דף הבית דיג חופי - ז'ירז'ור שיטות דיג בג'ירג'ור אומנות הג`רג`ור- המדריך השלם לדייג בפיתיונות דמה - חלק א`

כניסה לחברים רשומים

ברוך הבא, אורח. בבקשה התחבר או הירשם.
 
 


מי מחובר כעת

75 אורחים, 0 משתמשים
סך הכל משתמשים: 7539
סך הכל הודעות: 424869
סך הכל דיונים: 35199
סך הכל קטגוריות: 8
סך הכל פורומים: 53
אומנות הג`רג`ור- המדריך השלם לדייג בפיתיונות דמה - חלק א`
נכתב ע"י הנצרתי מספר 1   
חמישי, 14 יולי 2011 00:00

 

 

 

המדריך המקיף והמלא לג`רג`ור מבית מדרשו של הנצרתי מס 1

 


 

תוכן העניינים

1. אומנות הג`רג`ור - מבוא

2. ציוד חובה ופריטים מומלצים לכל מג`רג`ר

3. ציוד דייג - הגדרות והסברים

4. המומלצים של מאמון - דמויים חובה לכל מג`רג`ר

5. איך מג`רג`רים?

6. הדמוי המתאים לכל מצב של הים

7. בחירת הדמוי ושיטת הג`רג`ור והתאמתם לעונה ולסוג הדג

8. עונות הג`רג`ור לאורך השנה

9. הימצאות סוגי הדגים לפי עונות השנה

10. הגאות והשפל, זרמי הים ומצב הירח והשפעותיהם

11. מבנה החוף והקרקעית

12. הרוחות והשפעתן

13. סקירת חופי הארץ המתאימים לג`רג`ור לפי סדר גיאוגרפי (מצפון לדרום) - חלק ב`

14. עצות, טיפים והמלצות

15. תמונות - חלק ב`

 

אומנות הג`רג`ור - מבוא

אם מישהו מהקוראים היה פוגש אותי בתחילת שנות השמונים באחד מחופי הארץ ורואה אותי מסתובב עם פיתיון נוצה וחכת "סילסטאר" 2.70 מטר מעאפנה, סביר להניח שהוא היה שולף את הטלפון הנייד (אם היה לו כזה אז...) וממהר להתקשר לשירותי הרווחה כדי לדווח על איזה דפוק שברח, כפי הנראה, ממוסד פסיכיאטרי ושיש להחזירו לאשפוז בדחיפות.

נכון, זה מה שחשבו עלי אז... "הדפוק עם הנוצות וחלקי המתכת הנוצצים". אבל אז גם הסתרתי הכל, שמרתי הכל לעצמי ולא נידבתי שום מידע על דגים, פיתיונות או שיטות דייג.

כיום הגישה שלי שונה, כידוע לכולם, ובמסגרת מאמר זה אני שמח לחלוק אתכם "ים" של מידע, עובדות, עצות, המלצות וטיפים שכולם מבוססים אך ורק על הניסיון שצברתי בשטח - ניסיון מעשי נטו.

 

בהגדרות רבות קראתי שג`רג`ור הוא "הטלת דמוי או ניקל לים והחזרתו על-ידי גלגול, וחוזר חלילה"... וואי וואי, איזה שעמום!!!

מקור המילה העממית ג`רג`ור הוא כפי הנראה בשורש הערבי ג`ר (ר` כפולה/מודגשת) שמשמעותו "לגרור". דוגמה לשם עצם הנגזר מן השורש הזה: ג`רארה = ספינת גרר. באנגלית משתמשים במילה  Spinning, שמשמעותה "סחרור" לתיאור סוג דייג זה.

 

בשבילי ג`רג`ור זו אומנות לשמה - אומנות ממש, כי כדי למצות את המקסימום מסגנון דייג זה אנו זקוקים להמון ידע וניסיון.

 

בין יתר הנושאים עליהם אנו נדרשים לתת את הדעת:

· ציוד הדייג והציוד הנלווה.

· שיטות הג`רג`ור השונות לכל עונה, לכל סוג של דג ולכל מזג אוויר.

· סוגי הדמויים והתאמת הסוג המתאים והגודל המתאים לסוג הדג ולעונה.

· הכרה מעמיקה של עונות השנה והמאפיינים של כל עונה.

· מבנה החוף המתאים לדייג בכל עונה ולכל סוג של דג.

· הימצאות סוגי הדגים השונים לפי עונות השנה ודפוסי ההתנהגות שלהם.

· השפעת הרוחות, הגאות והשפל, מצב הירח וזרמי המים.

· הכרה כללית של חופי הארץ.

 

בכל הנושאים האלה נעסוק כאן בהרחבה ובנוסף אספק טיפים והמלצות בנושאים שונים - הכל בהתבסס על הניסיון שרכשתי בשטח.

 

ציוד חובה ופריטים מומלצים לכל מג`רג`ר

כל דייג, אם ברצונו להתקדם ולהתמחות בג`רג`ור, חייב להחזיק ברשותו מספר פריטי ציוד בסיסיים. חשוב להבין שחנויות הדייג מציעות מגוון אדיר של פריטים שכולם נראים משכנעים, חיוניים ומפתים. אמר פעם מישהו שציוד הדייג שנמכר בעולם תופס הרבה יותר דייגים מדגים, ולכן מומלץ מאוד להפעיל שיקול דעת ולרכוש רק מה שבאמת נחוץ.

 

ציוד חובה:

1. שתי ערכות דייג בסיסיות: ערכה לג`רג`ור קל וערכה לג`רג`ור בינוני, חורף וקיץ.

2. סרבל דייג - פריט חובה לתקופת החורף, שהיא למעשה התקופה הארוכה ביותר בשנה.

3. אפוד דייג (וסט) עם כיסים רבים במידות שונות וטבעות אבטחה - חובה.

4. סנדלים או נעליים עמידות למים המתאימות להליכה על משטחי סלע, כולל משטחים רטובים וחלקים - לעונת הקיץ, במקום הסרבל.

5. מספר קופסאות פלסטיק בגודל מתאים, עם מכסה צמוד וחלוקה פנימית, לשמירת הדמויים (כל קופסה אמורה להכיל לפחות שישה דמויים). מומלץ שהקופסאות תהיינה אטומות למים.

6. קופסאות אטומות נוספות (עם חלוקה פנימית) לאביזרים ופריטים קטנים.

7. מעיל, שכמייה או חליפת סערה מניילון או מאריג אטום אחר למצבים של גלים גבוהים או גשם.

8. כובע - חובה, לא רק להגנה מן השמש אלא גם למניעת סנוור והבהק של המים ולאיתור רדיפות ודגים. רצוי כובע עם מצחייה רחבה והגנה לעורף. כובע איכותי אמור לספק הגנה יעילה מן השמש וגם להיות מאוורר היטב והצד התחתון של המצחייה אמור להיות שחור (לצורך מניעת הבהק וסנוור). כמו כן, רצוי שהכובע יכלול שרוך אבטחה לקשירה סביב הסנטר.

9. חגורה רחבה וחזקה - חובה למי שמתכנן לעסוק בג`רג`ור במשך פרקי-זמן ארוכים. החגורה מחזיקה ומייצבת את שרירי הגב התחתון ובכך מונעת כאבי גב. בנוסף לכך בעת נפילה או החלקה החגורה מונעת חדירת מים לתוך הסרבל.

10. מספריים ופלאייר קטן ("שפיץ-פלאייר") או קאטר, או אולר או כלי רב-תכליתי משוכלל כגון Leatherman, Gerber או SOG (תמונה 15).

11. פלאייר מיוחד לטבעות קפיציות (Split Ring Pliers) - להחלפה קלה של קרסים וטבעות בדמויים השונים (תמונה 16).

12. מים לשתייה - חובה!

13. שק, סל או תרמיל "צידנית" לשמירת הדגים שנתפסו (מומלץ לארגן שיטת תליה כזו שתאפשר גישה מהירה ונוחה אל השק/סל/תרמיל).

 

פריטים נוספים (המלצה בלבד - לא חובה):

1. ערכת דייג נוספת לסוג הדייג המתוכנן לאותו יום, כולל חכה חלופית ורולר חלופי.

2. רשת הרמה קומפקטית עם חיבור מהיר לווסט.

3. משקפי שמש (מומלץ משקפיים עם עדשות מקטבות).

4. קשקשן או סכין לניקוי דגים.

5. שקית או קופסת פלסטיק אטומה הרמטית למים לשמירת חפצי ערך (ארנק, מפתחות, טלפון נייד).

6. תרמיל צד עם חלוקה לתאים - בנוסף לאפוד (וסט) או במקומו.

7. מגבת או מטלית לניגוב הידיים ולייבוש פריטים שנרטבו.

8. שקיות ניילון לאשפה, לדגים וכדומה.

9. קרם הגנה לעור, שפתון לחות, מגבונים לחים, ממחטות נייר ונייר טואלט.

10. קופסה אטומה נפרדת לדמויים ש-"עבדו" ומוחלפים בדמויים אחרים. הכוונה היא להפריד את הדמויים הרטובים והספוגים במלח מן הדמויים היבשים והנקיים.

 

ציוד דייג - הגדרות והסברים

למיטב הבנתי, ניתן לחלק את הדייג בג`רג`ור לשלוש קטגוריות:

· ג`רג`ור קל

· ג`רג`ור בינוני

· ג`רג`ור כבד

 

א. ג`רג`ור קל

קטגוריה זו מתייחסת בעיקר לדייג לברקים, ברקודות, "בייבי אנטיאסים", טרולוסים וטרכונים עד משקל של 1 ק"ג.

החכה המומלצת לסוג זה של דייג היא חכת ג`רג`ור "קלה", כלומר חכה המתאימה למשקלי הטלה נמוכים יחסית: 10 עד 60 גרם. קיימות גם חכות "אולטרלייט" בעזרתן ניתן להטיל משקלים נמוכים במיוחד (5 עד 25 גרם). אורך החכה המומלץ: 3.20 עד 3.50 מטר. מומלץ להשתמש ברולר קטן, חזק וקל-משקל, כדוגמת דגם S1000M של חברת Abu Garcia (תמונה 25), עליו גללנו חוט שזור ("חוט בד") בקוטר 0.15 עד 0.20 מ"מ או חוט ניילון בקוטר 0.30 עד 0.35 מ"מ. טווח הגדלים המומלץ של הדמויים: 5 עד 9 ס"מ.

