אופייני זה סנפיר הגב שרץ לכל אורכו. לפני עשר שנים היו שומעים על דייגים מטבריה שתופסים דג לא מוכר עם רשתות, היום תופסים אותם עם חכות...
XX15
המוסר השני, מוסר אדום ("תוף אדום","רד-פיש" , Sciaenops ocellatus) שהובא מארה"ב לבריכות הדגים ומצא את דרכו כמו שאר הדגים המיובאים לכנרת ומערכת המים שסביבה. בחלק מבריכות הדגים הוא נמצא כדג מאכל המיועד לשיווק ובחלק מבריכות הדגים הוא נמצא על מנת למנוע התפתחות של שגרים חדשים שמשבשים את המחזור הקיים שנקבע. הכוונה היא שהמוסר האדום יטרוף את הדגיגים שנולדים בבריכות הגידול של דגי מאכל בגודל שיווק על מת שלא יתפסו מקום ויאכלו מהמזון של הדגים הבוגרים.
2238




צלופח- גם הצלופח האירופי (Anguilla anguilla) שנמצא בנחלים הנשפכים לים הגיע בעזרת האדם ביחד עם דגיגי הבורי שנאספים ומובאים לכנרת ובנוסף פרטים שברחו מבריכות הגידול והתאקלמו עד שהפכו לחלק מהנוף האקולוגי. טורפים קטנים (עד מטר+ אורך ,2.5 קילו) שניזונים מחסרי חוליות,דגים,דו-חיים וגם מנבלות. 
אישית תפסתי צלופחים רק בירדן,על תולעים ועל סרדינים באזור כפר-בלום ובגשר אריק.
2239



לברק - הלברק החלק (Dicentrarchus labrax) הותאם למים המתוקים שבבריכות הדגים ומצא את דרכו כמו קודמיו למערכת המים. דג טורף שניזון מכל דבר שהוא מצליח לבלוע מחסרי חוליות קטנים ועד דגים וסרטנים. נתפס גם בז'ירז'ור.
2240



באס – נקרא גם באס הסלע  וגם  הבאס המפוספס.   אבל הפעם עם קאטץ'...   
הוא באס וגם מפוספס אבל לא הבאס המפוספס (saxatilis  Morone) המוכר לנו מאתרי דיג בארה"ב שחי במים מלוחים ומתרבה במים המתוקים (Anadormous) אלא הכלאה בינו לבין הבאס הלבן (Morone chrysops) שחי במים מתוקים בלבד ומזכיר מאד את הבאס הצהוב (Morone mississippiensis) . ההכלאה הראשונה שבוצעה בשנות ה-60 הייתה מביצי נקבת באס מפוספס ומזרע של באס לבן ונקראה "פלמטו" (Palmetto). לאחרונה הצליחו ליצור את ההכלאה בצורה ההפוכה,מביצי באס לבן וזרע של באס מפוספס וההכלאה הזו נקראת "סאנשיין" (Sunshine). בניגוד לרוב ההכלאות האחרות בטבע,הבאס הזה כן מתרבה בינו לבין אחרים מסוגו,בינו לבין הבאס המפוספס וכנראה שגם בינו לבין הבאס הלבן.  במקור יוצר בן הכלאיים הזה על מנת שישמש כבקר על אוכלוסיית דגים קטנים שהתרבו באופן לא פרופורציונאלי במקווי המים המתוקים בארה"ב.  בישראל הוא הוכנס לגידול האינטנסיבי בבריכות הדגים למטרות שיווק ומצא את דרכו למערכת המים המתוקים וגם לים.
דג טורף ששני הוריו ניזונים מחסרי חוליות,סרטנים ודגיגים. נתפס גם בז'ירז'ור. מגיע למשקלים מכובדים סביב ה-10 קילו !

2241



ברמונדי - דג הברמונדי האוסטרלי הידוע לשמצה (calcarifer Lates) שכיום יושב באותה המשפחה עם דג נוסף הידוע לשמצה ומוכר לנו כ"נסיכת הנילוס" (Lates niloticus).
מגיע לאורכים של מעל 1.5 מ' ומשקל של 25 ק"ג ויותר. חי במים מלוחים ומתוקים כאחד והובא לארץ למטרות גידול אינטנסיבי בבריכות דגים.
דג שניזון מזואו-פלנקטון בצעירותו אך כבוגר טורף חסרי חוליות,רכיכות,סרטנים ודגים (כולל את בני מינו!). נתפס גם בז'ירז'ור.
XX20

דגי נוי-דגים שונים שאנשים גידלו ופשוט נמאס להם מהם או שגדלו מדי לאקווריום ושוחררו לחופשי: דגי זהב, קוי, שליירים, "טלסקופים" (דג זהב שחור עם עיניים בולטות), פאקו (בן דוד של הפיראנה), חדקנים, צלופחים ושפמנונים לנוי, ועוד. ממש ג'ונגל....                    בתמונה : דג קוי במשקל 3 ק"ג שנתפס בגשר אריק
2242



פיתיונות:

