כניסה לחברים רשומים

ברוך הבא, אורח. בבקשה התחבר או הירשם.
 
 


סך הכל משתמשים: 6253
סך הכל הודעות: 349175
סך הכל דיונים: 28170
סך הכל קטגוריות: 8
סך הכל פורומים: 50
דייג עם בוייליס וריג שערה
נכתב ע"י גייצ'וק   
רביעי, 18 אפריל 2012 19:44
Article Index
דייג עם בוייליס וריג שערה
המשך בוייליס וריג שערה
All Pages

דייג עם בוייליס וריג שערה

 

תכינו קפה וקערה של נישנושים כי המאמר הבא יצא ארווווך

בשעה טובה ואחרי עיכובים רבים, בדיוק לקראת פתיחת עונת הקרפיונים, אני שמח להציג בפניכם את המאמר המלא על דיג קרפיונים בעזרת בוייליס ו-Hair-Rig (ריג-שערה) yahoo
אני רוצה להודות למיכאל ידידי ושותפי לפשע על העזרה,הביקורת וההצעות ולאיתמר שערך אותו ואת התמונות לפורמט המתאים לפורום ועל הקישורים האינסופיים לתמונות
מקווה שתהנו ושנראה תוצאות בעונה הקרובה הגזעי
שלנו ובשבילנו כי אנחנו מספר 1




דיג קרפיונים בעזרת בויילי וריג-שערה (Boilies and Hair-Rig)






הקדמה :
שיטת הדיג באמצעות הבוייליס פותחה בשנות ה-60 באנגליה ע"י דיג בשם פרד ווילטון וכמה שנים לאחר מכן שוכללה כששולבה עם הריג המוכר כ- Hair-Rig ומאז הופצה ברחבי העולם והפכה לאחת השיטות המוכרות והמורכבות לדיג קרפיונים.
בשיטה הזו ניתן לתפוס גם מינים שונים של ביניות,שפמנונים ושאר דגי מים מתוקים אבל דגי המטרה העיקריים אלו הקרפיונים מתבייש
בשיטה הזו נתקלתי בסוף שנות ה-90 כשגרתי בהולנד וישר הבנתי שיש כאן משהו מיוחד ויוצא דופן שצריך לבדוק לעומק!
כשחזרתי לארץ הבאתי איתי שני סוגים של בוייליס (SCOPEX בקוטר 12 מ"מ בטעם אפרסק ו-WITTECRAB בקוטר 18 מ"מ בטעם סרטנים לבנים) וניסיתי בכול הזדמנות.
להפתעתי ולשמחתי גיליתי שיש היענות מצד הדגים ! yahoo
על ה-SCOPEX נתפסו קרפיונים רבים ואפילו כמה ביניות ושפמנונים ועל הבויילי השני נתפסו רק שפמנונים וקרפיון אחד.
בסה"כ, על בוייליס בגדלים שונים ובטעמים שונים שחלקם נקנו וחלקם הכנתי בעצמי נתפסו עד היום אינספור קרפיונים, שפמנונים, ביניות, חפפים, מושטים ולצערי גם צבים... מהסס



הבויילי-



הבויילי הומצא כאמור בשנות ה-60 במטרה ליצור פיתיון גדול יחסית עם רמת קושיות גבוהה ובכך לפתור את בעיית הדגים הקטנים שנשנשו את הפיתיון במהירות ולא אפשרו לדגים הגדולים להגיע בזמן. דופק את הראש
בוייליס עשויים בדר"כ ממזון דגים,חלבוני חלב,מזון לציפורים,סולת,קמח תירס וקמח סויה שמעורבבים עם ביצים כחומר מגבש ואז מורתחים להקשיה סופית.
לתערובת מוסיפים בדר"כ חומרי טעם וריח שונים ולעתים אף פרומונים .



בוייליס קיימים במגוון צבעים,ריחות וטעמים וגודלם של הבוייליס נע בין 8 מ"מ (מיקרו-בוייליס) ל-40 מ"מ (מגה-בוייליס).

רוב סוגי הבוייליס שוקעים אך ישנם בוייליס צפים (POP-UPS) שמיועדים לדיג במקומות שישנה בהם צמחיה בקרקעית,אבנים,סלעים או שכבת טיט שעלולה לבלוע ולהסתיר את הבוייליס.