 

ב. ג`רג`ור בינוני

קטגוריה זו מתייחסת בעיקר לדייג לוקוסים עד משקל של 2 ק"ג, אנטיאסים, טרולוסים, טרכונים ופלמודים עד משקל של 3 ק"ג.

החכה המומלצת לסוג זה של דייג היא חכת ג`רג`ור "בינונית", כלומר חכה המתאימה למשקלי הטלה בינוניים: 40 עד 100 גרם. אורך החכה המומלץ: 3.30 מטר והיא אמורה להיות מסיבית בחלקה העליון. מומלץ להשתמש ברולר חזק ומהיר במיוחד בעל שפולה רחבה. אני אישית מעדיף רולרים גדולים וחזקים כדוגמת דגם SS7500 של חברת Penn (תמונה 26) או דגם 396 של חברת Mitchell (תמונה 27), עליהם אני גולל חוט ניילון בקוטר 0.35 עד 0.40 מ"מ (מומלץ 0.37 מ"מ). דמויים מומלצים: ניקלים, פיתיונות נוצה מתוצרת עצמית, דמויים באורך 7 עד 13 ס"מ ובעיקר דמויים מסוג Topwater.

 

ג. ג`רג`ור כבד

קטגוריה זו מתייחסת בעיקר לדייג לוקוסים מפלצתיים (5 עד 10 ק"ג).

החכה המומלצת לסוג זה של דייג היא חכת ג`רג`ור "כבדה", כלומר חכה מסיבית באורך 2.50 עד 3.00 מטר המתאימה למשקלי הטלה גבוהים: 200 עד 400 גרם. ההעדפה האישית שלי בקטגוריה זו היא החכה מדגם Black Panther של חברת DAM ועליה רולר גדול וחזק כדוגמת דגמים 7500 עד 9500 של חברת Penn או דגמים 488 או 396 של חברת Mitchell. החוט המומלץ הוא חוט שזור בקוטר 0.40 עד 0.50 מ"מ או חוט ניילון בקוטר 0.70 עד 0.80 מ"מ. דמויים מומלצים: דמויים באורך 13 עד 18 ס"מ, פיתיונות נוצה עם נוצות לבנות וחומות ופיתיונות נוצה בצבעי "זברה". הדייג בקטגוריה זו מומלץ אך ורק למג`רג`רים מתקדמים, וזאת בגלל הקושי הכרוך בו, העונה הקצרה וכמות התפיסות הקטנה.

 

המומלצים של מאמון - דמויים חובה לכל מג`רג`ר

המבחר העצום שקיים כיום בחנויות מקשה על המג`רג`ר המתחיל לבחור דמוי מוצלח לכל סוג של ג`רג`ור או לכל סוג דג. אם כבר החלטתם להשקיע את כספכם בדמויים קנויים, עדיף לבחור במותגים ויצרנים ידועים ובעלי שם, כדוגמת Rapala, Yo-Zuri, Strike Pro וכדומה. חשוב גם לבדוק ולוודא שהמוצר אכן מקורי ושלא מדובר בזיוף זול.

מומלץ להחזיק מספר דמויים בסיסיים אשר לדעתי מהווים "מלאי חובה" לכל דייג:

1. דמוי לבן עם ראש אדום (תמונה 8): חובה לכל מג`רג`ר בשל ההצלחות המוכחות שלו בתפיסת כל סוגי הדגים. גודל מומלץ: 9 עד 11 ס"מ.

2. דמוי בגווני דג טבעי (בורי) (תמונות 1, 2, 11): גם דמוי זה הוא בגדר חובה, בעיקר לתנאים של ים נוח עד גלי במים צלולים. טווח גדלים מומלץ: 9 עד 11 ס"מ.

3. דמוי בגווני כתום/זהב (תמונה 34): יעיל במים עמוקים או בים אחרי סערה וגשם, כשמי הים עכורים מבוץ (בצבע חום) והראות מוגבלת, או ביום עם עננים שחורים בלי שמש.

4. דמוי בצבע לבן עם גב צהוב/ירוק בהיר (תמונה 3): מתאים לברקודות ולוקוסים, במיוחד בשעות הדמדומים או בחשכה.

5. "ניקלים" (תמונות 10, 21, 22, 23): חובה גם ובעיקר בקיץ, בים צלול וגלי, עם שמש ובלי עננים.

6. דמויים מסוג Topwater (תמונה 7): בעיקר בים נוח עד גלי ובים נוח בשעות הזריחה/שקיעה ובמשך היום אם יש עננים שחורים בלי שמש.

לדעתי, על כל מג`רג`ר להחזיק ברשותו באופן קבוע את הדמויים הנ"ל כ-"מלאי חובה" ומומלץ שלא לצאת לדייג בלי דמויים אלה.

 

איך מג`רג`רים?

או-קיי, רכשנו את כל הציוד והצטיידנו בכל הדמויים לפי ההמלצות, מצאנו זמן פנוי והגענו לחוף "לוהט". מה עושים עכשיו? איך ניגשים לכל הנושא הזה?

אני יוצא מתוך הנחה שאם אתה מעונין להיכנס לתחום הג`רג`ור, אתה כבר יודע לתפעל חכה עם רולר, לבצע הטלות, להתמודד בהצלחה עם דג שנתפס ולהביא אותו אל החוף.

בהתבסס על הנחה זו, לפניכם נוהל מסודר לדייג בג`רג`ור.

 

1. הכנת החכה והרולר

א. הרכב את החכה וודא שהטבעות של כל קטעי החכה מיושרות בקו אחד עם תושבת הרולר. בחכות 3 חלקים (או יותר) מומלץ להתחיל את ההרכבה מן החלקים העליונים (מלמעלה למטה).

ב. הצמד את הרולר לתושבת הרולר והדק היטב את אום ההידוק או את הטבעות. ודא שהרולר אינו מתנדנד לצדדים בתוך התושבת שלו.

ג. בדוק את הקטע הקדמי של החוט ברולר. אם החוט שחוק או מחוספס - חתוך קטע באורך של מספר מטרים והשלך אותו לאשפה באופן בטוח ומבוקר.

הערה: אסור בהחלט להשליך על החוף שאריות חוטים. עופות המים מלקטים שאריות אלה לצורך בניית קינים וחוטי הניילון והבד גורמים לחנק של הגוזלים. כללית, אנו חייבים לשמור על ניקיון הסביבה החופית ולא להשאיר אחרינו פסולת מכל סוג שהוא.

ד. העבר את החוט מתחת לקשת דרך גלגלת החוט (Line Roller), פתח את הקלאץ`, משוך חוט והשחל אותו דרך הטבעות מלמטה למעלה. הקפד שלא "לדלג" על אף אחת מן הטבעות.

ה. לאחר שהשחלת את החוט דרך טבעת הקצה (הטבעת העליונה), משוך קטע נוסף של חוט מתוך הרולר כך שתוכל לבצע את קשירת ציוד הקצה בנוחיות.

 

2. חיבור הדמוי


א. כללי

אני אישית עובד תמיד "נקי". אינני משתמש בבומבט, בולדו, מצוף זריקה או כל תוספת משקל אחרת. אני גם נמנע מקשירת תלאי או סביבולים ומעדיף לקשור את הדמוי ישירות לחוט הראשי, וזאת מן הסיבות הבאות:

· כל קשר לאורך החוט מהווה נקודת כשל פוטנציאלית.

· קשירת הדמוי ישירות לחוט הראשי מבטיחה מגע טוב יותר בין הדיג לדמוי ושליטה יעילה יותר בדמוי.

· לדעתי, אם החכה והחוט מתאימים, ניתן להטיל כל דמוי, בכל משקל, למרחק סביר - ללא כל אמצעי עזר.

ברם, למרות האמור לעיל, בג`רג`ור קל אפשר בהחלט לקשור לחוט הראשי סביבול קטן עם תפס קפיצי ("סיכה"), וזאת עקב הסיבות הבאות:

· הצורך בהחלפה תכופה של הדמויים והמעבר התכוף מסוג אחד של פיתיון לסוג אחר.

· בג`רג`ור קל סוגי הדגים שנתפסים אינם חזקים במיוחד ולכן סביר להניח שסביבול-סיכה יעמוד בלחצים שנוצרים.

בכל מקרה, חשוב להקפיד ולהשתמש בסביבול-סיכה איכותי.

בג`רג`ור בינוני עדיף לקשור את הדמוי ישירות לחוט הראשי, בעיקר אם משתמשים בפיתיון נוצה. חיבור ישיר שכזה ימנע קיפול או "שבר" בחוט - מצב העלול להפריע לביצוע שיטת ההקפצה.

אם משתמשים בניקל אפשר לחבר לחוט הראשי סביבול-סיכה בתנאי שהוא מסוגל להתמודד עם דגים שמשקלם עד 2 ק"ג. חשוב לזכור שאנטיאס או טרכון שמשקלו 2 ק"ג ניחן בכוח רב יותר מאשר דגים אחרים במשקל זהה.

בג`רג`ור כבד אסור בתכלית האיסור להוסיף לחוט הראשי מרכיב נוסף כלשהו (סביבול, סביבול-סיכה או תלאי), וזאת מכיוון שבמקרה זה מדובר בדגים חזקים במיוחד.

 

ב. קשירת הדמוי

לצורך קשירת הדמוי לחוט שזור ("חוט בד") מומלץ להשתמש באחד הקשרים הבאים:

· קשר "פאלומאר" (Palomar Knot)

· קשר "רפאלה" (Rapala Knot)

· קשר "גרינר" (Grinner Knot)

לצורך קשירת הדמוי לחוט ניילון מומלץ להשתמש באחד הקשרים הבאים:

· קשר "רפאלה" (Rapala Knot)

· קשר "יוני" (Uni Knot)

· קשר "לפיתה משופרת" (Improved Clinch Knot)

· קשר "חצי דם עם לפיתה כפולה"  (Clinched Half Blood Knot)

 

הערה: בכל קשר שקושרים בחוט ניילון, חשוב מאוד להרטיב את החוט באזור הקשר בעזרת מעט רוק או מים לפני פעולת ההידוק. קשר שיהודק ללא הרטבה עלול להיחלש ולהיקרע תחת לחץ, וזאת עקב החום שנוצר בזמן ההידוק ופוגם בחוזק החוט. בנוסף לכך חשוב מאוד להדק את הקשר "עד הסוף" ולבדוק את חוזק הקשר, שכן חוט ניילון שלא הודק כראוי עלול להיקרע בקלות.

במשך הזמן מפתחים מיומנות בביצוע הקשרים השונים וניתן לבצע את פעולת הקשירה תוך פרק זמן קצר ביותר. קשרים מסוימים ניתן לבצע אפילו בחושך.

