דף הבית דיג פתיונות שיטות דיג פתיונות דג האינטיאס והדיג - המאמר הגדול !

כניסה לחברים רשומים

ברוך הבא, אורח. בבקשה התחבר או הירשם.
 
 


סך הכל משתמשים: 5889
סך הכל הודעות: 329694
סך הכל דיונים: 26430
סך הכל קטגוריות: 8
סך הכל פורומים: 48
דג האינטיאס והדיג - המאמר הגדול !
נכתב ע"י Tal   
ראשון, 06 נובמבר 2011 20:52

דג האינטיאס והדיג-המאמר הגדול

1

 

 

כל ההשקעה כאן במאמר , היא בשבילכם ולמענכם בכדי שתדעו
עד כמה ההערכה גדלה אליכם בכל יום שחולף לנו כאן ב-I.S.F יחד ! 

תיהנו.


דג האינטיאס.

כללי :

שם מדעי :סריול אטלנטי / Seriola dumerili
שם לועזי:amberjack

 

 

 

בשפת העם נקרא גם בשם "שולה" , "אינטיאס".
במשפחת הצינינתיים ישנו גם קרוב משפחתו - דג ה"אריצ'ולה".
 
דג האינטיאס הוא דג פילגי , הווה אומר שהוא נודד ושוחה עם הזרמים שבים
בחיפושיו אחר מזון מועדף וכמו כן אחר טמפרטורת מים מתאימה.
אם נעסוק רק בחופי ארצנו נגלה שדג זה מגיע אל חופי ארצנו כבר עם בואו של הסתיו
אך בפריטים קטנים מאוד של כמה מאות גרמים בודדים בלבד. הפריטים הגדולים
עדיין שוכנים בעומקי הים כאשר טמפרטורת המים חמה עדיין והמזון המועדף עליהם
שהוא הקלאמרי והסבידות של העונה הקרה עדיין מבוששים לבוא קרוב אל החופים גם כן.
בתקופה זו נידוג הדג בכמויות מרשימות ע'י דייגי סירות וקיאקים בעומקים בהם הוא שוכן.
יש לציין כי חסרי החוליות הן מזון עיקרי בתפריטו של הדג אך הוא ניזון גם מדגים חיים ,
סרטנים וכמובן כפי שהזכרנו סבידות,תמנונים וקלמארים.
מיד עם בואם של חסרי החוליות קרוב אל חופי ארצנו ובסמוך לריפים ולסלעים , קרבים גם הפריטים
הגדולים יותר למרחקי השגה בדיג חופי ובזירזור . כמו כן עונה ותקופה זו היא עונת הרבייה של
דגי הבורי , פיתיון שגם כן מאוד אהוב על האינטיאס.
התקופה בה הגדולים מגיעים לסביבות המחיה צמוד לחופינו מתחילה בסביבות תחילת אוקטובר לערך ,
תקופה בה המים מתאימים יותר לסגנון חייהם והמזון נמצא בשפע בסביבה. הם יעדיפו אזורי שחייה
ומחיה הקרובים לריפים שקועים , תקלות כמו אוניות טבועות ושאר מיני תקלות שונות טבעיות או מלאכותיות.
אזורים אלו משמשים להם כמקור מזון אך את מירב חייהם יבלו כאמור בנדידה דווקא באזורים חוליים יותר.
דג האינטיאס ימצא באזור חופי ארצנו כמעט עד לחודש פברואר ולעיתים אף מאוחר יותר.
האינטיאס מגיע לגדלים מרשימים של קרוב ל-2.30 מ' באורכו וקרוב ל-80 קילו במשקלו אך הפריטים
הגדולים הנתפסים בדיג חופי לסוגיו לא יעברו לרוב את רף ה-30 קילו.

 

מידע לדייגים :

בתחילת תקופת הימצאותם סמוך לחופינו נוכל להבחין בפריטים הקטנים יותר הנמצאים בלהקות
גדולות ממש בסמוך לחופים ולרוב יהיו הם צמודים למדפי סלע שונים וריפים כאשר שם הם מוצאים מסתור
מטורפים. הם אוכלי כל בתקופה זו ותפריט מזונם מגוון מכל דבר הנגיש לפיהם כמעט.
נדיר יהיה למצוא ולתפוס אותם בעיקר בדיג בזירזור בחופים חוליים חשופים לחלוטין.
דיג של דגים אלו מתבצע בדר"כ באזורי ריפים ואל הים הפתוח , מקום המצאותם.
תפריט המזון של הפריטים הגדולים הקרבים אל החוף בתקופה המאוחרת יותר של תחילת אוקטובר לערך ,
שונה מעט. הם יעדיפו חסרי חוליות כמו סבידות וקלמארי ,
דגים חיים כמו טרולוסים , בורי , אראסים , סרגוסים וכדומה וכן סרטנים .
פריטים אלו יהיו לרוב בלהקות אך לא במספרים גדולים (בודדים ואולי עשרות בודדות).
יחד עם זאת יש לציין שישנם דיווחים וסרטוני דיג (מסירה עם רשתות אומנם! >:D) על להקות שמונות מאות
פריטים במרחק זריקה מהחוף! shy2;

רעבונם מתעורר כחצי שעה לערך לפני אור ראשון והם נהיים אובססיבים לאוכל מכל הבא ליד ,
לפי התפריט שלהם. הם מתחילים לחפש את מזונם באזורי מסתור ליד ריפים, תקלות, שוברים וכדומה
ולכן נגישים יותר לדייגים בשעות אלה ועד לשעות הבוקר המוקדמות עד 9-10 בבוקר לערך.