סיבה נוספת שעשויה לגרום לנו לרצות ולהרחיק את הבויילי מהקרקעית היא המשקעים האורגנים שמצטברים ונרקבים בקרקעית ושמאופיינים בריח חזק ולא נעים שמשתלט על ריח הבויילי ומוריד מיעילותו.
דייגי קרפיון רבים שמגיעים למקום חדש שאינו מוכר להם או שעולה החשד שיש סיבה לבדוק,נוהגים לבדוק את הקרקעית באזור הדיג על ידי הרחת הבויילי ששהה כשעה במים ורואים אם נותר בו הריח המקורי או שדבק בו ריח מעופש ורקוב.
יתרון נוסף שיש לבוייליס מסוג POP-UP הוא שהם בולטים לעין ונבדלים משאר הפיתיון שנמצא על הקרקעית ושאותו מוצא הקרפיון בעזרת מספר חושים מלבד הראיה.
מאחר ובוייליס כאלו צפים,הם יעלו לגובה המקסימאלי שיתאפשר להם. קרי, ריג באורך של 25 ס"מ יאפשר להם לצוף לגובה של 25 ס"מ מהקרקעית מה שלדעתם של רבים מהווה כבר מכשול יותר מיתרון.
במצב כזה הקרס גלוי לעין ועלול להפחיד את הקרפיון ולכן שוכללה השיטה ולריג התווספה משקולת מעיכה קטנה שממוקמת כ-3 עד 10 ס"מ מעין הקשירה של הקרס שתפקידה למנוע את התרוממות הבויילי עד לאורך המקסימאלי של הריג.
זו הדרך הנפוצה ביותר בקרב הדייגים שמשתמשים בבוייליס מסוג POP-UP.



בויילי מסוג POP-UP ניתן לשלב עם בויילי רגיל מתחתיו על מנת ליצור "איש שלג" (SNOWMAN) שחלקו העליון קל יותר מהתחתון עד כדי ציפה והשילוב עם בויילי שוקע, יוצר פיתיון שבולט מהקרקע ושמשקלו הסגולי קרוב לזה של המים ולכן לדג יהיה יותר קל לשאוב אותו לפיו.
שיטה פופולארית ויעילה ביותר אתה בסדר



ישנן מספר דרכים לגרום לבוייליס ביתיים לצוף ועל כך בהמשך.

כיום ישנם בוייליס סינטטיים לחלוטין שעשויים מחוט סיליקון שלופף לכדור תוך כדי הוספת חומרי טעם וריח. אלו בוייליס עמידים ביותר אך לרוב הם חד פעמיים וברגע שמוציאים אותם מהמים הם מתייבשים והריח מתנדף. תוך זמן קצר הם מתחילים להתפורר וברגע ששהו במי אגם או נהר,לא ניתן להחזירם לכלי המקורי מכיוון שאז עלולים להתפתח עובש וריקבון שיהרסו את כול הכמות,דבר שתופס אגב גם לגבי בוייליס מבושלים קלאסיים!
בויילי שהיה בשימוש רצוי לא להחזיר לכלי המקורי
הבויילי מחזיק במים עד 24 שעות ויותר אם לא נוגעים בו, כך שלא צריך לחדש פיתיון כל הזמן. בנוסף, גודל הבויילי מגביל את גודל הדג שייתפס מאחר וצריך לבלוע אותו שלם - מעין רף אם תרצו...

ה- Hair-Rig-



המערך הנפוץ ביותר לדיג עם בוייליס נקרא Hair-Rig שהומצא בשנות ה-70 והביא את השימוש בבוייליס לרמות חדשות ובכך פרץ לתודעת הציבור.
הריג הזה (Hair-Rig) בנוי כך שליד הקרס יש תוספת חוט קצרה עם לולאה בקצה שעליה אנו משחילים את הכדור בעזרת מחט ייעודית ולמעשה הקרס חשוף לגמרי ומוכן לנעיצה במגע. סגנון הדיג הזה מיועד לאופן האכילה של הקרפיון והביניות ששואבים  את המזון ולא נוגסים בו.
מקור השם בחומר שממנו היה עשוי הריג המקורי,שערה מזנב סוס.
השערה אמנם עבדה מצוין אבל היו גם חסרונות. הקשירה הייתה בעייתית ולפעמים השערה נקרעה בזמן ההטלה.
היום בעידן המודרני עם כול תעשיית הפולימרים ישם בשוק חוטים רכים,גמישים וחזקים ביותר כגון חוטי הבד .