 

ג. דייג בעזרת "בומבט"

הבומבט  (Bombette) (באיטלקית = פצצה קטנה) הוא אמצעי-עזר להטלה המהווה שילוב בין משקולת למצוף. הבומבט, שהומצא באיטליה, נועד לספק תוספת משקל לפיתיונות מלאכותיים קטנים וקלים במיוחד, כגון דמויי סיליקון ("דלתא", "רגלו" וכדומה, ראה להלן), דמויי-דג קטנים ואפילו דמויי חרקים (Flies), וזאת לצורך הארכת טווח ההטלה. בניגוד למשקולת עופרת רגילה, קיימים בומבטים שוקעים, בומבטים צפים ובומבטים צפים למחצה, ולכן סוג הבומבט משפיע גם על תנועת הדמוי ועל השליטה בו. תפקידה של הצינורית החלולה שכולל הבומבט הוא למנוע הסתבכות של הריג במהלך ההטלה והג`רג`ור

אישית, אינני ממליץ למג`רג`רים מתחילים להשתמש בבומבט מכיוון שהשימוש באמצעי-עזר זה ימנע מן הדייג לשפר את רמת הביצועים שלו הן לגבי ההטלה והן לגבי תפעול הדמויים והשליטה בהם. עם זאת, אין מניעה שדייגים מנוסים יותר ייעזרו בבומבט במידת הצורך.

אם משתמשים בבומבט, אחת השיטות היעילות ביותר היא לבצע ג`רג`ור מהיר ביותר תוך שמירה על קשר עין רציף עם הבומבט והדמוי. ברגע שמבחינים ברדיפה מאטים את קצב הג`רג`ור ובכך מאפשרים לדג לתקוף את הדמוי. למעשה, בשיטה זו דווקא התנועה המהירה של הבומבט היא שגורמת לדג לרדוף אחר הריג, ולמעשה נוצר כאן מעין דמוי Topwater. זו גם הסיבה לכך שבמקרים רבים הדג תוקף את הבומבט ולא את הדמוי.

השימוש בבומבט - אם בכלל - מומלץ אך ורק בג`רג`ור קל. בג`רג`ור בינוני וכבד הוא אינו מומלץ ולמעשה מיותר.

 

3. ההטלה


א. כללי

חשוב מאוד לזכור שחכת ג`רג`ור אינה דומה לחכת חוף או לחכה המיועדת לדייג "על חי". מדובר בחכה עדינה ורגישה יחסית ויש לנהוג בה בהתאם. לכן יש לבצע את ההטלה באופן מבוקר וזהיר ולהימנע מ-"צליפת שוט" אגרסיבית העלולה לגרום לקריעת החוט (במקרה הטוב) או לשבירת החכה (במקרה הגרוע).

חכות ג`רג`ור איכותיות בנויות כך שהכוח המופעל על-ידי הדייג בזמן ההטלה מתחלק או "מתפזר" לכל אורכה של החכה - מן הקצה העליון ועד הקצה התחתון. הקשת הנוצרת במהלך מסלול התנועה של החכה אוגרת כוח קפיצי ומאפשרת לנו לבצע הטלות לטווחים רחוקים גם כאשר מדובר במשקלים קלים.

כעיקרון, יש להקפיד לבצע את ההטלה תוך הפעלת כוח או יצירת תנופה באופן הדרגתי ולא באופן חד ונקודתי. כלומר - יש לבנות את התנופה מתחילת מסלול תנועתה של החכה ולהגביר אותה בהדרגה, אך אין להפעיל כוח מוגזם רק בקטע מסוים של מסלול התנועה. מדובר במיומנות נרכשת שהולכת ומשתכללת ככל שצוברים ניסיון בסוג דייג זה.

כשתתחילו לצבור ניסיון בדייג בג`רג`ור, אתם אמורים לשאוף לפתח רמת יכולת גבוהה בשלושה נושאים חשובים:

· טווח הטלה - היכולת להטיל את הפיתיון לטווחים ארוכים.

· דיוק בהטלה - היכולת להטיל את הפיתיון לנקודה מסוימת באופן מדויק.

· שליטה בהטלה - היכולת לבלום או להאט את מעופו של הריג או "לסדר" אותו לפני נחיתתו במים.

 

ב. טווח ההטלה

ככלל, בכל סוגי הג`רג`ור מקובל שיש להטיל את הפיתיון לטווח הארוך ביותר האפשרי, וההסבר לכך פשוט מאוד: הטלה רחוקה מאפשרת לנו לכסות שטח גדול יותר ומגדילה את הסיכויים שלנו לאתר טורף.

ברם, אם נחשוב בהיגיון ונבדוק את הניסיון שנצבר בנושא זה, ניווכח שבמקרים רבים השאיפה להטיל את הפיתיון לטווח ארוך ככל האפשר מיותרת לחלוטין. בדייג לוקוסים במיוחד, טווח ההטלה לא אמור לעלות על 10 מטרים מקצה הריף וזאת עקב מיקומו של הדג. ב-95% מן המקרים (אם לא יותר), התקיפה מתרחשת במרחק מטר אחד או שני מטרים מקצה הריף - אם לא במרחק "אפס" ממש. גם הלברקים והברקודות נמצאים במרחק קטן, יחסית, מקו החוף, ולכן אפילו הטלה לטווח של 25 מטרים תשיג את המטרה. יוצאים מכלל זה האנטיאסים, הטרכונים והאריאנים, הממוקמים בדרך כלל במרחק גדול יותר מקו החוף. במקרים אלה אכן נדרשת הטלה לטווח ארוך ככל האפשר.

כאשר הרוח צפונית, מערבית או דרומית, מומלץ שבמהלך ההטלה מסלולו של הדמוי יהיה קרוב ככל האפשר לפני המים. מסלול מעוף כזה יפחית את השפעת הרוח על הדמוי. אם מסלול המעוף של הדמוי גבוה מעל פני המים, הרוח הנגדית תהדוף את הדמוי לכיוון החוף. ברוח מזרחית המצב בדיוק הפוך: עדיף שמסלול המעוף של הדמוי יהיה גבוה ככל האפשר, שכן כך הרוח תישא את הדמוי לטווח ארוך יותר.

 

ג. דיוק בהטלה

חשיבותו של נושא זה ברורה. במקרים רבים אנו מעונינים להטיל את הפיתיון לנקודה מסוימת בה אנו מזהים פעילות של טורפים. כדי שנהיה מסוגלים לעשות זאת ביעילות עלינו לפתח מיומנות המבוססת על שילוב יד-עין. השיטה היחידה לפתח מיומנות זו היא על-ידי תרגול, תרגול ועוד תרגול.

 

ד. שליטה בהטלה

כדי להאט את מעופו של הריג או לבלום אותו יש לבצע פעולת "הנצה" (Feathering) - מגע קל של כף יד שמאל (היד שאינה אוחזת בחכה) בחוט שיוצא מן הרולר במהלך השלב הסופי של ההטלה. פעולה זו נועדה, כאמור, לקצר את טווח ההטלה כדי להנחית את הריג בנקודה מסוימת או "לסדר" את הריג באוויר לפני נחיתתו במים. בריג הכולל בומבט, מכיוון שהבומבט כבד יותר מן הדמוי, הוא מקדים את הדמוי במעופו. כדי למנוע הסתבכות של הריג לאחר הנחיתה במים, יש לוודא שמרכיבי הריג נוחתים במים על פי הסדר הנכון. פעולת ההנצה מפעילה את עקרון האינרציה, בולמת את הבומבט וגורמת לדמוי "לעקוף" אותו ולהתייצב במקומו הנכון בריג לפני הנחיתה.


4. שיטת הג`רג`ור

את שיטת הג`רג`ור קובעים על פי סוג הדמוי וסוג הדג שאנו מעונינים לתפוס. גם תנאי החוף ומצב הים משפיעים על שיטת הג`רג`ור.

נושא זה נדון בהרחבה בפרק "בחירת הדמוי ושיטת הג`רג`ור והתאמתם לעונה ולסוג הדג" להלן.

כעיקרון, במהלך הג`רג`ור מומלץ להחזיק את החכה קרוב ככל האפשר לפני המים, במצב אופקי. ראשית, זהו המצב שמבטיח תנועה מיטבית של הדמוי במים. שנית, מצב זה מותיר מרחב מספיק לביצוע Hookset (משיכה חדה של החכה לצורך נעיצת הקרס).

 

הדמוי המתאים לכל מצב של הים

בכל פעם שאני נפגש עם עמיתים לדייג עולה השאלה הבלתי-נמנעת: "איזה דמוי מתאים לכל מצב של הים?".

למען האמת - אין "חוק ברזל" בנושא זה, אבל ישנם כללים מסוימים.

ראשית, כפי שכבר ציינתי, בעונת הקיץ אני מניח את כל הדמויים בצד ומתמקד בפיתיונות נוצה ובניקלים בלבד.

עונת החורף בעייתית יותר, בגלל המגוון הרחב של דגים טורפים. הבחירה שלי היא כזאת:

· ים שקט + עננים שחורים ללא שמש: דמוי מסוג Topwater (תמונה 7) או דמוי + Spinner מוזהב (תמונה 10) או דמוי בגווני דג טבעי (דמוי בורי) עם בטן כתומה.

· ים שקט ומים צלולים עם שמש: דמוי מסוג Topwater או דמוי + Spinner כסוף או דמוי בגווני דג טבעי (דמוי בורי - תמונות 1, 2, 11).

· ים גלי עד סוער: לדעתי, הדמוי המומלץ ביותר הוא דמוי לבן עם ראש אדום (תמונה 8).

· ים גלי (גובה גלים מ-60 עד 120 ס"מ): כל דמוי מתאים, בלי שום קשר לצבע. כמובן שביום שמש מומלץ להשתמש בדמויים כסופים וביום מעונן מומלץ להשתמש בדמויים מוזהבים.

· מים עמוקים (בכל מצב ים): הדמויים המומלצים (ה-"שולטים") הם בעיקר דמויים בצבעי כתום/זהב (תמונה 34) וגם דמויים בצבע לבן עם ראש אדום (תמונה 8).

 

בחירת הדמוי ושיטת הג`רג`ור והתאמתם לעונה ולסוג הדג

1. מבוא

לכל דמוי מתאימה שיטת ג`רג`ור מסוימת וכיום קיימים בשוק סוגים רבים של דמויים. כללית, ניתן לחלק את הדמויים לסוגים הבאים:

· פיתיונות נוצה מתוצרת עצמית ו-"ניקלים".