אזורי הדיג המומלצים :


1) איזור הריפים הרדודים :

2

שם נמצא את הדג כאשר הים שקט ורגוע או מעט גלי אך בסוואלים מסודרים.
הדג נמצא במקומות אלו בכדי לתור אחר פיתיונות כמו חסרי החוליות למיניהם
כדוגמת הסבידות והקלמארי וכמו כן אחר סרטנים ודגים חיים אחרים שהם טרף קל בשבילו.
באזורים אלו עדיף שננסה לתפוס את הדג דווקא בשעות הבוקר המוקדמות שלאחר הזריחה.

 

2) אזורי ריפים עמוקים:

3

 

הם מקום הימצאותו הטבעי של הדג ושם יהיה בכל שעה שבה נוכל לתפוס אותו כשהוא רעב.
שם ימצא הדג גם בסוגי ים שונים ומגוונים כאשר אין העדפה מסוימת שלו לסוג הים וגובה הגלים.
אזור דיג שכזה יהיה מומלץ לדיג בכל שעה כאמור.

 

שוברי גלים הנושקים למים עמוקים :

מקום אליו קרב הדג לאחר שעות האור.
בזריקות אל העומק (ללא שחרור שקיות או בלונים) ובפיתיונות כמו סבידות בעיקר אך גם קלמארי
יעלו פריטים ,אפילו דו ספרתיים מרשימים , המחפשים סוג פיתיונות זה בשעות אלו ובמקום שכזה.

סקירת חופים מועדפים באזור אכזיב לדיג אינטיאסים עלה באחד הדיונים כאן ע"י רון דדון והוא מובא כאן לפניכם גם כן :

קבלו מספר טיפים לאיזורים המדוברים של אכזיב-ראש הנקרה:

1) איזור הריפים מול האנדרטה:
יש רצועת סלע לאורך ~25-30 מטרים מהחוף, לאחריה רצועת חול קצרה ואז שוב סלע.
הבעיה היא שזריקה ממוצעת עם ציוד אינטיאסים ופיתיון מתאים היא ~20-25 מטרים ונופלים על רצועת הסלע, שהמטרה היא ליפול דווקא על רצועת החול בין הסלעים.
או להתאמץ יותר בזריקה, או להכניס את הפיתיון בשחיה.

2) בית ספר שדה:
רוב האינטיאסים שיצאו באיזור, יצאו ע"י הכנסת פיתיון לעומק ולא בזריקה מהריף.
אם כבר זריקה - עדיף דג חי ולא קלאמרי/סבידה (גם עקב ריבוי האבונפחות)

3) המשך רצועת החוף מבית ספר שדה עד הריפים של ראש הנקרה:
אין מה לחפש שם אינטיאסים.
יחסית רדוד וחולי מידי.
אופציה יחידה הכנסת הפיתיון לעומק בשחיה.

4) רצועת הריפים מסוף חוף בצת עד מרגלות הסלע הלבן :
הרצועה הזו מטעה מאד(!). היא ניראת מאד אטרקטיבית ומושכת.
רבים גם חושבים שהיא עמוקה וזה פשוט לא נכון.
לאחר צלילה באיזור הגענו למסקנות הבאות:
מלבד פלטת הסלע האחרונה - כל הריף רדוד(!). המים ממש בקו העמידה נראים עמוקים, אך יש רצועת סלע ארוכה מאד שנמשכת עשרות מטרים פנימה שגורמת לכך שבאם זרקת למרחק 30 מטרים,

אתה בעצם במים בעומק 2-3 מטרים לכל היותר. באיזור פלטת הסלע האחרונה הרצועה הזו נגמרת, וזריקה לכיוון העומק מביאה אותך לעומק של 4-6 מטרים.
אם זריקה - אז מהפלטה האחרונה.
שאר האיזור יהיה יעיל רק אם אתה מוציא את הפיתיונות לעומק בשחיה.

שים לב(!):
האיזור כולו שורץ באבונפחות. שימוש בכבלים מומלץ מאד על מנת לא לאבד קרסים ללא הפסקה.
קלאמרי פיתיון מצויין - אך גם מושך אבונפחות ללא הפסקה.
דג חי - עם עדיפות לטרחון / בורי - יהיה עדיף מבחינת כך שהוא פחות מושך אבונפחות, אם כי לא מן הנמנע שהם ינסו גם עליו (כבר נתפסו גם על טרחונים חיים).