בצק - יש אינספור דרכים להכין בצק ממרכיבים שונים.
כאשר הבסיס לבצק הוא לחם,חשוב לעבד את הבצק היטב אחרת הוא מתפרק  במים - בעיקר בזרם כמו בירדן. למעוך,ללוש ולפרק את הלחם כמה שיותר קטן (בעיקר את ה"קשה") על מנת שיקבל מרקם אחיד וצפוף. גם בצק קשה ודחוס ניתן לשים על הקרס בצורה שירד מהר ובקלות אבל בצק רך ודליל אי אפשר להשאיר על הקרס לאורך זמן...
בצק מצוין נוסף שמתאים בעיקר לשיטת "הקפיץ" הוא בצק מפיתה. את הפיתה קורעים לחתיכות קטנות בכדי שהבצק יהיה כמה שיותר אחיד ללא גושים . חופן של חתיכות פיתה טובלים במים לשנייה ומעבדים היטב. בהכנה של בצק תמיד לוודא שיש חומר יבש נוסף על מנת שנוכל לייבש ולהקשות בצק שיוצא רך מדי.
תוסף מומלץ בעיקר לקרפיונים ולבורים בדיג עם שיטת "הקפיץ" הוא תירס מתוק מקופסה. פחית של 400 גרם על 10 פיתות זה יחס טוב.
תוסף נוסף שאישית אני אוהב בגלל הטקסטורה שלו זו הסולת. הסולת גסה מקמח לבן רגיל והבצק מתייבש אבל עדיין נשאר פריך ופחות אחיד.
תוספים נוספים לבצק ובעיקר לדיג בשיטת "הקפיץ" בגלל הטקסטורה,הריח ותכונות נוספות שקשורות בהרכב התזונתי שלהם הם בורגול,כוסמת,סולת,קמח תירס,קמח מצות,פירורי לחם,גרעיני חמנייה טחונים,דורה,אפונה טחונה, דוחן,תערובת עופות/בהמות/דגים, קמח סויה,גרעיני חיטה, דובשניות, שומשום, קוקוס ועוד...
תוספים מומלצים לטעם וריח הם וניל ,שום ,קינמון ,ציפורן ,כורכום ,מנטה ,אניס (וגם משקה העראק/אוזו כולל האלכוהול!),שמן טונה ,דיו של קלאמרי, דבש, סילן ("דבש" תמרים),סירופ מייפל, מרווה, רוזמרין, תרכיזי מיץ פירות למיניהם,סוכר לבן או חום,אבקת סוכר,ריבת חלב ועוד...
מחקרים שנעשו לאחרונה מגלים שמרכיבים עשירים מבחינה תזונתית משפיעים על יצר האכילה של הקרפיונים (ודגים אחרים כמובן!) . חומצות אמינו מסוימות (שרובן נמצאות במזון עשיר בחלבונים),נוגדי חמצון (שנמצאים בשום,אוכמניות,תרד,עגבניות ופירות עשירים בויטמין C),שמנים מגרעינים שונים (כגון שמן נבט חיטה,שמן חמניות,שמן סויה,אגוזים,שקדים ובוטנים,תותים ומנגו) ומשמרי מזון (מונוסודיום גלוטומאט למשל) יכולים לגרום לגירויים חזקים אצל הקרפיונים,למשוך אותם לאזור ולהגביר תגובות אכילה. חלקם יגרמו לאכילה מתוך סקרנות (כמו במקרים שקרפיון מנסה לנשנש מצוף קטן) ואחרים יגבירו את התיאבון פשוט מהסיבה שהם טעימים לקרפיון...
לכל מרכיב יש אפקט שונה וכדאי לגוון אך צריך להיזהר מכיוון שערבוב של יותר מדי מרכיבים או הגזמה בתמציות טעם וריח עלולים ליצור את האפקט ההפוך מהרצוי ולהרחיק או להרתיע את הדג.
מה שחשוב שתערובת ל"קפיץ" תהיה פריכה במידה מסוימת ולא אחידה מדי על מנת שתתפורר לאט בזמן האכילה ותתפזר מה שמגדיל את פיזור הריח ומגביר את יצר האכילה של הדגים שמגיעים וגם לא תתגבש סביב הקרסים על מנת שיישארו חשופים וינעצו בקלות  בזמן שהם נשאבים ללוע הדג.

הבצק הפשוט ביותר הוא על בסיס קמח ומים. אולי לא נשמע מיוחד אבל אפקטיבי ביותר ומתאים לקרס בודד בעיקר ולא ל"קפיץ"  .
את הבצק שאני מכין  לעצמי, אני מכין כך:
קערה עם שתי כוסות מים רותחים,
להוסיף קמח תוך כדי בחישה,
להשתדל לפרק את הגושים ולהוסיף עוד קמח,
כאשר אי אפשר לבחוש יותר עם כף להעביר למגש (בזמן הזה הבצק כבר התקרר מספיק בשביל לגעת),
להוסיף קמח וללוש תוך כדי הוספה עד קבלת בצק צמיגי שאינו נדבק.
על  cc400  מים רותחים הולך קילו קמח!
ניתן להוסיף עוד קמח אבל אז נוצרות שכבות (כמו בצק עלים) וזה מוריד מעמידות הבצק. להימנע מקימוח יתר...J 
את הגוש אני מחלק ל 5 ומקפיא 4.  אני מקווה שברור מה עושים עם החמישי...
נכון שניתן להוסיף כל מיני חומרי טעם וריח (ועשיתי זאת בעבר) אבל היום אני בדעה שאם יש דגים- הם אוכלים. לא צריך לפנק דג, אם היה מפונק- היה מת...
תוספים של טעם וריח אני מוסיף בעיקר לבצק המיועד ל"קפיץ" ולתערובות המיועדות להכנת בוייליס.
הבצק ממוקם ראשון בראש הרשימה של הפיתיונות מאחר וכל הדגים נתפסים עליו באופן תדיר.
 
תולעים- למעשה שלשולים ולא תולעים. ישנם שני סוגים עיקריים,אחד אפרפר חיוור עם קולר כתום,"אדיש" בינקותו אבל משתולל כמו משוגע כשמגיע ל-30 ס"מ!  בגודל כזה הוא מקבל גוון סגלגל וראשו נעשה מחודד וקשה. השלשולים האלו נמצאים באדמה לחה,מתחת לדשא,תחת מצעי עלים שנשרו וכדומה.
השלשול השני אדום-ארגמן או סגלגל,מהיר ומפריש נוזל צהבהב בעל ריח חריף (בניגוד לאדמה שמפריש השלשול הראשון), לצערנו הוא קטן יחסית ומגיע ל 10 ס"מ בערך.
הסוג הזה נמצא באורוות,מפטמות,תעלות ניקוז מלולים וגם במפעלים לייצור קומפוסט כגון מפעל הקומפוסט "הומוס" בקיבוץ דברת שם ניתן לקנות אותו.
על התולעים ייתפסו כל הדגים הקיימים במים המתוקים. למה אם כן הן ממוקמות במקום השני ברשימה? מכיוון שהן לא זמינות כמו הבצק,הן לא גדולות כמו כדור בצק ל"קפיץ" למשל וגם דג קטן יכול לחסל אותן בזמן קצר מהקרס כך שהיעילות שלהן פחותה מן הסתם...
2243



תולעי קמח-תולעי הקמח הן למעשה זחלים של חיפושיות. קיימים שלושה סוגים שונים שהקטן ביניהם (Tenebrio obscurus ) מגיע לגודל של 1.5 ס"מ, הבינוני (Tenebrio molitor) ל-2.5 ס"מ והגדול שביניהם (Zophobas morio) ל-6 ס"מ.  כולן גדלות על מצע של סובין עם תוספת קטנה של מלפפון כמקור נוזלים וקלות ביותר לגידול.  בגלל השריון הקשה שעוטף אותן הן מחזיקות על הקרס זמן רב גם בזרם חזק. הצורה הרצויה לשפד אותן היא דרך אחד הקצוות ולהשחיל כמעט עד הצד השני ולהוציא את הקרס שיבלוט. את הקצה שנותר קורעים בעדינות ומאפשרים לנוזל שבחלל הבטן לנזול. יש מקרים שתולעי הקמח לא מקבלות יחס ויש מקרים שהן גורמות להשתוללות !  נתפסו עליהן ביניות,שפמנונים,מושטים,קרפיונים וסרדינים.
2244