· דמויים מסוג Topwater (דמויים הפועלים על פני המים).

· דמויי מתכת מסוג "כפית" (Spoon),"וובלר" (Wobbler) או "ספינר" (Spinners).

· דמויי פלסטיק ועץ צפים (Floating), שוקעים (Sinking) ומרחפים (Suspending). באנגלית השם הכולל לכל הדמויים הללו הוא Crankbaits.

· פיתיונות סיליקון (Soft Plastics).

בתחילת שנות השמונים, דייג שהיה מעונין לג`רג`ר לא היה מוצא בחנויות דייג בארץ את מבוקשו, כי המושגים "ג`רג`ור" או "דמוי דג" היו מוכרים ליחידי-סגולה בלבד. רמת הידע בנושא היתה אפסית. אני למדתי את השיטה מקשיש עכאווי (תושב עכו) שהיה אז בן 55, וכל הסיפור התרחש ממש במקרה, אחרי שראיתי אותו מוציא לוקוס מפלצתי בעזרת פיתיון נוצה פשוט.

 

2. דייג בעזרת פיתיונות נוצה ו-"ניקלים"

בעיני, הג`רג`ור בעזרת פיתיונות נוצה הוא שיא השיאים באומנות הדייג בג`רג`ור. מדובר בדמוי פשוט אבל קטלני ביותר (תמונה 18). פיתיונות הנוצה נחלקים לשלוש קבוצות גודל/משקל עיקריות, כדלקמן:

· פיתיונות נוצה קטנים - 7 עד 10 גרם.

· פיתיונות נוצה בינוניים - 15 עד 18 גרם.

· פיתיונות נוצה גדולים - 20 עד 25 גרם.

להלן פירוט שיטות היישום והציוד המתאים לכל אחת מן הקבוצות הנ"ל.

 

א. דייג בעזרת פיתיונות נוצה קטנים

בקבוצת הגודל/משקל הראשונה, הפיתיונות מבוססים על נוצות בצבעים שונים. הצבע השולט הוא תמיד הצבע הלבן, ואליו מומלץ להוסיף נוצה או שתי נוצות בצבע שחור או חום.

ציוד הדייג הדרוש הוא ציוד קל, והדייג בשיטה זו מניב בעיקר לברקים.

הג`רג`ור בעזרת פיתיונות נוצה מסוג זה הוא מהיר והשאיפה היא להניע את פיתיון הנוצה בעומק של 20 עד 30 ס"מ מתחת לפני המים. כאמור, שיטה זו מתאימה בעיקר לדייג לברקים בכל מצב ים גלי, אפילו כשהמים צלולים.

 

ב. דייג בעזרת פיתיונות נוצה בינוניים

פיתיונות הנוצה הבינוניים מתאימים בעיקר לדייג אנטיאסים, טרולוסים וטרכונים בעונת הקיץ. את פיתיונות הנוצה בקבוצת גודל/משקל זו מתפעלים בשיטה מיוחדת והיא שיטת ה-"הקפצה". שיטה זו נועדה לדמות דג הנמלט מטורף. הקפיצות של הפיתיון על פני המים והתזות המים שהן גורמות, ממש "מטריפות" את האנטיאסים, הטרולוסים והטרכונים, שהם טורפים מהירים מאוד הנוהגים לצוד את טרפם בשכבה העליונה של המים.

הקפצת פיתיון הנוצה מתבצעת על-ידי גלגול מהיר ביותר של ידית הרולר. בשלב ההטלה, עוד לפני שפיתיון הנוצה נוחת במים, הדייג חייב להתחיל בגלגול מהיר ביותר כשהחכה נמוכה וקרובה לפני המים. עקב הגלגול המהיר, פיתיון הנוצה מתחיל "לקפוץ" על פני המים ולצלול לתוכם לסירוגין. תנועה זו נמשכת ברצף כל עוד הגלגול מהיר במידה מספקת. אם הגלגול אינו מהיר דיו, יש להרים בהדרגה את החכה כלפי מעלה, וכך משיגים מטר נוסף ומותחים את החוט. את ההקפצות מפסיקים כשפיתיון הנוצה מגיע למרחק של 5 מטרים בערך מקצה הריף. רק בשלב זה יש לאפשר לפיתיון הנוצה לשקוע במים, אבל לעומק של 20 עד 30 ס"מ לכל היותר. חשוב מאוד לשמור על עיניים פקוחות ועל ערנות מתמדת כדי לזהות רדיפות של דגים טורפים אחר פיתיון הנוצה. את הרדיפות ניתן לזהות ללא קושי, כי הן מתבצעות על פני המים. במהלך רדיפה כזו אסור להפחית את מהירות הגלגול, כי מהירים ככל שנהיה, הדג תמיד יהיה מהיר יותר.

הצבע המוצלח ביותר בשיטה זו ולסוגי דגים אלה הוא לבן נקי. הזמן בו הכי קל להקפיץ פיתיון נוצה - שעות אחה"צ. בחודשים אוגוסט עד אוקטובר בדרך כלל מתעוררות בשעות אלה רוחות צפוניות, ובעזרתן ניתן להקפיץ את פיתיון הנוצה בקלות. יש להטיל את פיתיון הנוצה לכיוון מערב או צפון-מערב. בשלב זה, בגלל כיוון הרוח נוצרת "בטן" בחוט והרוח מתחילה לגרור את פיתיון הנוצה ולהקפיץ אותו.

החיסרון המשמעותי בשיטה זו: העדר שליטה יעילה בפיתיון הנוצה.

הציוד הדרוש לדייג בשיטה זו הוא ציוד בינוני (ראה לעיל).

 

ג. דייג בעזרת פיתיונות נוצה גדולים

קבוצת גודל/משקל זו כוללת שני סוגים של פיתיונות נוצה:

o פיתיונות על בסיס נוצות בצבע לבן בתוספת נוצה או שתיים בצבע שחור או חום. השימוש בפיתיונות נוצה מסוג זה הוא בשיטת ההקפצה, והוא מיועד לדגי אנטיאס במשקל 3 ק"ג ומעלה. השימוש בפיתיונות אלה בשיטה זו קשה מאוד עקב ההתנגדות הגבוהה של הפיתיון בזמן התנועה במים, אבל שילוב השיטה עם פיתיונות הנוצה בגודל זה הוכח כיעיל ביותר.

o פיתיונות על בסיס נוצות בצבע חום בהיר או צבעים שונים או נוצות בצבע לבן עם פסים שחורים/חומים ("רוזי" או "זברה"). פיתיונות אלה נועדו בעיקר לדייג לוקוסים מפלצתיים והג`רג`ור מתבצע באיטיות ובמים עמוקים.

 

ד. דייג בעזרת "ניקלים"

ההגדרה שלי ל-"ניקלים" אינה מתייחסת לכפיות המתכת השטוחות כדוגמת ה-Acme Kastmaster, הניקל הקלאסי המפורסם והחיקויים הרבים שלו, אלא בעיקר לפיתיונות מתכת בעלי פרופיל צינורי ותוספת זנב שעיר (תמונה 21) או דמויי-דג מתכתיים או פלסטיים ששייכים לקטגוריית הפיתיונות מסוג Jig, כדוגמת ה-Metallic Sardine של חברת Yo-Zuri (תמונות 5, 6). גם פיתיונות מתכת אלה מתופעלים בשיטת ההקפצה, אבל שיעור ההצלחה שלהם נמוך יותר מזה של פיתיונות הנוצה, אם כי השימוש בהם קל ונוח יותר בזכות משקלם הגבוה, המאפשר הטלות לטווחים ארוכים יותר. פיתיונות הנוצה מוצלחים יותר מה-"ניקלים" מכיוון שבזמן תנועתם במים הם יוצרים שובל של בועות באורך של 3 עד 4 מטרים, ושובל זה מושך את תשומת הלב של הדגים ומאפשר להם "להתביית" על הפיתיון.

 

 

3. דייג בעזרת דמויים מסוג Topwater

הדמויים בקטגורית Topwater, כמשמעות שמם, נעים ממש על פני המים. קטגוריה זו כוללת מגוון רחב של סוגים ועיצובים שונים ומשונים, וברוב המקרים שיטת הדייג המומלצת מבוססת על גרירה מהירה של הפיתיון, במטרה לדמות דג נמלט או שוחה על פני המים. קיימים גם דמויים הדורשים הנעה של החכה בצורה מסוימת במהלך הג`רג`ור כדי להפיק תנועה מיטבית של הדמוי (לדוגמה - דמויים מסוג Walker). בעזרת הדמויים מקטגוריה זו אפשר לתפוס את רוב סוגי הדגים הטורפים - למעשה כמעט את כולם. מומלץ ביותר!

4. הדמויים בקטגורית ה-Spinner (תמונות 19, 20)

ניתן להגדיר שיטה זו כשיטה מעורבת: גם Topwater וגם ג`רג`ור רגיל. אישית, אם אני משתמש ב-Spinner הרי שאני מייעד אותו לדייג בשיטת ה-Topwater בלבד. ישנם "ספינרים" כבדים יחסית, בטווח המשקלים שבין 7 ל-9 גרם, שגם אותם אני מקפיץ על פני המים על-ידי גלגול מהיר יותר, כאשר החכה נמוכה וקרובה לפני המים, ואז מתקבלת תנועה של מערבולת. שיטה זו מתאימה בעיקר לתנאים של ים נמוך או "שטיח" של קצף לבן - מצב הנוצר כשהגלים נשברים במרחק רב, יחסית, מן החוף. שימוש מומלץ נוסף: בתנאים של רוחות ערות. במצב זה, הטלת הפיתיון מתבצעת בזווית של 45 מעלות ביחס לכיוון הרוח, באופן הבא:

· כשהרוח צפונית = ההטלה תתבצע לכיוון צפון-מערב.

· כשהרוח דרומית = ההטלה תתבצע לכיוון דרום-מערב.

· כשהרוח מזרחית = ההטלה תתבצע לכיוון צפון-מערב/דרום-מערב.

בשיטה זו ניתן לדוג בעיקר לברקים וגומברים.

החיסרון המשמעותי בשיטה זו: העדר שליטה יעילה ב-Spinner.


5. דייג בעזרת דמויי עץ ופלסטיק צפים, שוקעים ומרחפים (Crankbaits)

מאז שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, יבואני הציוד "מפנקים" אותנו עם מבחר גדול של דמויי-דג לדייג מהחוף. קודם לכן, רוב הדמויים שניתן היה להשיג בארץ נועדו בעיקר לגרירה מסירה.