הפיתיונות של הדג :
חוק מספר 1 באינטיאסים - אין דבר כזה פיתיון גדול מידי.
קלאמרי של 10 ס"מ או 40 ס"מ, טרחון חי של 100 גרם או של קילו - כולם אופציה!
יחד עם זאת כדאי עדיין שנדע להתאים את גודל הפיתיון לגודל הדג המוערך הנמצא
בנקודת זמן מסוימת בקרבת החוף לפי הפרוט שלמעלה. אם לדוגמה אנו בתחילת של
העונה והפריטים יחסית קטנים אז כדי שנתאים להם פיתיון יעודי מתאים כמו גם אם אנו
דגים בשיא העונה והפריטים הופכים להיות גדולים ומשמעותיים הרבה יותר , כך בהתאם הפיתיון.
זכרו : פיתיון חי יהיה עדיף תמיד על פיתיון מת (גם אם הוא טרי).

הסבידה :

 

4

 

אחד הפיתיונות היותר מועדפים על האינטיאס. רכיכה המבקרת בחופינו בדיוק
בזמן הימצאותו של האינטיאס קרוב לחופינו והיא אחת הסיבות לכך.

קלמארי :

 

5

 

גם הוא כמו הסבידה אחת מהסיבות להמצאות האינטיאס קרוב כל כך לחופינו בזמן שהותם כאן גם כן.

סרגוס :

 

6

 

קיפון (בורי) :

 

7

 

טרכון (טרולוס) :

 

8

 

וואק וואק :

 

9

 

סרטן :

 

10

 

דגי פיתיון נוספים כמו דג האראס (סיכן), המנורי (כחילה) ועוד , גם הם נכללים ברשימת התפריט של האינטיאס.


ציוד הדיג הנדרש :

דג האינטיאס נחשב לפייטר האולטימטיבי !
וככזה יש להתייחס אליו ואל הציוד בו אנו רוצים לתפוס אותו. אין מקום לטעויות וכשלים !

החכה :

כות לדיג מסוג זה יהיו עשויות רובן ככולן כמקלות שני חלקים מהסיבה הפשוטה שהיא
מיעוט נקודות הכשל בחכה בהשוואה לריבוי נקודות הכשל בחכה הטלסקופית , בחיבורי
חלקי הטלסקופ (חפיפות). אורך מקלות שני החלקים לא יעלה לרוב על אורך של 3.60 מ'
וטווח משקלי הזריקה שלהם יהיו 200-400 גרם ומעלה , בכדי שנוכל להטיל משקולת עם
קלמארי\סבידה שלם אל המים. משקלי הטלה מבטאים לרוב גם את החוזק של החכה...
חכות קרבון יהיו קלות יותר לשימוש , אך יש סיכוי שבנקודת מאמץ מסוימת החכה תיכשל
ולכן עדיף יהיה להשתמש בחכות פיברגלס עם גרפית שהן אמינות יותר. חכות חלולות טובות
יותר לדיג מסוג זה בגלל גמישות יתרה במקלות פיברגלס מלאות שמונעות התנהלות נכונה
במלחמה עם הדג.
ניתן להשתמש גם במקלות טלסקופים ורצוי מאוד שיהיו קשיחים ועמידים ללחצים המופעלים
עליהם במלחמה עם דג מסוג זה. כמובן שהנתונים שלהם צריכים להיות מותאמים לסוג כזה של דיג
אך יחד עם כל זאת , סוג כזה של מקל לא מומלץ לסוג דיג זה ולו רק מפאת אזורי הכשל הרבים שבו.

 

11

 

הרולר :

כמו שנהגנו עם החכה ודאגנו שתעמוד בעומס המופעל עליה בדיג מסוג זה ,
כך גם ננהג עם בחירת הרולר.
רולר לדיג אינטיאס חייב שיהיה מותאם לסוג דיג זה - רולר חזק הבנוי ממתכת ובעל גלגלי שיניים (גג"ש)
מפלדה איכותית וחזקה דיה. כפי שרשמתי הדגש הוא על חוזק ואמינות !
הרולר צריך להיות במידה של לפחות 80-90 ובעל קיבולת חוט (ניילון 0.60-0.80 מ"מ או בד 60-100 LB)
של 250-300 מטר.
על רולר לסוג דיג שכזה להכיל את שלושת האלמנטים של חוזק , אמינות וקיבולת חוט. אין הוא חייב לספק
לנו את הנוחות של רולר בעל מספר מיסבים גבוה ותנועה שקטה וחלקה בעבודה עמו.
התנהלותו צריכה להיות תוקפנית וחזקה במלחמה עם סוג דג האינטיאס הלוחמני ובכך הוא צריך לעמוד !
תשומת לב צריך שניתן גם על ההתאמה של הרולר להרגלים שלנו ולנוחות שלנו כמו על גודל ידית הסיבוב ,
צורת תפוח הידית וכדומה. דבר נוסף שחשוב מאוד לבדוק הוא יכולת נעילת הקלאץ ברולר.
רולר שכזה חייב שתהיה לו אפשרות להידוק הקלאץ' עד כמה שניתן בכדי שבמלחמה עם הדג נוכל "לעצור"
אותו באם נצטרך לעשות כן כדי שלא נאבד אותו מאחורי ריפים , פינות  או בגלל איבוד חוט עד גמר החוט
בשפולה.