תירס- גרעיני תירס מקופסה, "סנפרוסט" לא מבושל מהקפאה, חתוך מקלחים... אפילו תירס גמדי. הכול הולך!  התירס הרצוי אלו הגרגירים הסגורים שמחזיקים על הקרס.  יש שמבשלים גרגירי תירס יבשים בסירופים שונים על מנת לתת להם ריח חזק וגם צמיגות שתעזור לשמור עליהם על הקרס. ישנו גם תירס "מחוזק" שניתן לקנות  בחנויות לציוד דיג . כמות הגרגירים בהתאם לגודל הקרס כמובן . כמה שיותר יותר טוב...                    גרעיני תירס ובעיקר מהסוג שבושל בסירופ ועבר טיפולים שונים כגון התירס הקנוי מתאים ומיועד לדיג עם אותו HAIR RIG שמשמש לבוייליס.
על תירס נתפסו ביניות,קרפיונים,חפפים,שפמנונים,סרדינים ומושטים.

סרדין - אחד הפיתיונות המוצלחים ביותר לתפיסת דגים גדולים בירדן הוא הסרדין. את הסרדינים ניתן לתפוס בגדלים שונים במשך רוב השנה וכל גודל מתאים.
דגים אחרים כגון חפפים וביניות גם הם טובים אבל מושכים הרבה פחות מהסרדין . במקרה שאלו הדגים שתפסנו רצוי שיהיו קטנים ככל האפשר אם ברצוננו להשתמש בהם כשהם שלמים (ואנחנו בהחלט רוצים!!).
לצורך התפירה רצוי להשתמש בקרסים גודל 3 עד 1 ותלאי באורך של כ-50 ס"מ מחוט ניילון איכותי. חוט בד נוטה להתפתל ולהסתבך קשות בזרמים וגם חותך דרך הבשר של הדג.
אופן התפירה הוא כזה:
את הקרס משחילים דרך הלסת התחתונה בכיוון הראש ומוציאים בין העיניים לכיוון העורף. המטרה היא לסגור לדג את הפה ובכך להוריד את ההתנגדות בזרם שגורמת ללחץ על הדג וקריעתו מהריג. הדבר גם מונע מאד את הפיתול בחוט.
2245



אחרי שהוצאנו את הקרס דרך עורפו של הדג אנו מתחילים להשחיל אותו בצורה ספיראלית בגבו לכל האורך עד מעל לפתח השת. בהתאם לגודל הפיתיון כך גם מספר התפרים דרך הגב. דגיג של 6-7 ס"מ יקבל 4-5 תפרים ואילו סרדין באורך של 20 ס"מ יקבל 10-12 תפרים!
2246



כאשר אנו מגיעים לקראת הזנב הקרס מושחל בחזרה לחור היציאה אך הפעם הוא לא עובר לצד השני אלא במורד הזנב עד כמה שניתן ויוצא באותו הצד.
2247



מושכים מעט את הקרס כך שכל הקשת תבלוט מתוך הדג (*) ומסובבים אותה עם השפיץ כלפי הגוף ונועצים עד לצד השני.
2248



עם מעט תרגול והכרת הקרסים שבהם אנו משתמשים מגיעים לדיוק הרצוי כך שהשפיץ של הקרס בולט ממש לפני הסנפיר.
  * במידה והסרדין גדול מאד או שדגי המטרה גדולים,ישנה אפשרות נוספת לסיום התפירה של הסרדין כך שחלק גדול יותר מהקשת והשפיץ יבלטו מהדג. במקום לסובב את הקרס ולנעוץ מצד לצד (כמסומן אחרי ה-* בפסקה הקודמת),שולפים את כל הקרס,משחילים שוב פעם באותו הצד כשהכניסה בחור היציאה האחרון ושוב לכיוון הזנב. נקודת היציאה האחרונה של הקרס היא הנקודה שבה הוא ימוקם סופית. במידה וחלק מהזרוע עדיין בולט מחור הכניסה האחרון,מושכים את הקרס עד שהזרוע תעלם מתחת לעור ודוחפים בחזרה במעלה הדג.

2249


מאחר וחוץ משפמנונים הדגים לא בולעים בבת אחת את כל הפיתיון,רצוי שהקרס ימוקם בצורה כזו שהדג רק "ינשנש" את הפיתיון וישר הקרס יהיה בתוך הפה שלו...
בסוף התפירה הדג לפיתיון אמור להיות ישר לחלוטין ולאחר ההטלה למים הוא משוך בזרם כך שהראש מפלח את הזרם עם פה סגור והזנב מוגש בצורה ידידותית ונוחה לדג הרעב... משהו בסגנון של "נגעת-הלכת"...
לפעמים ביניות משחקות עם הפיתיון במשך זמן רב (10-15 דקות!) וחשוב לשמור על סבלנות ואיפוק ולא לתת   הוק-סט!                                                                                                                                            תנו להן את הזמן ובסוף זה יקרה...
הוספת קרס באזור הראש לא העלתה את כמות התפיסות של הדגים אבל כן את כמות התפיסות בקרקעית...



בוייליס- הבויילי הוא כדור קשה עשוי מקמח כבסיס עם תוסף כזה או אחר, לרוב בגודל שבין 10 ל - 20 מ"מ שמיועד לדיג עם ריג מיוחד שנקרא  HAIR RIG.  ישנם גם בוייליס סינטטיים לחלוטין שעשויים מחוט סיליקון שלופף לכדור תוך כדי הוספת חומרי טעם וריח.
הריג הזה (HAIR RIG) בנוי כך שליד הקרס יש תוספת חוט קצרה עם לולאה בקצה שעליה אנו משחילים את הכדור בעזרת מחט ייעודית ולמעשה הקרס חשוף לגמרי ומוכן לנעיצה במגע. סגנון הדיג הזה מיועד לאופן האכילה של הקרפיון והביניות ששואבים  את המזון ולא נוגסים בו.
2250