בעולם קיימות מספר חברות מובילות בתחום זה, והיצרניות המוכרות ביותר בארץ הן Rapala ו-Yo-Zuri.

א. דמויים צפים (Floating) (תמונות 11, 12, 13)

דמוי המוגדר "צף" אכן צף רק כשהוא במצב סטאטי. במהלך תנועתו במים (כלומר כאשר גוררים אותו) הוא לא ממש צף, וזאת בגלל הלשונית שגורמת לו לשקוע לעומק מוגדר ולהמשיך בתנועתו בעומק זה. בדרך כלל, דמויים "צפים" שוקעים במהלך תנועתם לעומק של 25 עד 60 ס"מ מתחת לפני המים ולפעמים יותר.

שיטת התפעול של דמויים מסוג זה תלויה בדמוי ובסוג הדג שברצוננו לדוג, ולדעתי יש להתאים את קצב הגלגול לתנועת הדמוי, כלומר - להגביר את המהירות עד קבלת התנועה האופטימלית של הדמוי. אפשר לשלוט בעומק הרצוי בו נע הדמוי על-ידי הגבהת החכה או הרכנתה לכיוון פני המים. ככל שהחכה נמוכה יותר, הדמוי ישקע לעומק רב יותר, ולהפך - ככל שנגביה את החכה, הדמוי יישאר קרוב יותר לפני המים. טכניקה זו שימושית במיוחד בג`רג`ור מעל ריפים לא עמוקים, שכן היא עוזרת לנו למנוע את היתפסות הדמוי בסלעים.

ב. דמויים שוקעים (Sinking) (תמונה 14)

דמויים המוגדרים "שוקעים" אכן שוקעים לעומק של יותר ממטר אחד. הדמוי נדחף כלפי מטה על-ידי הלשונית הארוכה הפועלת כהגה-גובה עקב משיכת החוט במהלך הגלגול. השימוש בדמויים מסוג זה אינו מומלץ למג`רג`רים מתחילים או למי שאינו מכיר את מאפייני החוף בו מתבצע הדייג. ברוב המקרים, הדגים הנתפסים בעזרת דמויים מסוג זה הם לוקוסים וברקודות ועיקר השימוש בהם הוא במים עמוקים. גם במקרה זה מומלץ לפעול בשיטה של הרמת החכה כלפי מעלה כדי להבטיח שיעור שקיעה מזערי.

ג. דמויים "מרחפים" (Suspending)

קיים גם סוג שלישי של דמויים - דמויים "מרחפים" או "תלויים" (Suspending). דמויים אלה נעים בהתאם לעיצוב הדמוי והלשונית בזמן שגוררים אותם (כמו הדמויים הצפים והשוקעים), אבל כאשר הגרירה נעצרת, הם נותרים במקומם, כלומר אינם צפים כלפי מעלה ואינם שוקעים כלפי מטה (או שהם צפים/שוקעים בקצב איטי במיוחד). במצבים מסוימים, דווקא עצירת תנועתו של הדמוי (שנותר, כאמור, במקומו) היא שמשכנעת את הדג לתקוף.

 

6. דייג בעזרת פיתיונות סיליקון (Soft Plastics)

המבחר בקטגוריית פיתיונות זו הוא אינסופי ממש, החל מפיתיונות קטנים המדמים זחלי חרקים (Grub), דגיגים או צלופחים, וכלה בפיתיונות שהם העתקים מדויקים להפליא - במראה, בצבע ובתנועה - של דגים, חסילונים, דיונונים, לובסטרים, צפרדעים ויצורים אחרים. קיימים אפילו פיתיונות סיליקון שכוללים מרכיב של ריח בשילוב עם כמוסות-ריח, משחות ונוזלים מיוחדים.

למרבה הצער, המבחר הקיים בקטגוריה זו בארץ מצומצם למדי. עם זאת, דמויי הסיליקון המוכרים לנו, כדוגמת ה-Delta האנגלי וה-Raglou הצרפתי והחיקויים שלהם (תמונה 35), הם דמויים פשוטים אבל יעילים ביותר, בעיקר בדייג של טורפים במשקל עד 1 ק"ג. אני משתמש בפיתיונות סיליקון בעיקר עם "ג`יגהד" (Jighead) שהוא למעשה קרס יחיד עם משקולת שיצוקה עליו באזור ה-"עין". ה-"ג`יגהד" מאפשר הטלה של דמוי סיליקון, גם אם משקלו גרמים בודדים, לטווחים סבירים, ושיטה זו אינה נופלת ביעילותה מן השימוש בבומבט (תמונה 36).

קיימים גם "ספינרים" מיוחדים המיועדים לשילוב עם פיתיונות סיליקון וכן מערכים מוכנים של פיתיונות סיליקון כדוגמת ה-"סביקי" היפני המפורסם, שהוא למעשה מערך של פיתיונות המדמה להקה של דיונונים זעירים, ומערכים אחרים שמדמים להקות של דגיגים וכדומה.

החיסרון בדמויים אלה הוא שרובם מיועדים לדייג במים מתוקים והשימוש בהם במי-ים בעייתי. המלח משפיע לרעה על הגמישות והברק של הסיליקון וגם פוגם בקרסי האלומיניום בהם נהוג להשתמש עם הדמויים הללו.

הגוונים המוצלחים לטעמי הם בעיקר אלה הכוללים אלמנט לבן.


עונות הג`רג`ור לאורך השנה

כמעט בכל חודשי השנה אפשר לדוג בשיטת הג`רג`ור, למעט "החופש הגדול של בית הספר לג`רג`ור" (כי גם לנו מגיע חופש...).

אם נחלק את השנה לעונות דייג, הרי שלדעתי אפשר לחלק אותה לשתי עונות:

· ג`רג`ור בקיץ.

· ג`רג`ור בחורף.

עונת הקיץ היא העונה האהובה עלי וזאת בזכות שיטת הג`רג`ור המיוחדת ("הקפצה") הישימה לעונה זו וסוגי הדגים שנתפסים במהלכה: אנטיאסים, טרולוסים וטרכונים - בעיקר בתחילת העונה, מסוף חודש יולי עד תחילת חודש נובמבר.

בנובמבר מתחילה עונת החורף שהיא, למעשה, העונה הקלה והפופולארית יותר. עונה זו נמשכת עד סוף חודש מאי. העונה נפתחת בדרך כלל בנוכחות של לברקים וברקודות, שזמינים לאורך כל העונה. התקופה שמסוף חודש דצמבר עד סוף חודש פברואר היא התקופה המתאימה לדייג הלוקוסים המפלצתיים.

כמו בכל פעילות ספורטיבית, תרבותית, עסקית או אחרת, גם במהלך שנת הדייג קיימת תקופה אותה מומלץ לנצל למנוחה או לחופשה. למיטב הבנתי החודשים יוני ויולי מתאימים ביותר לצורך כך ואפשר לנצל אותם לצורך תחזוקה וחידוש הציוד.

 

הימצאות סוגי הדגים לפי עונות השנה

הדגים הטורפים נמצאים בים כל השנה, ולכן חשוב לדעת מתי, היכן וכיצד למצוא אותם.

הטורפים המוכרים לנו ביותר הם האנטיאס, הטרולוס, הטרכון, הגומבר, הפלמוד, הלברק, המוסר, הברקודה, הלוקוס והסרגוס.

בהתאם לעונות השנה, ניתן לחלק את הדגים לשלוש קבוצות: דגים הנמצאים בקרבת החוף בקיץ, דגים הנמצאים בקרבת החוף בחורף ודגים הנמצאים בקרבת החוף כל השנה.

 

דגי הקיץ
בסוף חודש יולי או תחילת אוגוסט מתחילה עונת הקיץ, המתאפיינת בדגים המיוחדים לה. בתחילת העונה מופיעים הטרכונים והאנטיאסים ולאחר כחודש מתחילים להופיע הטרולוסים והאריאנים. מדובר בדגים מהירים מאוד המחפשים את טרפם בשכבה העליונה של המים, ולכן התקיפות שלהם תתרחשנה בעיקר על פני המים. באותה מהירות ובאותה פתאומיות בה הם תוקפים את דגי הטרף, כך הם יגיחו מעומק המים ויתקפו גם את הדמוי. טורפים אלה נעים, בדרך כלל, בלהקות של עשרות פריטים או בלהקות ממש גדולות המונות מאות פריטים. הלהקות האלה נקראות בערבית "חמארה" (= להאדים), כי בגלל הגודל של הלהקה הן גורמות לצבע של קרקעית הים להפוך מבהיר לכהה (אחמר = אדום).

השיטה הטובה ביותר לתפוס את הטורפים הללו היא שיטת ההקפצה. כל דמוי  Topwater מתאים לצורך כך, אבל ההצלחות המשמעותיות ביותר נרשמו לזכות פיתיונות הנוצה.

כשדגים את הטורפים האלה מומלץ לעבוד בצוות של שני דייגים (או יותר) תוך הקפדה על תיאום מושלם בין חברי הצוות. כשאחד מחברי הצוות תופס דג, הוא קורא לחבר הצוות השני אך אינו מוציא את הדג מהמים וממתין עד שחבר הצוות השני יגיע עד אליו ויטיל את חכתו בסמוך למקום התפיסה. הסיבה לכך היא שכל הלהקה הולכת אחרי הדג שנתפס ומלווה אותו. לאחר שהשותף ביצע הטלה (והטלות נוספות במידת הצורך) והצליח לתפוס דג נוסף, רק אז הדייג הראשון יוציא בזריזות את הדג שתפס ויבצע הטלה נוספת מהר ככל האפשר. כך מתנהל העסק ובשיטה זו גורמים ללהקה להישאר באותו מקום ואפשר לתפוס דגים רבים נוספים מאותה להקה.

 

קיימת שיטה נוספת, יעילה ובדוקה, לתפיסת להקות שלמות של דגים אלה. ברם, השימוש בשיטה זו עלול לגרום להכחדת כמויות משמעותיות של דגים. מכיוון שאנו, כחובבי דייג וטבע, מחויבים לשימור הסביבה הימית והחופית ודוגלים בדייג מבוקר ואחראי, החלטתי להימנע מתיאור השיטה האמורה במסגרת מאמר זה.