 

12

 

 

13

 

החוט :

סוג החוט כמו גם יכולותיו מבחינת טסט הוא נישה בה כל דיג לוקח לכיוון אליו הוא רגיל או הורגל.
יש המעדיפים חוטי מונו (ניילון) ויש כאלה שלא יוותרו על חוטי הבד בסוג דיג שכזה.
לכל חוט יתרונות וחסרונות כמובן וננסה לעמוד על חלקם כאן.

חוט הבד :

חוט ראשי כדי שיהיה עם טסטים של בין 60 ל-100 ליברות.
חוט הבד אינו אלסטי (נמתח) ולכן טסט גבוה יחפה במעט על חוסר גמישותו של חוט זה במלחמה עם הדג.
לחוט הבד חיסרון עיקרי ידוע והוא שבמגע עם עצם חד , הוא יפגע וייחתך !
חיסרון נוסף לחוט זה הוא מחירו הגבוה יחסית לחוטי המונו ובעבודה בזמן הדיג ובזמן ההטלה
של הריג למים האפשרות לפלונטרים בחוט גדלה.
יתרון עצום שיש לחוט מסוג זה הוא היחס שבין קוטרו לחוזקו. חוט מונו יחזיק כחצי מיכולתו של חוט בד
בעל אותו קוטר (מדובר על חוטים איכותיים) ולכן גם נוכל לגלול חוט ארוך יותר מחוט מונו בעל אותו טסט
על אותה השפולה.
יתרונות נוספים הם גם בלאי נמוך יותר של חוט מסוג זה כמו גם מרחקי הטלה גדולים יותר כפי שאנו מכירים
מדיג חוף סטנדרטי וגם מדיג בז'ירז'ור.

חוט ניילון (מונו) :
חוט ראשי כדאי שיהיה בעובי של 0.60 עד 0.80 מ"מ.
כל מה שרשמנו על חוט הבד ניקח כעת ונהפוך. החיסרון יהפוך ליתרון - והיתרון לחיסרון, בהתאמה.
לחוט המונו יכולות מתיחה (אלסטיות) גבוהות ולכן הוא גם עמיד יותר בזמן מלחמה עם הדג ועמיד יותר בפני שפשופים בסלעים.

שוק לידר :

כשדגים עם חוט בד, קשירת חוט מונו עבה יותר ובעל סיבולת גבוהה יותר אל החוט המוביל נועדת למנוע מצב שהחוט בקרבת הדג ינזק בחיכוך עם הסלעים ויקרע.
שימוש בשוק לידר אמיתי ולא בסתם חוט ניילון עבה (0.80-0.90) יעזור לכם זה בכדי לשכך ולו במעט את המכה האדירה הראשונה שנותן הדג לחוט במשיכה ,לפי שיטת הדיג בה נהגתם כמובן.
השוק לידר יהיה כפול באורכו מאורך החכה ובנוסף יתווספו לו כ-2-3 סיבובים על הרולר , כפי הנהוג בדיג
החופי המוכר לדייגי החוף.

 

שני סרטונים אלו מסבירים כיצד נעשה הקשר בין החוט הראשי אל ה"שוק לידר" :

 

http://www.youtube.com/watch?v=Urig_dPzYa8&feature=player_embedded

http://www.youtube.com/watch?v=FYMNX1b47gA&feature=player_embedded

 

התלאי :

 

14

 

אורך התלאי יהיה כמטר אחד פחות או יותר.
נהוג להשתמש לתלאי בחוט בד בעל יכולת הרמה של 200 ליברות (LB).
בניגוד לדיג החופי בו מדרג הסיבולת של הפריטים השונים במערך נע מהחלש ביותר כמה שקרוב אל הדג (תלאי הקרס לדוגמה) ועד לחזק ביותר בשפולה של הרולר (החוט הראשי)

וזאת בכדי שבזמן צורך לשחרר ריג מסלע לא נאבד הרבה ציוד בדרך , כאן בדיג זה התלאי יהיה עבה וחזק יחסית לשאר הציוד (או לא פחות חזק) בכדי שיהיה מוכן לחיכוכים ושפשופים עם פיו של הדג במלחמה עמו.
יש המשתמשים בחוטי מונו גם בעוביים של כ-0.90 ובסביבה הקרובה.
מידות התלאים תלויות ביכולותיו של הדייג ובניסיונו עם סוג הדיג הזה , ניתן גם לרדת ברמות חוזק
החוטים ככל שנצבר יותר ויותר ניסיון במלחמה עם דג האינטיאס.
מכיוון שדג האינטיאס היינו דג חשדן , לא נהוג או מומלץ להשתמש בכבלי פלדה מסוג כלשהו לסוג דיג זה


סביבלים לסוגיהם :

15

 

16

קודת כשל - נדרשת זהירות בבחירה.
סביבל לדיג האינטיאס חייב להיות אמין וחזק , משהו שאתם מכירים וסומכים על יכולותיו.
ההמלצה להשתמש בסביבלים של 100 LB ומעלה , אין מה לחסוך.
עם סיכה או בלי זה עניין לבחירתו של הדייג אבל גם כאן חובה להקפיד על ציוד חזק ואמין!