בעבר השתמשתי ב- "SCOPEX”  12 מ"מ, כתום,  מתוק בטעם אפרסק. אני מניח שהתוסף הוא תמצית אפרסק כזו או אחרת. הכדור מחזיק עד 24 שעות ויותר במים אם לא נוגעים בו, כך שלא צריך לחדש פיתיון כל הזמן. בנוסף, גודל הכדור מגביל את גודל הדג שייתפס מאחר וצריך לבלוע אותו שלם - מעין רף אם תרצו. סוג נוסף שהשתמשתי בו בעבר הוא ה"WHITE CRABS” - 18 מ"מ, לבנבן-מנומר, מלוח.  מן הסתם התוסף הוא סרטנים לבנים (ניתן לראות שבבים מהשריון משבצים את הכדור). הבויילי הזה עבד כמו מגנט לשפמנונים!
היום אני מכין בעצמי את הבוייליס ומגוון בטעמים לפי החשק ומה שזמין בבית...  מדי פעם מגוון בבוייליס קנויים בטעמים של אפרסק/"סקופקס" , בננה, טוטי-פרוטי (תות) וגם בוייליס מסוג "אולטרה-בייט" (Ultra-bait)  שעשויים מסיליקון עם תוספי טעם וריח חזקים במיוחד.
הכנה של בוייליס פשוטה ביותר ומאפשרת מלאי זמין בטעמים שונים.
המתכון שלי לבוייליס הוא כזה:
1/3 קמח לבן , 1/3 קמח תירס , 1/3 קמח מצה או סולת לפי מה שיש בבית.  לערבב את החומר היבש. כמות יפה לעבודה יוצאת כקילו עד קילו וחצי חומר יבש.
על כל 100-150 גרם חומר יבש מוסיפים ביצה אחת. אפשרות נוספת זה להחליף ביצה אחת (ולא יותר וגם אז רק אם יש מספיק חומר יבש ל-6 ביצים או יותר) בחצי כוס מהנוזל שבפחית תירס.
את הביצים טורפים בקערה נפרדת ולבלילה מוסיפים את תמצית הטעם שבחרנו . אישית אני אוהב תמצית וניל (חצי בקבוקון של 50 מ"ל) עם אבקת סוכר (כ-3 כפות) בחצי מהכמות (חצי קילו עד 750 גרם חומר יבש) ובכמות השנייה אבקת שום (כ-4-5 כפות).  הוספת אבקת כורכום לתערובת מעניקה לה צבע צהוב חזק וגם מעט ריח טוב.
מערבבים את החומר היבש והבלילה עד קבלת בצק מוצק ויציב אבל דביק.
מגלגלים כדורים קטנים (קוטר של 10-25 מ"מ) ומניחים על מגש.
מרתיחים מים בסיר על אש גבוהה וכאשר המים רותחים ומבעבעים מתחילים להכניס כדורים.  לא להגזים בכמות הכדורים בכל מנה כי הם מורידים את הטמפרטורה של המים ופוגעים בתהליך. זמן ההרתחה נע סביב דקה עד דקה וחצי ל-10 מ"מ. כדור גדול של 25 מ"מ יבושל כ-3-4 דקות. בשלב הזה הכדורים ששוקעים בהתחלה אמורים לצוף בסיר. אחרי הבישול הם גם תופחים מעט...  וזה בסדר,תפסתי כבר קרפיון של 2 קילו על בויילי של 25-30 מ"מ...
את הכדורים מוציאים ומניחים על מגש שעליו מגבת. מחכים כמה שעות והופכים את הכדורים שיתייבשו כמו שצריך מכל הכיוונים ולא יידבקו למגבת או אחד לשני.  אחרי 12-24 שעות בהתאם לגודל הכדורים מכניסים לקופסה אטומה ומקפיאים.
בוייליס שוקעים . לא תמיד אנו מעוניינים שהם ישכבו על הקרקעית אם זה בגלל אבנים/סלעים שהבוייליס עלולים להיתקע ביניהם ולדגים לא תהיה גישה אליהם ואם זה בגלל צמחיה או משקעים שונים של רקב או בוץ רך .
ניתן לגרום לבוייליס לצוף במספר דרכים:
1. הוספת גרגירי קלקר לחומר היבש לפני הערבוב עם הבלילה.  את הקלקר ניתן לפורר לגרגירים זעירים עם בלנדר                                (מעבד מזון ביתי) ולהוריד את זמן הבישול לחצי.
2. בישול למספר שניות במיקרוגל מיד אחרי הבישול במים יוצר בועות אויר בתוך הבויילי.
3. כדורי קלקר קטנים (בגודל זהה לבוייליס) שמושחלים על הלולאה  ב- HAIR RIG צמוד לבוייליס.
4. חצי כדור קלקר שמוצמד לחצי בויילי ליצירת כדור שלם שצף.    ניתן גם להשתמש במצופים קטנים לדיג שנחתכו לשניים.
XX27

פטנט פשוט ויעיל נגד כרסום הבוייליס ע"י דגים קטנים הוא בידוד מתכווץ לעבודות חשמל. חותכים מקטע קצר של הבידוד,תוחבים לתוכו את הבויילי ומחממים עם מצית או בתוך מים רותחים עד שהוא מתכווץ ומתהדק על הבויילי.
2251



על בוייליס בגדלים שונים נתפסו עד היום קרפיונים,שפמנונים,ביניות,,חפפים,מושטים ולצערי גם צבים...
 