שיא עונת האנטיאסים במשקלים של 1 עד 2 ק"ג ("בייבי אנטיאסים" - תמונות 28, 29, 30) הוא בספטמבר, כלומר - העונה קצרה מאוד. בסוף העונה מגיעים לאזור פריטים גדולים יותר, במשקלים של 2 עד 5 ק"ג, והם נעים בלהקות קטנות (פחות מ-10 פריטים) ובדרך כלל במרחק רב מן החוף. שיטה יעילה לתפיסת דגים אלה היא לגרום להם להתקרב תחילה בעזרת ניקל באורך 10 ס"מ ובמשקל 40 עד 50 גרם. כדי למשוך את הדגים להתקרב אל החוף, יש להסיר את הקרס המשולש מן הניקל ואז להטיל אותו רחוק ככל האפשר ולג`רג`ר במהירות. בשיטה זו מנצלים את משקלו של הניקל כדי להשיג הטלה רחוקה ולמשוך את הדגים לקרבת החוף - ללא תפיסות בשלב זה. להקת האנטיאסים תתקרב לחוף ותישאר בקרבתו למשך פרק זמן סביר, ואז מחליפים את הניקל בפיתיון נוצה או בניקל המצויד בקרס וממשיכים לדוג בטווחים קצרים יותר עם סיכויי הצלחה גבוהים יותר.

אגב, את המרדפים של הטורפים הללו ניתן לזהות בקלות. הם נמצאים בעיקר במים עמוקים או במים עמוקים שמסתיימים במים רדודים, ואפשר לדוג אותם במשך כל שעות היום.

סוגי טורפים נוספים בהם אנו עשויים להיתקל במהלך אותה עונה: פלמוד, גומבר ולוקוס.

כדי לדוג פלמודים ניתן לאמץ את השיטה המשמשת לדייג אנטיאסים. כדי לדוג גומברים יש להאט את קצב הג`רג`ור, ולכן חשוב מאוד לזהות את הדג בעת הרדיפה.

עונה זו נמשכת עד חודש נובמבר.

הציוד הדרוש לעונה זו הוא סט לג`רג`ור בינוני, וזאת מסיבה פשוטה מאוד: אנו מעונינים להוציא את הדג מהמים תוך פרק הזמן הקצר ביותר האפשרי כדי להספיק לתפוס דגים נוספים כל עוד הלהקה באזור. ערכת דייג קלה מדי תגרום לכך שזמן המאבק עם הדג יהיה ארוך יחסית, וכך נבזבז זמן יקר במקום להמשיך לדוג.

בעונה זו השימוש בדמויי-דג נפסק לחלוטין והמג`רג`רים מתמקדים בעיקר בפיתיונות נוצה וניקלים.

לפי היומן הפרטי שלי, אחת לשלוש שנים מגיעה עונה "מפוצצת" בלהקות גדולות ולאחריה שתי עונות חלשות.

 

לברקים (תמונה 31)

עונת הלברקים ארוכה מאוד - מנובמבר עד מאי. שיא העונה בחודש מארס.

מצב הים המומלץ לדייג לברקים: ים גלי ועכור מקצף.

בדרך כלל, הלברק הוא דג שלא ממש נלחם כשהוא נתפס בחכה, אבל ישנם פריטים שנותנים "פייט" רציני.

הלברקים נמצאים בעיקר במים רדודים ועל הריפים. ברוב המקרים הם תוקפים בנקודה בה הגלים נשברים, שם הם מחכים לטרפם, או במרחק אפסי מקצה הריף.

שיטת הג`רג`ור המומלצת - רגילה, כלומר גלגול לא מהיר ולא איטי. הלברק הוא דג איטי יחסית לטורפים אחרים לכן שיטת הג`רג`ור שמתאימה לתפיסתו מבוססת, כאמור, על קצב גלגול שאינו מהיר במיוחד.

הלברק תוקף "כל מה שזז ו/או נוצץ", ולכן ניתן לתפוס אותו בעזרת כל סוגי הדמויים והפיתיונות המלאכותיים. עקב כך הוא מאוד פופולארי בקרב דייגי החוף.

במקרים רבים הלברק רודף אחר הדמוי אבל לא נוגע בו ("רדיפות סרק"). כשמבחינים בתופעה זו חייבים לנסות דמוי שונה או דמוי דומה בשילוב צבעים שונה, או להחליף את הדמוי בניקל,

ב-.Spinner או בדמוי מסוג Topwater. אם ניסיתם כבר את כל מגוון הדמויים שלכם ואתם עדיין מבחינים ברדיפות ללא תוצאות, עדיף לוותר ולא לשרוף זמן יקר.

כאשר תופסים לברק חשוב מאוד להימנע מהרמת הדג באוויר. במקרים רבים מאוד הדג משתחרר מהקרס, ולכן עדיף לגרור אותו למקום מבטחים על-ידי הרמת ראשו של הדג מעל פני המים וגרירה איטית תוך שמירה על חוט מתוח - כל זאת בעזרת החכה.

לא ניתן לקבוע חד-משמעית אם הלברק הוא דג ערמומי או "אידיוט". ישנם הסבורים שהוא "אידיוט" כי הוא תוקף כל מה שזז, אפילו במים צלולים. לעומתם ישנם הסבורים כי הלברק הוא דג ערמומי, וזאת מכיוון שבמצבים מסוימים הוא נוהג בחשדנות ובזהירות ומרדפי הסרק שלו מסתיימים ללא תקיפה. אני שמתי לב לכך שאם הלברק רואה את הדייג הוא בורח מייד. לכן מומלץ בחום להתכופף כשמזהים רדיפה (בדוק!). כמו כן מומלץ שלא ללבוש בגדים בצבעים זוהרים או בולטים, כמו שכמייה או חליפת סערה או מעיל רוח בצבע צהוב, כי זה מבליט את הדייג ומפחיד את הדג.

דמויים מומלצים למצבי ים שונים (קווים מנחים כלליים):

· ים צלול: מומלץ דמוי בגווני דג טבעיים או פיתיון נוצה או דמוי מסוג Topwater

· ים גלי ועכור מקצף: מומלץ דמוי דג לבן עם ראש אדום או Spinner או דמוי מסוג Topwater בצבע שחור או בגוונים כהים.

· ים עכור מגשמים (המים בצבע חום): מומלץ דמויים בגווני כתום ו/או זהב (תמונה 34) או דמוי מסוג Spinner בגוונים מוזהבים.

 

ברקודות (תמונה 32)

הברקודות נמצאות בעיקר במים עמוקים בכל חופי הארץ. זהו דג זריז התוקף באכזריות ואינו נחשב חשדן או זהיר במיוחד. השעות הטובות ביותר לדייג ברקודות הן שעות הדמדומים. במקרים מסוימים מדובר בלהקות גדולות מאוד. מצב הים האידיאלי לדייג ברקודות הוא ים עם גלים בגובה של 50 עד 80 ס"מ. אני אישית דג ברקודות גם בים גבה-גלי עד סוער בתוך מפרצונים מוגנים ומרינות.

שיטת הג`רג`ור הקלאסית לברקודות מבוססת על גלגול איטי, וברגע שמרגישים תקיפה יש להפסיק את הגלגול למספר שניות כדי לאפשר לדג לתקוף פעם נוספת. בטבע הדג מיירט את הטרף וחוזר לאכול אותו בסיבוב השני. בנוסף לדמויים הרגילים (צפים, שוקעים או "מרחפים"), גם הדמויים מקטגוריית ה-.Topwater מעוררים את הברקודות לתקוף, אבל בדמויים אלה אחוז התפיסות קטן יותר.

 

לוקוסים (תמונה 33)

הלוקוס נמצא בעיקר במים עמוקים, באזורים סלעיים או סמוך למזחים. את הלוקוס יש לחפש בחופים בהם מבנה הקרקעית כולל מחילות ומקומות מסתור, בעיקר בבורות או בין שני גושי סלע עם זרם חוזר לים, שם הם אורבים לטרפם. הלוקוסים ממוקמים בעיקר במרחק קטן מקצה הריף, והם עשויים להימצא ממש מתחת לרגליהם של הדייגים.

הלוקוס הוא דג מהיר מאוד ומפתיע בתקיפות דרמטיות שמתבצעות לרוב ללא כל אזהרה מוקדמת. זהו דג אגרסיבי מאוד שניחן בכוח רב. במצבים מסוימים ניתן לראות לוקוסים במשקלים של 5 עד 10 ק"ג מזנקים וממש "עפים" באוויר לגובה של מטר עד מטר וחצי מעל פני המים. תארו לעצמכם איזה כוח ומהירות יש לדג במשקל כזה שמסוגל לזנק לגובה כה רב. דייגים רבים מכנים את הלוקוס בשם "ספיטפייר", על שם מטוס הקרב המפורסם ממלחמת העולם השניה, וזאת בזכות מהירות הזינוק ו-"כושר הטיסה" שלו.

התקופה בה הלוקוסים מתקרבים לחוף ולריפים היא בסוף דצמבר, והם נשארים בקרבת החוף עד סוף פברואר.

השעות הטובות ביותר לדייג לוקוסים הן שעות הדמדומים. גם בתנאי מזג אוויר סגרירי ומעונן בעננות אפורה ללא שמש נרשמו הצלחות.

תנאי ים מומלצים: גלים עד גובה 80 ס"מ בעיקר או ים גבה-גלי או סוער בתוך מפרצונים מוגנים ועמוקים.

הדמויים המוצלחים ביותר לדייג לוקוסים הם אלה של חברת Rapala (תמונות 4, 9), דמוי גוף לבן עם ראש אדום (תמונה 8) ודמויים עם בטן כתומה. טווח גדלים מומלץ: 13 עד 15 ס"מ. תזכורת: חשוב מאוד להחליף את הקרסים המשולשים המקוריים בקרסים מסיביים יותר, כמו אלה של חברת VMC הצרפתית (תמונה 24).

החכה הדרושה היא חכה קצרה באורך 2.70 עד 3.00 מטר וחוט שזור בקוטר 0.40 עד 0.50 מ"מ או ניילון בקוטר 0.70 עד 0.80 מ"מ.

שיטת הג`רג`ור: גלגול איטי ביותר, ויש לנסות עשרות פעמים באותה נקודה ולא להתייאש. הקלאץ` חייב להיות סגור לגמרי וחובה לשמור על ערנות ומוכנות לתקיפה ולתגובה מיידית, כי הלוקוס תמיד מפתיע והיו אף מקרים בהם לוקוסים הפילו דייגים מהריף (!).

במקרה של זרם חזק חשוב מאוד לעצור את הג`רג`ור בתוך הזרם ולתת לדמוי "לרחף" במקום, כי רוב התקיפות מתרחשות בתוך הזרם ממש. שיטה נוספת: הרצת הדמוי לאורך הריפים ללא הטלה (על-ידי גרירת החכה). שיטה זו מניבה תפיסות רבות.