 

הקרסים :

 

17

 

חלק מרכזי גם כן ביכולת הדייג לראות את הדג מונח מנוצח לרגליו ולא שוחה עם פרסינג
חדש בפיו והרחק אל הים.
שימוש בקרסים חלשים ולא מתאימים יגרום לכשל בקרס (שבר \ עיקום) וישאיר אתכם רטובים
מדמעות של צער !
גודל הקרסים המומלץ בדיג זה נע בין 0\1 ועד ל-0\10 ובהתאמה ישירה לגודל הפיתיון בו השתמשתם , ו
שוב בהתאמה (כפי שכבר רשמתי) לתקופת הדיג בתוך העונה עצמה.
דייגים משתמשים בשני סוגי קרסים : סירקל (Circle) וקרסים רגילים.
לכל סוג קרסים מפירמה כלשהי יש מפתח קשת שונה בהתאם לגודל הקרס ואף סגנון שונה של צורת
הסירקל (המעגל) של הקרס.
יש עם צוואר ארוך ויש עם צוואר קצר יותר , הכל לפי צורך ובהתאמה לפיתיון הייעודי .

18

 

ישמשו אותנו לתפירת קלמארי וסבידות כך שחוד הקרס יוותר מחוץ לבשר הרכיכה.

דבר זה יותיר את הקרס נעוץ בפיו של הדג מיד עם ניסיונו לנגוס בפיתיון.

האינטיאס דג חשדן ורכיכות מסוג זה הוא נוהג "לטעום" קודם ולכן יש חשיבות עליונה על הצורך להשתמש בקרסים שיותירו את חוד הקרס מחוץ לבשר ונגיש לפיו של הדג.

 

קרסי הסירקל:

 

19

 

ישמשו אותנו לרוב לנעיצה בבסיס זנבו ומעל האידרה של דג חי , בכדי להשאיר אותו חי כפיתיון.
קרס סירקל שיינעץ כך לא יאפשר לדג החי להשתחרר ממנו בתנועותיו בגלל סגנון חוד הקרס הנכנס
כמעגל אל כיוון צוואר הקרס. כאשר דג האינטיאס ינגוס בדג חי הוא יבלע אותו ומיד יחל בשחיית "עמוק" (טרוף).

בגלל סגנונו של הקרס הוא ינעץ בשפתות או בזווית הפה של הדג ויעזור לנו לנתב אותו אל עבר החוף.

המשקולת :

 

20

 

המשקולות הנהוגות בסוג כזה של דיג ינועו בתווך משקלים שבין 100 - 200 גרם לערך.
יש לדאוג במשקולות אלו שחור העברת החוט יהיה רחב דיו בכדי לאפשר מעבר חופשי של החוט כך
שברגע התקיפה של הדג הוא יוכל להמשיך בשחייה מבלי להרגיש התנגדות כלשהי ,
בהתאמה כמובן לשיטת הדיג בה אתם נוהגים.
כמו כן כאשר חור המשקולת רחב למעבר חופשי של החוט , כאשר נדוג עם פיתיון חי ובעיקר
עם דג חי יוכל האחרון לשחות לכל כיוון בחופשיות מבלי להיעצר ע'י המשקולת ושוב
בהתאמה לסגנון הדיג בו תבחרו.
צורת המשקולת משתנה בין משקולות כדור , צלחת , קליע , חרוט , קובייה וכדומה.
כמו בדיג חופי יש לחצוץ בין המשקולת לבין קשר הסביבל ע'י חרוז סיליקון לשם מניעת
שפשוף בניהם , וסכנת קריעת החוט.

 

שיטות  וטכניקות לתפיסת האינטיאס :
במקום זה ניתן לומר : "איש , איש באמונתו יחיה".
לכל דיג שיטה אותה פיתח עם השנים והניסיון והיא אשר הפכה לתורה בה הוא מאמין,
כל עוד השיטה עובדת וטובה לו.
ישנם מספר אפשרויות בהם משתמשים "ציידי האינטיאס" וכאן נעבור מהשיטה "הפשוטה" והקלה
יותר שאינה מצריכה ידע וניסיון מופלג אל השיטה "המסובכת" והקשה יותר המצריכה ניסיון ויכולות
שיש לדייגים המנוסים בסוג כזה של דיג , והעומדים נכון את טיבם של הציוד שברשותם לשם כך !

קלאץ פתוח במידה :

שיטה זו היא בסיסית למדי. מיושמת בכל סוג של דיג כמעט ובה הדייג בוחר את מידת יציאת החוט
לרמת קושי מסוימת ע"י כיוון הקלאץ' אשר במכסה הרולר. כיוון שכזה מאפשר מצד אחד לקרס להינעץ
בפיו של הדג מיד עם נגיסת הפיתיון ומצד שני לקחת חוט תוך כדי מנוסה ולא ליצור מתח גדול מידי
על ציוד הדיג.
בשיטה זו יש להיזהר לא לשחרר את הקלאץ יתר על המידה כך שבמקרה ויבוא הדג המיוחל וימשוך
את הפיתיון , השפולה לא תסתובב בחופשיות יתר ואף במהירות העולה על קצב שחרור החוט וכך
יווצר "פלונטר" ("קן ציפור" בשפת הדייגים עם המכונות השוכבות) , דבר שיגרום לאיבוד הדג כמעט
בוודאות. את הדבר ניתן לבדוק עצמאית בשטח מיד לאחר כיוון הקלאץ ומשיכת חוט מהשפולה
לבדיקת קצב יציאת החוט.
במקרה תקיפה של הדג את הפיתיון , נוציא את המקל מהסטנד , נשכיב אותו מעט לכיוון הים ,
יד דומיננטית על המקל והאחרת אוחזק את השפולה ומיד "הוק סט" לקיבוע הקרס בבשר הדג.
יש גם שמוסיפים "הוק סט" נוסף ליתר ביטחון , ואז מתחילה הלחימה עם הדג.