פיתיון חי/מת- תולעים רצוי להשאיר חיות על הקרס. גם דגיגים קטנים. סרדין אני ממליץ להחזיר למים כשהוא מת. הוא לא מתחמק מהדג שבא לאכול,הוא לא מסתבך בכלום, נוח לנשנוש ובליעה כשהוא משוך בזרם ויותר אטרקטיבי.   (חוץ מזה,לא צריך להשתדל ולהקפיד שיישאר חי...J)
הנ"ל מתייחס גם לביניות וחפפים קטנים מעל 10 ס"מ. מעל 15 ס"מ עדיף כבר לפלט אותם ולהשתמש בשני הפילטים בנפרד. סרדין אני משפד שלם גם אם הוא באורך של 20 ס"מ !  על ביניות וחפפים קטנטנים ועל סרדינים בכל הגדלים נתפסו הביניות הכי יפות שלי.      גם ארוכות ראש וגם גדולות קשקשים...
על פילטים של בינית ועל דגים קטנים נתפסו ביניות,שפמנונים,קרפיונים,צלופחים ולצערי גם צבים...
כמובן ששפמנון שובר את כל המוסכמות ולוקח כל דבר. סרדין,בינית,אמנון,קרפיון וגם שפמנון קטן אחר! 
{מאז כתיבת המאמר הראשון ועד היום תפסתי מספר ביניות גדולות קשקשים ושפמנונים על סרדינים,ביניות וחפפים חיים. זה בהחלט חריג ורוב הדגים היפים שתפסתי נתפסו על פיתיון מת}.
בעונת ההשרצה בכנרת תפסתי מושטים יפים ושפמנונים על סרדינים ומושטים קטנטנים (2-4 ס"מ).
כמו כן נתפסו מושטים רבים על בשרן של הצדפות שמתחפרות  בבוץ של הכנרת. את השריר הכתום שבפנים חותכים לשניים לאורכו ומשפדים. פיתיון חזק ועמיד שיכול לשמש למספר דגים עם קצת מזל...
לאורך הירדן בעיקר באזורים עם גידולי השדה כמו הקטע שבין גשר גדות ("הפקק") וגשר להבות הבשן ואזורים עשירים בצמחיה ליד המים יש כמויות גדולות של חגבים למיניהם. שיפוד מהיר עם הקרס בנקודת החיבור שבין הראש לגב ולכיוון הזנב ויציאה בקצה הבטן או הפוך עם החדרה של הקרס בזנב והוצאתו בין הראש לחזה          וישר למים.   שליחה בזרם בלי משקולת מביאה לפעמים תקיפות מרשימות.   בקרקעית לוקח יותר זמן אבל בסוף זה מגיע...                                                                                                                                                נתפסו על חגבים בעיקר ביניות גדולות קשקשים ומושטים.
פיתיון פופולארי נוסף בחו"ל שבארץ הביא לתפיסה של סרדינים בעיקר אלו רימות של זבובים.  המחשבה הראשונית מעלה אסוציאציות של נבלות וסירחון כשלמעשה הרימות די נקיות ונטולות ריח .
השיטה הפשוטה ביותר ל"ייצור" רימות היא נסורת עם מעט חלב או אבקת חלב ומים.                                     ניתן להשיג נסורת פשוטה מנגריה ואפשר גם לקנות בגרושים בחנות לחיות מחמד נסורת נקייה.                                                               הזבובים נמשכים לתערובת הלחה כמו ... זבובים ומטילים ביצים שמהן בוקעות הרימות.
את הנסורת ששמרנו במקום מוצל עד הופעת הרימות והגעתן לגודל הרצוי מפזרים מעל רשת צפופה (חורים של חצי ס"מXחצי ס"מ בערך) ומניחים בשמש.  הרימות שנרתעות ובורחות מהשמש יורדות דרך הרשת ונופלות לכלי איסוף שהכנו מראש מתחת לרשת.
פיתיון מצוין לתפיסת דגים קטנים לצורכי פיתיון!
רשימת פיתיונות מומלצים לתפיסת שפמנונים יש בפסקה על השפמנון.
 
ז'ירז'ור - הדמויים לז'ירז'ור מתחלקים לכמה וכמה סוגים. התחום ענק ומגוון ויכול למלא מאמר שלם.         במאמר הזה אתרכז בדמויים שנחלו הצלחה אצלי.

דמויי דג קטנים מסיליקון (5-1.5 ס"מ) הביאו ביניות גדולות-קשקש ושפמנונים (ומושטים במקרים בודדים).דמוי חסילון קטנטן באורך של סנטימטר מסיליקון שקוף עם "נוצצים" הביא סרדינים בדיוק ברגע שהתחלתי להזיז את החכה.
הצורה הטובה ביותר לעבודה עם דמויי דג מסיליקון היא עם ג'יג-הד (Jig-Head) והגלגול איטי מאד תוך כדי גירוד ממש של הקרקעית או בהקפצות קלות ואיטיות כשבסוף הדמוי צולל עד לקרקעית בזמן הרפיית החוט כשהמשקולת בקרקע והזנב מזדקר כלפי מעלה.
הצבע שתפס אצלי יותר מכולם היה שקוף עם נצנצים באורך 4 ס"מ (העליון בתמונה) ואחריו דמוי שחור לגמרי. צבעים נוספים שעבדו היו אפור שקוף,כתום,ירוק בהיר עם נצנצים וצהוב לימון.
2252


ניקלים כסופים,זהובים ובצבעי נחושת/פליז הביאו אצלי את רוב התפיסות של ביניות גדולות קשקש.               נתפסו עליהם גם שפמנונים,ביניות ארוכות ראש,חפפים,קרפיונים ומושטים. הצבע המועדף עלי הוא כסוף או כסוף עם מדבקה הולוגרפית כסופה/שחורה ואחריו הפליז. הגודל שנוח ביותר לעבוד איתו וגם מכסה את טווח הגדלים הגדול ביותר של דגים הוא 10-15 גרם ו-4-5 ס"מ אורך. סגנון העבודה דומה לזה של הדמויים מהסיליקון כשהגלגול איטי ורציף או עם הקפצות עדינות ואיטיות. במקרים רבים תפסתי ביניות יפות כשהחכה מורמת                        כלפי מעלה והניקל מסתובב ימינה ושמאלה מצד לצד בזרם (קרוב לקרקעית!) וכמעט ללא גלגול.                                           כשהזרם חזק,הרפיה של החוט מאפשרת לניקל לשקוע.
בכנרת הניקל שתפס אצלי הכי הרבה היה ניקל נחושת קטנטן והדג שנתפס הכי הרבה היה המושט.
2253


ספינרים כסופים,זהובים ובצבעי נחושת הם כנראה הפיתיון המלאכותי האפקטיבי ביותר למושטים.                    כמה שיותר קטן יותר טוב ומושך יותר אש .        ספינר מוצלח שעבד מצוין אצלי היה בצבעי כסף/כחול/לבן .  הספינר היה כ"כ קטן שנאלצתי לעבוד איתו בכנרת עם בומבט...   כל זריקה מושט... (בתמונה בצד ימין למטה)
הספינרים  מושכים  גם  ביניות  ושפמנונים. צורת העבודה המוצלחת ביותר היא גלגול איטי מאד עד איטי.        כשיש נוכחות של דגים אבל הם לא מתעניינים, גלגול מהיר שמושך את הספינר על פני המים ועושה רעש למשך מספר שניות ואז האטה לקצב הרגיל כשהספינר שוקע מעט, עשוי לגרום להתעוררות ותגובה.
2254