פיתיון נוצה המבוסס על נוצות חומות יעיל מאוד לתפיסת המפלצות האלה. במקרה זה שיטת הג`רג`ור מבוססת על גלגול איטי בתוך הזרם. בדייג מסוג זה יש לקשור את הדמוי ישירות לחוט המוביל, ללא סביבול או סיכה.

 

סרגוסים

בעונת הקיץ, השיטה הקלה ביותר לתפוס סרגוסים היא בעזרת דמוי כסוף עם בטן כתומה. בעונת החורף או ביום סגרירי אפשר לתפוס "פלטות" גדולות על הריפים בעזרת דמוי מוזהב או דמוי עם בטן כתומה.

 

המוסר המלכותי - לבעלי לב חזק בלבד! (תמונה 37)

כולם שואלים: האם אפשר לתפוס מוסרים בג`רג`ור?
התשובה חד משמעית: כן!
המוסר המלכותי נמצא בכל חופי הארץ לאורך כל  השנה. דג זה עשוי להגיע לממדים ענקיים (מעל 20 ק"ג) וגם אותו אפשר לתפוס בג`רג`ור. המוסר הוא דג איטי יחסית לטורפים אחרים. הוא נע בעיקר בזוגות (דגים במשקל של יותר מ-3 ק"ג) או בלהקות (דגים במשקל של עד 3 ק"ג). כשהמוסר במים, קשה להבדיל בינו לבין הלברק. צורת השחייה והרדיפה של המוסר דומות מאוד לאלו של הלברק.
ככלל, קשה מאוד לשכנע את המוסר לתקוף פיתיון מלאכותי מכיוון שמדובר בדג מאוד בררן ומאוד חשדן.
ברם, קיימת שיטה מאוד יעילה ומוצלחת לתפיסת מוסרים. השיטה נקראת "ג`רג`ור הפוך" ומיד נרחיב עליה, אבל ראשית יש לדעת היכן ניתן לאתר את המוסר.
בניגוד לדגים כמו הלוקוס (אותו ניתן לאתר בעיקר במים עמוקים) או הלברק (אותו ניתן לאתר בעיקר במים רדודים) למוסר אין כללים בנושא זה. הוא נמצא בכל קטעי החוף ואיתורו תלוי במזל יותר מאשר בידע ובתכנון. רוב התפיסות שלי היו במים עמוקים וגועשים, ובמקרים בודדים מאוד - במים רדודים. למוסר אין עונה ספציפית כמו ללברקים ולאנטיאסים, והוא נתפס לאורך כל השנה.
כאמור, השיטה המוצלחת והיעילה ביותר לתפיסת מוסרים בג`רג`ור היא שיטת "הג`רג`ור ההפוך". כדי ליישם שיטה זו אנו נדרשים לפעול בתנאי שטח ספציפיים. התנאי הבסיסי ליישום שיטה זו הוא ים גלי עד גבה-גלי וזרם שנע במקביל לקו החוף, מצפון דרומה או מדרום צפונה, או מקו החוף לכיוון עומק הים. זרמים כאלה נוצרים במקומות בהם במקביל לחוף קיימת מדרגה בקרקעית כשבינה לבין קו החוף קיים קטע (מעין תעלה) של מים עמוקים יותר, כמו במקרה של חוף תל ברוך. לאחר שהגל עובר את  המדרגה האמורה המים אינם יכולים לחזור ישירות בחזרה לכיוון הים ולכן נוצר זרם מצפון דרומה או מדרום צפונה.
יש להטיל את הדמוי כך שינחת קרוב ככל האפשר לאותה מדרגה. לאחר מכן יש לגלגל מספר מטרים, וברגע שהדמוי מגיע ונישא על-ידי הזרם יש להרפות ולאפשר לדמוי לנוע עם הזרם תוך שמירה על חוט מתוח. כל מחזור הטלה כזה אורך מספר דקות. כל עוד הדמוי נע עם הזרם, משאירים אותו במים עד שהחוט מתרופף, ורק אז מתחילים לגרור אותו בחזרה.
בשיטה זו ניתן לתפוס את כל סוגי הטורפים למעט לוקוסים, והיא יעילה במיוחד לתפיסת מוסרים ולברקים (תמונה 38). כאמור, המוסר הוא דג איטי מאוד, ולכן הוא מחפש לעצמו טרף קל. בשיטה זו הדמוי מדמה דג מת או גוסס שנסחף בזרם, ולכן קיים סיכוי טוב שמוסר יתקוף אותו.
הדמוי המומלץ לשיטה זו הוא דמוי בורי או דמוי בגווני דג טבעי מן הסוג המרחף (Suspending).
בנוסף לחופים בהם נוצרים זרמים כאלה באופן טבעי, ישנם מקומות אחרים בהם הזרם הוא מלאכותי – כמו במקומות בהם מי הקירור הנפלטים מן הטורבינות של חברת החשמל מוזרמים בחזרה אל הים. שיטה זו יעילה באותה מידה גם במקומות אלה.
הכותרת רומזת על כך ששיטת "הג`רג`ור ההפוך" נועדה אך ורק לבעלי לב חזק. הסיבה לכך – מספרם הרב של הדמויים שאנו נדרשים להקריב לאל הים כאשר אנו דגים בשיטה זו. סביר מאוד להניח שהדמוי הנסחף עם הזרם ייתפס בסלעים במוקדם או במאוחר. רק בעלי לב חזק (וכיסים עמוקים...) מוכנים לקחת על עצמם את הסיכון הזה.


הגאות והשפל, זרמי הים ומצב הירח והשפעותיהם

1. גאות ושפל

נושא הגאות והשפל הוא נושא חשוב מכיוון שמצב הגאות (המשתנה מעונה לעונה) משפיע על הדייג, אם כי באופן שונה לגבי סוגי דגים שונים. בעונת הקיץ, סוגי הדגים העיקריים אותם ניתן לתפוס בג`רג`ור הם האנטיאס, הטרולוס והטרכון, ובדרך כלל מומלץ לדוג במים העמוקים בעמידה על הריפים.

בדייג מהריפים המצב הטוב ביותר לדייג הוא מצב בו הים בשפל, וזאת מן הסיבה הפשוטה שבזמן השפל הריפים מתגלים עקב ירידת מפלס המים וכל הדגיגים נודדים מהריפים בחזרה לים. זה הזמן בו הטורפים מתקרבים לשולי הריפים בחיפוש אחר טרפם-דגיגי הפיתיון.

במצב של גאות עדיף לחפש את הטורפים הללו בריפים רדודים שבהמשכם מים עמוקים, כדוגמת חוף שקמונה (חיפה) וחוף גבעת אולגה (חדרה). בזמן הגאות דגיגי הפיתיון נמצאים על הריפים והטורפים מגיעים לשם בעקבותיהם.

חשוב שההטלה תביא את הדמוי עד למים העמוקים, כי בדרך כלל המרדף מתחיל משם. עיקרון זה תקף לגבי כל סוגי הדגים בכל העונות. ככלל, הזמן הטוב ביותר לג`רג`ור הוא הזמן שבו מתחלף מצב הים משפל לגאות ולהפך. במצב זה יש נדידה של דגיגים מהריפים למים העמוקים ולהפך, וזהו הזמן בו הטורפים מתקרבים לחוף.

 

2. הזרמים והשפעותיהם

סוגי הדגים אותם ניתן למצוא (ולתפוס) לאורך החוף משתנים בהשפעת הזרמים בים. בחודשי הקיץ, עם הגעת הזרמים החמים, מגיעים בעקבותיהם האנטיאסים והטרכונים ומאוחר יותר האריאנים. עם תחילת הסתיו וכניסת הזרמים הקרים מגיעים לקרבת החוף הלברקים, הלוקוסים הגדולים והברקודות.

בכל העונות ובכל סוגי הג`רג`ור חובה לנצל את הזרם החוזר מן החוף. דגים טורפים מחכים בדרך כלל לדגיגי הפיתיון שנסחפים בחזרה לים בסוף הזרם או בתוך הזרם החוזר וזו הנקודה ה-"לוהטת" ביותר בכל חוף ולכל סוגי הדגים הטורפים.

 

3. מצב הירח והשפעתו

מצב הירח משפיע על הדייג בעיקר בבוקר שלמחרת. במצבים של "חצי ירח" או ירח מלא לא מומלץ לצאת לדייג למחרת מוקדם בבוקר, כי כל הטורפים חוגגים כל הלילה ומנצלים את אור הירח, ולמחרת בבוקר רובם שבעים וקשה לשכנע אותם לתקוף את הדמוי לאחר החגיגה של הלילה. בימים כאלה עדיף לג`רג`ר בשעות אחר הצהריים עד השקיעה.

כשהירח אינו מלא עדיף לצאת לדוג מוקדם בבוקר וגם אחר הצהריים, כי הטורפים יהיו רעבים אחרי לילה שלם ללא אכילה.

 

מבנה החוף והקרקעית

ככלל, מבנה הקרקעית בחוף בו אנו מתכוונים לדוג חייב להיות סלעי או משולב (חול וסלעים). חופים בהם הקרקעית מורכבת מחול בלבד אינם מומלצים לדייג.

החריג היחיד לכלל זה שמוכר לי אישית - חוף "ביקיני", הלא הוא החוף שבין חוף דור (טנטורה) לבין ג`סר א-זרקא. בחוף זה ניתן בהחלט לדוג בקיץ, במיוחד לברקים וטרכונים, והסיבה לכך - כמות הדגיגים הרבה באזור עקב זרימת המים מברכות המדגה הסמוכות, המתנקזות אל הים בקטע זה.

לטעמי, החופים האידיאליים לג`רג`ור ולרוב סוגי הדגים הם חופים עם ריפים רדודים שמעבר (בהמשך) להם מים עמוקים, כי בדרך כלל המרדף מתחיל בעומק או במפגש בין הריפים למים העמוקים, שם הטורפים אורבים לטרפם.

בתחילת עונת הלברקים חשוב מאוד לבדוק את החוף כדי לדעת אם הסלעים שעל הקרקעית מכוסים בחול. בחופים רבים קיימת תופעה של הצטברות חול שמכסה ומעלימה את הסלעים. סלעים אלה מהווים בית גידול לדגיגים ומספקים מקומות מסתור ומארב לטורפים. רק סערות, ים גבוה וסחף חזק מנקים את החול הזה וחושפים את הסלעים, וזה קורה בתחילת החורף. למעשה, הסערות האלה הן ברכה לדייגים. כל עוד הסלעים באותם חופים מכוסים בחול אין כל טעם לשרוף זמן יקר בניסיונות עקרים לדוג שם.