חבק (גומי) וקשת פתוחה :

21

קלאץ' סגור ורפיון חוט :

בשיטה זו על הדיג להיות מיומן , זמין וקרוב למקל בכל עת ועליו לעמוד היטב את טיב הציוד איתו
הוא נוהג בשיטה זו שאם לא כך משהו ישבר או יקרע וזה לא יגמר עם דג תפוס בקרס.
בשיטה זו נהוג להטיל את הפיתיון למים , למתוח את החוט , להניח את המקל בסטנד ולשחרר
מעט חוט כך שיווצר רפיון בחוט ונראה "בטן" בחוט. הקלאץ כאמור יהיה סגור.
שיטה זו נהוגה בדרך כלל כאשר הפיתיון יהיה חי.
דג האינטיאס יתקוף את הפיתיון וימשיך בריצה מספר מטרים (כמה שרפיון החוט מאפשר עד למתיחה מלאה)
וכאשר החוט ימתח הקרס ינעץ מעצמו בפיו .מעין "הוק סט" עצמי של הדג.
המקל צריך להיות קשיח ועמיד למצב זה שכן קשיחותו של המקל היא הערובה לטיבו של ה"הוק סט" הנדרש
לנעיצה של הקרס בפי הדג. על הציוד להיות מסוגל לעמוד בלחץ כזה של משיכה פתאומית וכמו כן
על הדיג להיות מיומן בטיפול בסוג כזה של משיכה בכדי להמשיך את המאבק בדג בצורה ראויה.

סוגי ריגים :
בדיג זה שני סוגי ריגים עיקריים בהם "משחק" הדייג עם הקרסיםהנמצאים ברשותו לפי הצורך , גודל הפיתיון וסוג הפיתיון.

ריג בעל קרס אחד :

קרס אחד הנקשר בסופו של חוט הבד שאורכו כמטר.
סוג ריג זה מתאים לפיתיונות קטנים יחסית בגודלם אשר קרס אחד שינעץ בהם יעשה את העבודה.
סוג הקרס יכול להיות מותאם בהתאם לסוג הפיתיון כאמור ולא רק לגודלו , כאשר קרס סירקל קשור
בריג כזה ישמש אותנו לדיג עם דג חי לדוגמה וקרס רגיל ישמש אותנו עם פיתיון כמו סבידה קטנה.
כמובן ששוב נזכיר שאת גודל הפיתיון נתאים בהתאם לזמן היחסי בעונת הדיג הזו ובהתאם לגודל
הפריטים שסביר שיהיו באזור הדיג.
בסוג של ריג כזה סיכוי פליטת הפיתיון ללא נעיצה בדג גדול יותר מאשר בריג בעל שני קרסים.
(ראו בתמונה המצורפת ריגים בעלי קרס בודד )

ריג בעל שני קרסים :

אפשרויות הלבשת הקרסים על חוט הבד מגוונות יותר .
ישנם ריגים בעלי שני קרסים קבועים.(ראה ריג עליון בתמונה מצורפת)
ישנם ריגים בעלי קרס אחד קבוע , וקרס שני "רץ"\"צף".(ראה ריג תחתון בתמונה מצורפת).
ריג בעל שני קרסים קבועים מתאים לפיתיון גדול אך המרחק שקבענו בין הקרס
התחתון לקרס העליון נותן לנו מידה קבועה של פיתיון פחות או יותר.
בריג עם קרס "צף" נוכל להתאים את מיקום הקרס הצף לגודל הפיתיון ולמקום בו נקבע את נעיצת
הקרס בפיתיון.
שני הריגים מותאמים לפיתיונות גדולים יותר מאשר בריג עם קרס בודד בין אם הפיתיון הוא סבידה
או קלמארי , ובין אם הוא דג בגודל גדול יותר.
קיבוע הפיתיון על הריג הוא יציב יותר אך בולט יותר לעיניי הדג במים בגלל סוג תפירת הפיתיון על ריג שכזה.

תמונה מצורפת להמחשת סוגי הריגים :

22

 

תפירת פיתיון :

פיתיון דג חי :
הדג חי ואנו רוצים שכך יישאר לכמה שיותר זמן , ועל כן תפירת הקרס\קרסים תעשה בצורה
שלא תפגע במערכות החיוניות של הדג על מנת שישאר בחיים. נתפור רק בבשרו של הדג ולא
ניגע באדרה שהיא העצם של הדג , כך גם לא ניגע במערכות הפנימיות שלו.
תפירת ריג עם קרס בודד תתבצע קרוב לבסיס הזנב , מעל האדרה ומתחת לסנפיר הגב
המרכזי.