דמויי דג מפלסטיק (עם לשונית) נחלו פחות הצלחה בכנרת אבל עשו שמות בירדן.      הדמויים המוצלחים ביותר היו הקראנק-בייט (Crank-Bait) שמבנה גופם שמן ותנועת הענטוז שלהם במים משגעת את הביניות!               צבעי זהב,כתום,צהוב,כסף,שחור,ירוק/שחור ולבן עם ראש אדום הם הצבעים שמושכים אש יותר מכולם.           גודל דמוי עד 4 ס"מ (5-6 ס"מ כשיש נוכחות רצינית של דגים גדולים) זה הגודל המומלץ. דמויים צפים בלבד. השיטה הרצויה היא משיכה של החכה כלפי מעלה מה שגורם לדמוי לצלול ואז הרפיה מוחלטת של החוט מה שמאפשר לדמוי לצוף חזרה לפני המים וחוזר חלילה. רוב התקיפות בזמן העלייה של הדמוי לפני המים...
גלגול רציף גם עובד וגם גלגול רציף תוך כדי משיכות קלות מאד מדי כמה גלגולים מביא תוצאות אבל השיטה הראשונה המתוארת היא זו שהביאה את מרב התוצאות אצלי. שילוב של השיטה הראשונה המוזכרת עם הטלה לצד השני של הנהר אל מתחת לצמחיה גורמת לדמוי לשחות בקשת שמתחילה ליד הגדה שבצד השני,יורדת למרכז    הנהר וחוזרת בסמוך לגדה שבצד שלנו ובמקביל הדמוי צולל ועולה לפני המים,דורש מיומנות ושליטה בדמוי אבל כשהתוצאות מתחילות להגיע , הן לא מפסיקות...
2255


דמויים נוספים הם הדמויים מסוג מינוו (Minnow) שמבנה גופם צר ומאורך ודמויים מסוג אל-מינוו (L-Minnow או Arc Minnow) שגופם צר כמו המינוו אבל הגב שלהם גבוה וקשתי.  הצבעים המומלצים דומים לצבעי   הקראנק-בייט וגם אורכם דומה. הגלגול רציף או עם משיכות קלות מדי פעם והעבודה בעיקר במקביל לזרם ופחות לרוחב הנהר.   גם הם מסוג צף .

2256



 
באופן כללי הייתי אומר שהדגה בירדן מרוכזת תחת הצמחייה שלאורך הגדה וביציאה מבורות גדולים ותעלות לכיוון מורד הזרם תוך כדי המתנה למזון שיעבור על פניה. מקום נוסף שאהוב על הדגים הוא הבריכות הקטנות שמיד לאחר מפלים (או אפילו שינויי גובה קלים ביותר) ומאחורי סלעים שבולטים מהמים.
הצד החיצוני של עיקולים בנהר הוא העמוק ביותר באותה נקודת רוחב והצד הפנימי של העיקול הוא הרדוד ביותר . באופן טבעי הזרם שחופר לעומק האפיק חושף שורשים וגזעים שבתורם תופסים עצמים אחרים שנסחפים          בזרם כך שהנקודות העמוקות ביותר לרוב גם פחות נקיות בקרקעית וצריך להיזהר לא להיתפס...                                   הצד הפנימי של העיקול יהיה רדוד וחלק. אולי לא הכי מזמין לדגים אבל כל פיתיון שיונח על הקרקעית שם יבלוט לעין ...
בנקודות עם זרם חוזר ישנה תנועה של דגים אבל ענפים ולכלוך נוטים להצטבר שם.                                    מתאים יותר לדיג עם מצוף או ז'ירז'ור ופחות לדיג פיתיונות עם משקולת בקרקעית.
במקרים רבים הדגים נמצאים ממש צמוד לגדה ונוכחות קרובה מדי לגדה מבריחה אותם.                                                   אם מז'רז'רים תוך כדי הליכה רצוי ללכת במורד הזרם ולא במעלה הזרם.                          .                                                     בדיג לילי רצוי להימנע מ"פנסים משוטטים" שמאירים על המים ויוצרים צלליות מרצדות .
החודשים הטובים לז'ירז'ור הם מאפריל עד ספטמבר (ואפילו לפני אפריל אם יש התחממות מוקדמת ואחרי ספטמבר אם אין התקררות רצינית) כאשר מאי-יוני-יולי הם החודשים גדושי האקשן כאשר ישנה הפוגה קלה בסביבות אוגוסט ותחילת ספטמבר ואז התעוררות חזקה וקצרה בהתאם למצב הקור והגשמים שמביאים את הז'ירז'ור לדעיכה...
השעות המוצלחות הן שעתיים-שלוש לפני השקיעה ואחרי הזריחה.                                                              .                                                       בחודשים גדושי האקשן יש אקשן כל היום...
 