בריפים עמוקים הבעיה של הצטברות החול אינה קיימת ובדרך כלל אפשר לנסות לדוג שם כל השנה.

 

הרוחות והשפעתן

השפעת הרוחות על הדייג משתנה לפי מצב הים. בחודשי החורף, כשהים גלי עד גבה-גלי, הרוח הטובה ביותר לג`רג`ור היא רוח מזרחית, ובמצב זה הים אידיאלי לדייג לברקים. כשהגל מתקרב אל החוף, הרוח המזרחית "מנמיכה" אותו והוא נשבר במרחק מסוים מהחוף. כתוצאה מכך נוצר מעין "שטיח" לבן של קצף גלים. בנוסף לכך, מכיוון שהדייג ניצב, ברוב המקרים, כשפניו מערבה, הרי שהרוח המזרחית היא "רוח גב" המסייעת לדמוי לעוף למרחק רב יותר - מה יכול להיות יותר טוב מזה?

לעומת זאת, רוח מזרחית בתנאים של ים נמוך מאוד אינה מועילה כלל: היא "משטחת" את הים ומצב זה אינו תורם דבר לדייג בג`רג`ור.

דייגים רבים מעדיפים רוח צפונית  - הכל בהתאם לעונה. בחודשי הקיץ, רוח צפונית קלה יוצרת תנאים אידיאליים לדייג אנטיאסים, טרולוסים וטרכונים, וזאת בזכות האדוות (תנועות הגלים הקלות) הנוצרות על פני המים.

בעונת החורף, רוב הדייגים מקדמים בברכה רוחות צפוניות, במיוחד אחרי ירידת גשמים עזים. בתקופה זו מי הים נעשים חומים עקב הסחף והרוח הצפונית מהווה מעין "פילטר" שמנקה את המים מן הסחף וגורם להם לשוב ולהיות צלולים.

באביב, כשהים גדוש בעשב ואצות, הרוח הצפונית גורמת לעשב ולאצות להתרכז במקום אחד (בדרך כלל במפרצונים) ובכך היא מרחיקה אותם מן המים.

רוחות צפוניות עזות משפיעות לרעה על הדייג בג`רג`ור, אבל בקיץ אפשר לנצל אותן לטובה על-ידי שימוש בניקלים והטלה לכיוון צפון-מערב. בתנאים אלה, הניקל מוקפץ בעזרת הרוח. זו שיטה יעילה לג`רג`ור אבל חסרונה בהעדר שליטה יעילה בניקל.

רוח מערבית קלה תמיד "עושה לנו את זה". היא "מרימה" את הים ובו זמנית מאפשרת לנו להטיל את הדמוי לעומק. בתנאים אלה הג`רג`ור חייב להיות יותר איטי מהרגיל, כי הרוח גוררת את הדמוי לכיוון החוף.

רוח מערבית חזקה, למרות היותה שנואה על הדייגים, ניתן בהחלט לנצל לדייג בתוך מפרצונים ומרינות כשניצבים עם הגב לים. דוגמה: המפרצון הצפוני ביותר בחוף דור-טנטורה.

הרוחות הדרומיות מאוד שנואות על הדייגים. אינני יודע את הסיבה לכך, אך גם אני מחזיק בדעה זו. הרוחות הדרומיות בדרך כלל הופכות את הים למעין "מכונת כביסה" והכל נעשה "הפוך על הפוך". במצב של רוח דרומית הים מאוד מסוכן בגלל הזרמים שנוצרים בו, אם כי רוח דרומית קלה עשויה "להרים" ים נמוך ולגרום לו להיות עכור.


עצות, טיפים והמלצות

חשוב מאוד!!!

ברצוני להבהיר ולהדגיש כי כל מה שנכתב כאן מבוסס על ניסיוני האישי בלבד ואין כאן "מידע מיד שניה", מידע המבוסס על שמועות או השפעה של גורם אחר כלשהו. כל הדעות שהובעו כאן הן הדעות האישיות שלי, והן מבוססות על הניסיון המעשי שצברתי בפועל.

1. לפני כל שימוש בדמוי (במיוחד בדמויים שאורכם עד 9 ס"מ) מומלץ להחליף את הקרסים המשולשים המקוריים בקרסים משולשים איכותיים, כדוגמת אלה של חברת VMC מצרפת, וזאת בזכות העובי והחוזק שלהם (תמונה 24). עם זאת, יש להקפיד שהקרסים החדשים יהיו זהים בגודלם לקרסים המקוריים, שכן קרסים קטנים מדי עלולים לגרום להשתחררות דגים ו-"החמצות" ואילו קרסים גדולים מדי עלולים להסתבך אחד בשני, להפריע לתנועת הדמוי במים ולפגום ביעילותו.

2. אם אתם משתמשים בחוט ניילון, מומלץ, לפני תחילת הדייג, להעביר את הקטע הקדמי של החוט (3 עד 4 מטרים ראשונים) בין האצבעות ולנסות לאתר פגמים וחספוס בחוט. אם החוט שחוק, פגום או יבש (מתפורר) יש לחתוך את הקטע הקדמי. חוט שמצבו התדרדר במידה משמעותית יותר חובה להחליף בחוט חדש כדי למנוע תקלות, קריעה ואיבוד דמויים ודגים.

3. בזמן הדייג אמנם חשוב לפעול על פי הכללים אבל מומלץ גם לנסות מה שבראש שלכם. אל תחששו להעיז ולחרוג מן הכללים - אולי תמצאו את החוליה החסרה... מי יודע?

4. חשוב לבדוק את הקרסים המשולשים לפני תחילת הדייג ולהחליף כל קרס חלוד, פגום או מעוות (עקום או "פתוח") בקרס חדש ותקין. לצורך כך מומלץ להצטייד במלאי של קרסים משולשים חלופיים. בנוסף לכך מומלץ לבדוק גם את הטבעות הקפיציות שמצמידות את הקרסים לדמוי ולהחליף טבעות חלודות. גם במקרה זה רצוי להצטייד במלאי של טבעות קפיציות חלופיות במספר מידות. הקפידו לרכוש קרסים איכותיים וטבעות קפיציות איכותיות (מפלדת אל-חלד). מותגים מומלצים לדוגמה: VMC (מוכר גם בשם Canelle) צרפת, Mustad נורווגיה. להחלפה קלה יותר של קרסים וטבעות מומלץ להשתמש בפלאייר מיוחד לפתיחת טבעות קפיציות (Split Ring Pliers) (תמונה 16).

5. הקפידו לנסות חופים חדשים ולא "להיתקע" לנצח בחוף אחד.

6. חשוב ומומלץ לנהל יומן דייג אישי. זהו נושא חשוב במיוחד לכל דייג מתחיל. ביומן יש לרשום דו"ח קצר על כל יציאה לדייג ותפיסה, כולל הזמן המדויק בו נתפס הדג, סוג הדג שנתפס ופרטיו (אורך, משקל, זכר או נקבה אם ידוע), פרטי הדמוי, פרטי החוף או אתר הדייג, תנאי מזג האוויר ומצב הים. אחרי שנתיים במהלכן תנהלו יומן כזה, אתם תתחילו לזהות ולהבין את המגמות בכל עונה, וזאת בהתבסס על הניסיון האישי שלכם.

7. אל תהססו לנסות כל מה שנראה לכם נכון או שיש לו סיכוי להצליח: דמויים חדשים, שדרוגים או תוספות. אם הדמוי החדש או השיפור "מתנהג יפה" במים, אל תמהרו לחרוץ את דינו גם אם לא תפסתם דגים בעזרתו, והמשיכו לנסות אותו שוב ושוב. אין הרגשה נפלאה יותר מתפיסת דג מרשים בעזרת דמוי ששדרגתם או יצרתם בעצמכם.

8. ניתן לבצע בדיקה מקדימה, מהירה ויעילה, לנוכחות טורפים, ובמיוחד לברקים, באזור בו אנו מתכוונים להתחיל לדוג, וזאת בעזרת דמויים מסוג Topwater/Spinner. רדיפות על פני המים מעידות בבירור על נוכחות לברקים באזור.

9. "חפש את הטרף ותמצא את הטורף": בנוסף למרדפים במים, שהם סימן ברור ומובהק לנוכחות טורפים, כדאי לפקוח עיניים ולחפש את דגיגי הפיתיון על הריפים עצמם ובמים הרדודים. אם הדגיגים באזור, רוב הסיכויים שגם הטורפים באזור.

10. שימוש בבומבט (ראה הפרק "איך מג`רג`רים?", לעיל): אישית איני ממליץ על שימוש בבומבט, במיוחד למג`רג`רים מתחילים. לדעתי, דייג מתחיל שיתרגל להיעזר בבומבט לא ישפר את הביצועים שלו, או שיידרש לו זמן רב יותר לצורך כך. אומנות הדייג אינה מתבטאת רק בתפיסת דגים אלא גם באופן השימוש בציוד, ברמת השליטה בו ובשיעור ההנאה ממנו.

11. מצב הקלאץ` (Drag): הקלאץ` (מנגנון הלחץ הפועל על השפולה ומאפשר לדג למשוך חוט מתוך הרולר מול התנגדות מבוקרת) חייב להיות סגור עד הסוף רק בדייג לוקוסים, ורק בתנאי שמדובר בציוד כבד. אם הציוד קל - יש לפתוח את הקלאץ` ולקבוע את שיעור ה-Drag בהתאם לדרגת העמידות המשולבת של החכה והחוט. זכרו: עדיף לאבד דמוי ודג מאשר לאבד חכה, דמוי ודג. בדייג של כל יתר סוגי הדגים יש לכוונן את הקלאץ` לפני תחילת הדייג לפי עמידות החכה וחוזק החוט. כלומר, יש להדק את הקלאץ` עד שהחוט ייצא מן השפולה בקושי מסוים אך לא ייקרע. כאשר נתפס דג אסור בהחלט להתעסק עם הקלאץ`, כי בדיוק בשנייה הזו עלולים לאבד את הדג!



נכתב ע"י מאמון עודה - הנצרתי מס 1 

עריכה תוכנית ולשונית ויעוץ - רמי האן 

עבודה סיזיפית (התאמה לפורמט תפוז) - אלון 

תודה לקמחי שרגא וגיאצ`וק על העזרה עם התמונות


 
Top