23

 

24

 

תפירת דג עם ריג בעל שני קרסים תתבצע כאשר הקרס הקבוע יקובע קודם , קרוב לזימי הדג בין
האדרה לסנפיר הגב , והקרס השניי שנתפור יהיה שוב בבסיס הזנב.
זאת על מנת שהדג החי יוכל להמשיך להתנועע במים ולגרות את תוקפו...
כפי שרשמתי קודם , העדפה במקרה זה תהיה לקרס סירקל. (לפחות בריג בעל קרס אחד )

 

25

 

פיתיון דג מת :

ניתן להשתמש באותן השיטות לתפירת הקרסים אבל יחד עם זאת אין עוד צורך כמובן
לדאוג לבריאות הדג כיוון שהוא כבר מת.
במקרה שכזה ניתן גם להעביר את חוטי הריג בתוך גופו של הדג לצורך הסתרתם מעיניי הדג ,
וכן למקם את הקרסים במקומות שאנו מעדיפים יותר שהם יהיו.
ההמלצה היא תמיד על קרס אחד מאחורה ואחד מקדימה כאשר ניתן לתפור את הקרסים גם
בחלקו התחתון של דג הפיתיון כיוון שכבר מת.

פיתיון סבידה \ קלמארי :

26

 

27

 

28

 

תפירת סבידה (קלמארי) עם ריג בעל שני קרסים תתבצע כאשר נפתח פתח קטן בבסיס זנבה של
הסבידה , בחלקה התחתון ונטול העצם , ודרכה נחדיר את הקרס הראשון (קבועה) במעלה הגוף ועד
לראש הפיתיון. נתפור כפי שתפרנו קודם ואת הקרס השני נתפור בתחתית גוף הפיתיון. אפשר גם
להחדיר את הקרס השני בחריץ שפתחנו בגוף הפיתיון או מעט יותר למעלה. באם הפיתיון הוא סבידה
אז התפירה של הקרס השני תהיה כאשר חוד הקרס יצא מחלקה התחתון ונטול העצם של זו , או
לצידו של עצם הסבידה (מעט בצד הגוף).

 

29

 

30

 

שוב , ניתן לעשות זאת גם בלי חתך , למי שיודע את המלאכה , וכמו כן ניתן לגוון את כיוון הקרסים
כדי למקסם את אפשרויות הנעיצה.

 

31

 

32

 

שליחת הפיתיון בעזרת כלי עזר אל העומק :


ישנן מספר דרכים לשלוח את הפיתיון אל העומק הרצוי , בעיקר בדיג מסוג זה , וכאשר
ישנם רוחות מזרחיות (בעיקר). חלקן מקובלות לטעמי יותר , וחלקן לטעמי פחות מטעמי חוסר
התחשבות בסביבה וזיהום הים.
הדרך הנפוצה ו"הקלה" ביותר בה הדיג לא נרטב או מתאמץ היא "שיטת הבלון" בה נקשר
בלון בלולאת חנק מצד אחד של המשקולת ומצד שני לכיוון החוט המוביל תהיה לולאת שחרור מהיר.
יש דרכים להסביר (וגם סרטונים ואיורים) ברשת וניתן לחפש ולמצוא אותם בקלות יחסית , רק שכאן
במאמר זה השיטה הזו מוסברת בראשי תיבות וזהו.
דרך מקובלת יותר היא הוצאת הפיתיון לעומק בשחייה.
עוד דרך מקובלת היא בעזרת כלי שייט כלשהו כמו קיאק , סירה או לחלופין גלשן.
דרך שהיא שוב , קצת פחות מקובלת עלי אישית, היא שליחת הפיתיון על גבי קלקר צף או קרטון,
כאשר הפיתיון מונח על גביו ובעומק המתאים הפיתיון נמשך למים (ע'י "הוק סט") והקלקר/קרטון צף לדרכו... 240s;

הדג בלע - מה עכשיו ? :

זמן ה"הוק סט" :