קרסים :
ישנם עשרות סוגים של קרסים לקרפיונים שחלקם מתאימים לפיתיונות וחלקם מתאימים ל- Hair-Rig.
אני אוהב את הקרסים הקלאסיים של CANNELLE,VMC ו-FOX שמתאימים לעבודה על הקרקעית אבל בשנה האחרונה עם תחילת הניסיונות עם בוייליס מסוג POP UP, נכנסו לשימוש גם הקרסים הארוכים שמוכרים לחלקכם כ"קרס בננה".

קרסים קלאסיים:



קרסי "בננה":



הקשר הנפוץ והקל ביותר לריג הזה נקרא KNOTLESS KNOT
זהו קשר פשוט וחזק שפותר את בעיית אומדן האורך של התלאי הקצר עם הלולאה בקצה אבל הוא מתאים רק לחוטי בד ולא לחוטי ניילון!
חוט ניילון קפיצי מטבעו ועלול לגרום להתרופפות ושחרור ולבסוף לפרימה של הריג.
במידה ותחליטו להשתמש בחוט ניילון אני מציע לקשור בקשר SNELL רגיל ולבסוף ליצור את הלולאה בקצה.


הקשר מתחיל בשלב הראשון ביצירת לולאה קטנה (קוטר של 3-4 מ"מ) בקצהו של חוט בד באורך של כ-50 ס"מ שמוחדר דרך הטבעת של הקרס ולאחר מכן מלופף כ-10-12 פעמים ושוב דרך העין באותו הכיוון.
הדעות חלוקות לגבי עובי החוט. אני אוהב לעבוד עם חוט 80 ליברות של Power-Pro. חזק,גמיש לאחר שימוש ראשון,לא מסתבך בעצמו ובא בצבע ירוק טבעי...
בתמונות השתמשתי בחוט FLY צהוב ועבה עם קרס גודל 7/0 בשביל הנוחות... גילגול עיניים





בשלב השני משחילים את הצד החופשי של החוט דרך הטבעת של הקרס מצידה החיצוני לכיוון הפנימי.



משאירים רווח של כ-6-7 ס"מ בין הלולאה הקטנה וטבעת הקרס.
אם יש כוונה להשתמש בבויילי גדול מאד או בשניים,כדאי להשאיר מרווח גדול יותר. את החוט העודף במקרה של שימוש בבויילי בודד עם ריג ארוך,ניתן ללפף על צוואר הקרס עד שמגיעים לתוצאה הרצויה וזה מה שאני עושה במקום להשתמש בצינוריות סיליקון.
את החוט עם הלולאה מצמידים לזרוע הקרס לכיוון הקשת ואז מתחילים בליפוף החוט הארוך על הזרוע של הקרס מכיוון העין ולכיוון הקשת.
שימו לב!
טבעת הקשירה של הקרס סגורה מצד אחד אבל פתוחה מצד שני בו קצה התיל נפגש עם הזרוע.
נקודה זו מסוכנת ושם חוט הבד עלול להיחתך במגע מתמשך.
יש להתחיל את הליפוף של החוט לכיוון הצד הסגור!



מלפפים כ-8-12 ליפופים בהתאם לעובי החוט מסביב לזרוע ולחוט הקצר עם הלולאה ולבסוף משחילים שוב דרך העין של הקרס באותו הכיוון שהכנסנו בהתחלה.





לאחר שאנו מוודאים שהחוט יושב מלופף בצורה אחידה כמו שצריך,מרטיבים בזהירות את אזור הקשר ומהדקים טוב.
לפי הצורך קובעים את אורך הריג ויוצרים לולאת קצה.