השפעות תנאי יום-לילה,  עונות חורף-קיץ
אחרי שהקדשתי הרבה מחשבה לנושא העונות,הגעתי למסקנה שאין חשיבות. אולי מבחינות כמו סחף חזק        שמביא איתו המון אוכל,פוגע בחוטים ומוריד את טווח הראיה של הדג, או התקררות המים שמורידה                    את רמת הפעילות של זנים  מסוימים יכולה להיות השפעה אבל דגים יש מסביב לשעון ולשנה.
בעוד שבכנרת יכולים הדגים לרדת לעומק או לצדה הדרומי שם המים חמים יותר, בירדן אין לדגים לאן ללכת : או שהם "מורידים הילוך" או שניים,או שהם מתחפרים בבוץ,או סתם משוטטים מבלי לאכול יותר מדי...
הדגים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות שעונת הפעילות המוגברת שלהן תלויה באזור המוצא שלהן.              מדובר כאן על טווח זמנים של 24 מיליון שנה בערך (תקופת המיוקאן) כשהיבשות היו מחוברות ע"י                  גופי מים ענקיים ולכן יש גם נציגי ים שונים כגון הקרנוניים , הנאוויתיים וחלק מהאמנונים שמפתיעים מדי פעם בנוכחותם במים מליחים ואפילו  במי ים פתוח במרחק רב מהחוף!
דגים שהגיעו מהאזורים הפליאטרופיים החמים שבדרום כמו השפמנונים,האמנונים והבינית גדולת קשקשים למשל,פעילי קיץ וגם מתרבים בקיץ.
מהצד הצפוני הקר,הפלארקטי,הגיעו אלינו החפפים,הלבנונים והבינית ארוכת ראש למשל שפעילים ומתרבים בחורף.
קצת קשה לשים את האצבע על החודשים הספציפיים לכל דג. ניקח את הקרפיון למשל,אני זוכר תפיסות שלו בצהרי היום ביולי החם וגם תפיסות בלילות ינואר קרים אבל את רוב התפיסות שלי אני מצליח למקם סביב מרץ-אפריל בעיקר בשעות השקיעה והזריחה,שעתיים לפני ואחרי.
שפמנונים אוהבים את החום. גם הבינית גדולת קשקשים מקושרת אצלי עם הזעה כבדה... 
הבינית ארוכת ראש והחפפים מקושרים אצלי עם תולעים שאוהבות קור ובוץ, הרבה בוץ...
מושטים? אביב-קיץ בכנרת ובאגנים השקטים שבירדן...
את כל סוגי הדגים שתפסתי, תפסתי גם בלילה!
מה שאף פעם לא אהבתי זה ירח מלא.  בשקיעה זה בסדר אבל ברגע שהירח עולה במזרח, האכילות מפסיקות ודממה משתררת...כשסוף סוף יש אכילות,זה שפמנונים או צלופחים...
בכנרת מצד שני , היו תפיסות יפות גם בירח מלא ולא רק של שפמנונים...
את השפעות הלחץ הברומטרי גיליתי רק כשהתחלתי עם ז'ירז'ור לביניות הצהובות (גדולות קשקש).                 סקרן אותי למה ישנם ימים שהדגים לא נוגעים אפילו שהם שם ורואים אותם כל הזמן. מה עושה את ההבדל בין היום ואתמול אפילו ששעות הדיג,הפיתיונות והתנאים זהים לחלוטין?                                              .                                                               ממעקב אחרי הגרפים של הלחץ הברומטרי גיליתי קשר ישיר בין עלייה בלחץ ועלייה בכמות התקיפות והתפיסות.
ככל שהעלייה הייתה חדה ומהירה כך הדגים תקפו יותר. בלחץ ברומטרי יציב גם הדיג היה מתון וכשהייתה ירידה בלחץ כך גם ירדו התקיפות עד כדי התעלמות מוחלטת.
נשאלתי לא פעם מה הלחץ הברומטרי האידיאלי? התשובה היא שאין כזה.  דגים נתפסו ב-1000 מיליבר וב-1010 מיליבר אבל רק כשהלחץ היה יציב או שהיה במגמת עלייה . אם הייתה נפילה מהירה של 3-4 מיליבר בתוך שעתיים ובדרך הלחץ היה 1000 מיליבר,לא היו תקיפות.  ההתאמה למצב התקיפות הסבירה גם למה ביום אחר יש אקשן לא נורמאלי באור ראשון ואז דעיכה לקראת 7 בבוקר בזמן שלמחרת האקשן רק התחיל ב-8...
 
ציוד:
אני משתמש בחכות עם רולר בלבד, מהסיבות הבאות:
•       עם חכה טלסקופית (בוס) אתה מוגבל במרחק ובנוסף,שפמנונים הם דבר נפוץ שנמצא בכל הכינרת והירדן          כאשר "משקל נוצה" אצלם זה חצי קילו!...
•       חכה שנתפסת (למרבה הצער לא על דג... אלא בענפים ובסבך הנמצאים הרבה פעמים בזרם ) קשה לשחרר. לעומת זאת, בחכה עם רולר - מיישרים את החכה עם החוט ,מגלגלים עד שהקלאץ' מתחיל לגלגל על ריק, מקמטים את החוט עם היד קצת מעל הרולר, ומושכים עד קריעה/שחרור/יישור הקרס. עם בוס הנזק יותר גדול.
חכות: לדיג פיתיונות אני משתמש בחכות האהובות עלי -BLACK WIDOW 3.5M DAIWA  עם משקלי הטלה של 100-300 גרם ועם שתי חכות נוספות באורך של 4.2 מ' ומשקלי הטלה של 80-150 גרם. הרולרים מגודל 5000 ומעלה והחוטים מ-0.40 מ"מ ומעלה.  לסרדינים יש לי חכה קטנטנה שני חלקים לילדים עם רולר צעצוע וחוט 0.30 מ"מ. לז'ירז'ור אני משתמש ב-E-POINT CARP 3.60 מ' (2.75lbs) שלושה חלקים עם רולר של שימנו "סהרה" 4000 או אוקומה "פינה" 850 כשעל שפולה אחת יש חוט ניילון 0.30 ועל שפולה נוספת יש חוט בד 0.20  .לכנרת אני לוקח חכת ז'ירז'ור קטנה עם מקלי הטלה עד 10 גרם וחוט מונו 0.18 מ"מ.  יש כמובן עוד כמה וכמה חכות לגיבוי ולסגנונות הדיג השונים אבל אלו המועדפות עלי לדיג בירדן ובכנרת.

חוטים :  הדק אצלי הוא 0.30 של אוטוני "קארפ גולד" עם טסט סביב ה-10 קילו, העבה של סופיקס "קאסט-אנד-קאטץ'" או "XL סטרונג"  0.45 או 0.50 שהטסט שלו סביב 18 ק"ג.  חוט הבד של סופיקס "מטריקס פרו" בקוטר 0.20 ומוצהר כבעל טסט של 20lbs.  החוטים אולי נשמעים עבים מעל הדרוש לגודל הדגים הממוצע בירדן אבל כשדגים בזרם,עם צמחיה ועיקולים בנהר,חוט חזק עושה את ההבדל בין דג בחוץ לבין דג במים עם הריג או הדמוי.      עבודה עם סט ז'ירז'ור קל מאד (חכה 1-7 גרם וחוט בד 0.10 מ"מ) מהנה ביותר אבל שפמנון עצבני בזרם ישאיר אתכם בלי הדמוי ואולי גם חלק נכבד מהחוט שלא לדבר על חכה שבורה אם לא נזהרתם...
קרסים : משתמש בגודל 1-3 של DYNOS , מברונזה, עם זיזים לקראת ה"עין" (BAIT-HOLDER). קונה אותם בתפזורת וקושר בעצמי (לא סומך על החוטים והקשרים של המוכנים),   בדרך כלל עם חוט 0.45 של סופיקס. לפעמים מקטין לגודל 8-10, בשביל הסרדינים והכיף...
קרסים אהובים נוספים אלו הקרסים של "CANNELLE" ו-"VMC" לקרפיון (Worm ו-Fast grip) גודל 1 עד 3 גם כן וכמו כן גם הקרסים לבוייליס מאותן החברות ובגדלים דומים.