אין דרך אחרת לומר זאת , זה עניין של ניסיון ורגש שבאים כתוצאה של ניסוי וטעייה .
הרבה מהדגים שכבר תקפו משתחררים בדיוק בזמן הזה בגלל סיבות שונות כמו
זמן נתינת "הוק סט" לא מתאים , קיבוע לא מספיק של הקרס בדג ואף פליטת הפיתיון.
זמן נתינת ה"הוק סט" הוא גם פונקציה של השיטה בה השתמשתם כפי שהסברתי
בשיטות והטכניקות לתפיסת הדג.
דוגמה טובה להבדלים בין זמני ה"הוק סט" בין השיטות ניתן להבין מכך שאם השתמשנו לדוגמה
בשיטת הגומייה כאשר קשת הרולר פתוחה וגומייה מחזיקה את החוט צמוד אל המקל , בזמן תקיפת
הדג יוצא חוט חופשי בלי מעצור כלשהו של מכלולי הרולר. במצב זה ניתן לדג זמן לבלוע את הפיתיון
עמוק אל תוך בטנו עוד בזמן שאנו מחלצים את המקל מהסטנד , נוריד מקל מעט לכיוון המים
(כהכנה להוק סט) , נסגור קשת , נשים יד על השפולה ונחכה למתיחה הטבעית של הדג הבורח.
ברגע שנרגיש במתח בחוט אז ניתן את ה"הוק סט" הנדרש בכדי לקבוע את הקרס עמוק בבשר הדג.
נחזיק במתח כמה שניות לקיבוע נוסף , ואז ניתן להתחיל המלחמה עם הדג.
מאידך , כאשר נעבוד עם השיטה של חצי קלאץ' לדוגמה או במצבים אשר בהם החוט לא יוצא בחופשיות
משפולת הרולר , אז ניתן להוציא את המקל מהסטנד ומיד לשים יד על השפולה ולנעול את הדג על הקרס
ע'י "הוק סט" בריא.
הכל בא מניסוי וטעייה , הדרך להצליח היא כנראה גם דרך כישלונות ולמידה מהם !

המאבק בדג :

כולם מדברים תמיד על "הנגיחות" שדג האינטיאס נותן. זהו חלק מקווים לדרך המאבק של דג זה
במהלך המלחמה בו . דג זה אינו אינו רץ ריצות ארוכות וממושכות כפי שעושים דגים אחרים. אופי
המאבק שלו מתאפיין בריצות קצרות לכיוונים שונים (נגיחות), שחייה במעגלים (אותה ניתן לראות
טוב יותר בדיג ג'יג מסירה של אותו דג) והכל כדי להגיע עד כמה שקרוב יותר לקרקע.
כל דג מתנהג אחרת , מלחמה עם דג אחד נראית לעתים שונה לחלוטין ממלחמה עם דג אחר ,
אין דרך וצורה לחזות זאת מראש וצריך לדעת כיצד לנהוג ולהפעיל את הציוד שברשותנו בכדי
להביא בסופו של מאבק , את הדג לרגלינו תחת מגבלות הציוד שברשותנו.
בגלל כוחו הרב ומבנה הגוף שלו שכולל מסת שרירים גדולה , המלחמה עם הדג מתישה לעתים.
סבלנות נדרשת וכמו כן גם עבודה כזו שתביא את הדג למצב של אפיסת כוחות , וזאת לפני שאנו
מותשים לפניו.
יש הנותנים לדג לרוץ למרחקים ארוכים בלי שליטה במטרה לעייפו. מקרה לא אחד קרה
כאשר הדג גמר את מלוא אורך החוט על השפולה ברולר של הדייג.

הדג כבר בטווח ראיה - מה עושים ?

נצטרך כאן לרוב ציוד עזר כמו : גאנץ , רשת הרמה , חבר ;D !

נתחיל דווקא ברשת ההרמה :

33

גאנג' :

 

34

 

איך מעלים את הדג - הלכה למעשה :

הדג כבר קרוב , כבר ניתן לראות אותו.
היעזרו בחבר , תנו לו את המקל , קחו את הגאנץ או הרשת
ומקמו עצמכם קרוב עד כמה שניתן לקו המים , מקום בו תהיה גישה נוחה לשם
הנפת הדג ע"י כלי העזר שברשותכם.
זכרו - זה זמן קריטי בו יכול הדג לתת את ריצת חייו האחרונה בכוחותיו האחרונים.
שימוש נכון בקלאץ' יכול למנוע את הדבר יחד עם משנה זהירות ונקיטת פעולות
הכרחיות כמו החזקת ראשו של הדג מחוץ למים , דבר שמונע ממנו הרבה כוח
לתת נגיחה אחרונה אל עבר הסלעים ואת קריעת החוט.
פעלו מהר ובהחלטיות תוך שימוש בכלי העזר שברשותכם לנעיצת הגאנג' או הרמת הדג עם הרשת.
מקמו את הדג שהרמתם אל הריף, רחוק משפת המים שלא יקפוץ חזרה במקרה.
יש דייגים הנוהגים להרים את הדג מהמים תוך הכנסת יד לזימים ולאו דווקא בשימוש באביזרי עזר.
הסיכון כמובן גבוה יותר לאיבוד הדג , אך מי שיש בו את הניסיון עושה זאת מבלי בעיה כלל.

אם עשיתם הכל נכון אז...ברכות , יש לכם דג ביד !

סיכום :

אלו רק עקרונות מפתח בסוג זה של דיג שהרי השיטות ואופן הפעולות של הדייגים בשטח
מותאמות קודם כל לצרכיהם ובהתאם למקום הדיג. עם הזמן והניסיון יתחדדו החושים שלכם
לגבי מה אתם צריכים בסוג דיג שכזה ואיך לנהוג בכל שלב מרגע קניית הציוד , דרך בחירת
מקום הדיג המתאים ועד הרמת הדג מן המים.
(התמונות שמובאות במאמר זה הן להמחשה בלבד.)

ניסוי וטעייה כבר אמרתי....?  sml45;

בהצלחה בעונה הקרובה. snn8a;

טל כהן.

 
Top