ניתן כמובן גם לקשור סוויבל ודייגים רבים אכן עושים זאת במקום ליצור לולאה .
הדבר עוזר אם מעוניינים לקשור את הריג לחוט המוביל כשהוא עשוי מניילון ויש חשש שהוא ייקרע ע"י חוט הבד של הריג.



ניתן להוסיף שרוול של בידוד מתכווץ או צינוריות שתפקידן לשמור על החוט הקצר עם הלולאה ליד הקשת של הקרס.



בשלב זה הריג מוכן וכאן נכנס שלב השחלת הבויילי בעזרת המחט הייעודית.



את המחט מעבירים דרך הבויילי עד שהקצה שלה יוצא בצד השני .



את הלולאה שבקצה ה- Hair-Rig מלבישים על הזיז שבמחט או בלולאת הקצה של המחט ותוך כדי שאנו מוודאים שהחוט מתוח,מחליקים את הבויילי במורד המחט ואל החוט עם לולאת הקצה.



השלב הבא הוא מיקום הסטופר שימנע מהבויילי לעוף מהריג בהטלה חזקה או משיכה של דג.
חותכים שני כדורים מחוברים ברצף מאחד הפסים ומכניסים אותו חצי דרך בקצה הלולאה שבולטת מהבויילי.
את החוט שיוצא מהבויילי לכיוון הקרס מושכים בזהירות עד שקצה הלולאה שבולט מהבויילי מתהדק על הסטופר.



ישנו פטנט נחמד אם כי הרבה פחות נפוץ שנקרא SPIKE המתאים יותר לבוייליס ופחות לשאר הפיתיונות שניתן להשתמש בהם עם ה- Hair-Rig כגון תירס, כופתאות, אגוזים, גרעינים ועוד...
את ה-SPIKE פשוט נועצים לתוך הבויילי כשמה שמחזיק אותו במקום אלו הזיזים שבצידיו...



לאחר שהשחלנו את הבויילי על החוט הקצר עם הלולאה בקצהו וקיבענו עם הסטופר,מלפפים את החוט עם הבויילי על זרוע הקרס עד שמגיעים למצב שבו המרחק בין הבויילי לקשת הקרס זהה לקוטר הבויילי.
ניתן להצמיד יותר או לרווח יותר וישנן אסכולות שתומכות בשלושת הווריאציות.
אישית אני עובד עם מרחק בין הקשת לבויילי ששווה לקוטר הבויילי כשאני דג בכנרת.
זהו המרחק המקובל אבל כאמור ניתן כמובן לקצר את המרחק דבר שאני נוהג לעשות כשאני דג עם בוייליס בנהר עם מים זורמים ושהריג כול הזמן מתוח. יותר מדי פעמים קיבלתי משיכה חזקה מאד שהסתיימה בריג ריק מבויילי ובעוגמת נפש בוכה
כמה שהזרם חזק יותר המרחק בין הבויילי לקשת הקרס מתקצר עד כדי שבזרם חזק מאד אני מלפף את החוט עד שהקשת של הקרס צמודה לבויילי!



זהו מצב חריג ולכן מומלץ שלא להתחיל איתו אלא עם מרווח בין הקרס לבויילי שיאפשר לקרס להינעץ בחופשיות בזמן שהקרפיון פולט את הפיתיון לאחר השאיבה. המרווח יאפשר לבויילי ולקרס לנוע בצורה חופשית ועצמאית ועם קצת מזל הקרס יינעץ בשפה התחתונה בזמן הפליטה שזו למעשה הנעיצה הקלאסית שאליה שואפים בדיג קרפיונים... אתה בסדר

חשוב שהבויילי יהיה ליד הקשת של הקרס ושלא יברח הצידה לכיוון טבעת הקשירה ולכן פותחו מספר שיטות לוודא את המצב הנדרש.



ישנן מספר שיטות להצמדת החוט עם הלולאה לקרס.
ישנם קרסים עם טבעת קטנטנה על הזרוע. הטבעת יכולה להיות ממתכת ולרוץ חופשי על הזרוע והיא יכולה להיות מגומי ולהישאר צמודה לזרוע היכן שנבחר למקם אותה.