2257


משקולות :  משקולות קונוס סטנדרטיות בלי תוספות ומשחקים. משקלים נעים בין 30 גרם (בקיץ) ועד 120-100 גרם (בחורף) בהתאם לעוצמת הזרימה והסחף. במקרים קיצוניים גם משקולות של 200 גרם נסחפות לפעמים...
מצוף : בשנים האחרונות, כמעט ולא השתמשתי במצוף. פה ושם באגנים השקטים, ועם דג חי לשפמנונים בכינרת.
מבנה הריג : קרס אחד על תלאי באורך 40 ס"מ מתחת למשקולת ולעיתים רחוקות עוד קרס מעל המשקולת.
קשרים מועדפים : מתחת למשקולת מקפל את החוט הראשי לשניים ואז את השניים לארבע ואיתם עושה קשר מנתחים (Surgeon's Loop) עם 4 ליפופים. את הקרסים קושר בדרך כלל עם קשר יוני (Uni) ובקצה התלאי עושה קשר מנתחים שוב פעם. את התלאי אני מחבר לחוט הראשי בחיבור לולאות (Loop Connection).
הקלאץ' : תמיד פתוח, אבל ת מ י ד. לא לגמרי אבל מספיק שחוט יוכל לצאת תחת מאמץ ולא יתפוצץ ממשיכה חדה וחזקה. אחרי כמה "טעויות של בית סוהר",לומדים...
בדיג לילה אני משתמש בסטיק-לייטים קטנים (זרחנים) שאותם אני מצמיד עם סילוטייפ (נייר דבק) שקוף לקצה החכות מתחת לטבעת האחרונה.
גם ביום וגם בלילה העיניים לא עוזבות את החכות. פעמונים אני לא אוהב, יותר מדי רעש. כשאני שומע פעמון אני מחייך,זה לא אצלי....
בנוסף,אני משתדל שלא לצאת עם פיתיון אחד בלבד. אם יש לי רק אחד אני לוקח גם כמה בירות J...
 
לסיכום:
יש לנו נהר אחד,וגם הוא לא גדול במיוחד. נכון שיש מעט קטעים מסוכנים לשייט או רחצה, אבל ברוב המקומות העומק לא עולה על מטר. בחורף עולה המפלס עד כשני מטר מעל הרגיל, אבל תוך זמן קצר חוזר לקדמותו.
דיג לא חוקי (חשבתם שלא ניגע בנושא?!?) עם רשתות גורם לנזק קשה ואולי בלתי הפיך לדגה - ישנם אנשים (בלי לנקוב בשמות ועדות...) שלוקחים כל דג שעולה בחכתם, גם אם הוא בגודל של מצית ושוקל כמו סיגריה. זהו פשע שצריך להיפסק!
דיג עם משולשות חטיפה שנאסר על פי חוק אבל עדיין קיים...
שימוש ברובי צלילה, אם בצלילה ואם מהחוף בתקופת הרבייה של הקרפיונים והשפמנונים...
שימוש בחומרי הדברה ותרדמון...
סכרים מאבנים ומלכודות קנים...
לכל אלו יש השפעה גדולה על המערכת האקולוגית ועל הדגה בפרט אבל ישנם אנשים שמתעלמים ומצפצפים על החוק.  אותם אנשים פוגעים,חומסים ומשחיתים וחבל!
כולי תקווה שיום אחד יצאו הגבלות וחוקים ברורים בנושא הדיג (עם פיקוח כמובן), וכך ייטב לכולנו.
 
* מטרד נוסף בירדן - הקיאקים והרפטינג.
'ספורט' שתופס תאוצה גם במישור האתגרי וגם כבילוי משפחתי: ממעיין ברוך ועד לגשר אריק תקועים החרצפים הללו כעצם בגרון, ומפריעים לדוג.                                                                               .                                                                                                       אתה לא בסדר אם אתה לא נזהר שלא לפגוע בהם אבל אם הם שוברים לך חכה זה בסדר...עוד סוג של "לתפארת מדינת ישראל"...
...לדוג זה מפריע אבל לדגים כנראה שלא. אחת הביניות שהוצאתי בגשר אריק (ארוכת ראש, 3.2 קילו) נתפסה תוך כדי מעבר עדר קיאקים  במרחק מטרים ספורים ממני (היה קצת לא נעים לשמוע את השריקות ומחיאות הכפיים של אותם השייטים שרגע קטן לפני כן קיללתי בלב ודמיינתי איך אני מטביע אותם ואת הקיאקים שלהם ושולח את השאריות צפות לכינרת...).                                                                                     .                                                                                                              במקרים אחרים הוצאתי ביניות גדולות קשקשים יפיפיות בז'ירז'ור בין הקיאקים .
 
בעיה נוספת שעלולה לצוץ לאורך הירדן מאזור גשר גדות וצפונה היא קנסות על חניה לאורך הירדן בשעות החשיכה.
פקחים מטעם המועצות האזוריות מחלקים קנסות לא קטנים ורצוי לתאם שהיית לילה עם הגורמים הרלוונטיים במועצות השונות (מועצה אזורית גליל עליון היא המועצה העיקרית לחלק הצפוני של הירדן. גשר אריק למשל נופל בין המועצות השונות כפי שהתברר לי לא פעם בשעה שפרצו לנו את הרכב בזמן הדיג...).
 
מדורות ומנגלים יש לכבות ולוודא שאין אפשרות של התלקחות מחודשת על מנת למנוע שריפות.
שאריות מזון,ניילונים,בקבוקים,פחיות ושאר האשפה יש לאסוף  ולפנות למקומות המיועדים לכך.
כמו כן,גם את שאריות ציוד הדיג כגון חוטים,קרסים ופיתיונות יש לפנות מאזור הדיג.
 
ולסיכום הסיכום, מוסר השכל:
לא מזמן בא אלי חבר וביקש שנצא לדוג. הסכמתי, אלא מה?  ציוד, אוכל שתייה וכו', הכול סבבה...
והנה אנחנו בדרך לגשר אריק.  עשרים דקות אחר כך כבר בזמן המתנה עם פיתיונות במים, מחכים שאחת החכות תדפוק.
שלוש שעות...וכלום.  אין תזוזה. שתי רעידות בחכות וזהו.
"נו מה?"  הוא מטפטף בסרקסטיות,  "זה גיא הדייג המהולל?"
"זה רק עוד יום דיג בשבילי" אני ממלמל חלושות (ומדמיין איך הראש שלו עף מהכתפיים)...
ככה זה בדייג:  אלף תיאוריות, קצת עובדות והרבה ניסיון..... אבל אין חוקים והבטחות תפיסה. כל יום הוא יום שונה!
זהו.   מקווה שהצלחתי להעביר משהו שימושי,ואולי גם יצא לכם מזה משהו - תרתי משמע...
 צאו,תבלו,שחררו דגים קטנים וכאלו שלא תאכלו גם אם הם גדולים,נקו אחריכם וסעו בזהירות!
 
שלכם,  גיא.  (gaichuk)