 

 



שיטה נוספת זו צינורית קטנה שרצה לכול אורכה של הזרוע כולל עין הקשירה של הקרס.
בדר"כ הצינוריות האלו הן צינוריות דקות ועדינות שמיועדות במיוחד למטרה זו או בידוד מתכווץ שנמצא בשימוש בתחום האלקטרוניקה והחשמל . עם אלו שמיועדות במיוחד לשימוש הזה ונקנות בחנויות לציוד דיג,אין בעיה...
הבידוד המתכווץ מתחום התעשייה בעייתי יותר.
ישנן צינוריות בידוד מתכווץ עדינות שניתן לכווץ עם מים חמים בלבד ולכן הן יתאימו.
להבה חשופה כמו מצית או נר פוגעים מאד בחוטי הבד ולעתים נזק שאינו מורגש בזמן ההכנה של הריג מתגלה בזמן מלחמה עם דג.
בידוד מתכווץ שאינו מתכווץ במים רותחים,לא נמצא אצלי בשימוש ואני ממליץ גם לכם שלא להשתמש בו למטרה הזו!

ניתן לקנות צינוריות סיליקון דקיקות שעושות את אותה העבודה ללא הצורך בחימום.



אפשרות נוספת לוודא מיקום של בויילי ליד הקשת ללא עזרים נוספים היא קשירת החוט בקשר SNELL קצר נוסף במקום הרצוי. הדבר דורש חוט התחלתי ארוך יותר מהרגיל (בין הלולאה לקשת הקרס!).
נדרש תרגול רב,גם במיקום הקשירה וגם בבחירת האורך הנכון לחוט עם הלולאה.
זהו פתרון פשוט ליישום מיידי בשטח אם הצורך עולה. לא יותר מזה...



כפי שציינתי קודם לכן,פרט לבוייליס ניתן להשתמש ב- Hair-Rig גם עם פיתיונות נוספים כגון תירס,כופתאות,אגוזים,גרעינים,מוצרים סינטטיים ועוד...
האהוב עלי מביניהם הוא התירס.



לא מדובר על תירס מקופסה שלמרות היותו פיתיון מצוין בפני עצמו,אחרי הבישול במפעל ותקופת השימור בפחית הוא אינו מחזיק לאורך זמן וכול נגיסה בו מחלישה אותו ומפרקת אותו במהירות...
מדובר על תירס יבש לבהמות או גרגירים שנלקחו מקלחי תירס שיובשו שלמים. הוא דומה מאד לתירס שזורעים בשדות רק שלתירס לזריעה מוסיפים חומרים ואבקות שונות שיעזרו לתהליך ההנבטה כגון הורמונים ודשנים שאותם אנחנו לא רוצים בפיתיונות הדיג שלנו.
גרגירי התירס המדובר הינם גרגירים גדולים,סגורים וקשים.
כפי שהם, הם בלתי ניתנים לנעיצה, שיפוד או אפילו שבירה. נדרש ריכוך פנימי של הגרגירים וכמובן הוספת טעם וריח.



ניתן כאמור גם לפרק גרגירים מקלחי תירס שיובשו היטב. הדבר שחשוב להקפיד עליו הוא שהגרגירים יהיו סגורים ולא פתוחים!



מתכון פשוט להכנת תירס מחוזק לשימוש על Hair-Rig :

שני חופנים של תירס בהמות ממוין ושטוף (לבחור את הגדולים והעגולים שנראים הכי טוב ולשטוף מהם לכלוך).
מכניסים לתרמוס ומוסיפים בקבוקון של וניל (50 מ"ל).
על הווניל והתירס מוסיפים מים רותחים וסוגרים למשך 24 שעות.
למחרת חוזרים על התהליך.
שופכים את המים שהתקררו,מוסיפים בקבוקון נוסף של וניל ומים רותחים וסוגרים למשך 24 שעות נוספות.
בתום 48 שעות,מרוקנים את המים ואת הגרגירים מכניסים לצנצנת אטומה קטנה.
ייתכן ותגלו שהתרמוס שלכם שומר על חום גבוה למשך זמן רב ושבתום 24 השעות המים עדיין חמים. במקרה כזה ניתן לקצר את זמן ההשריה ל-1/3.
את התירס המוכן רצוי שלא לשמור במקפיא כי בזמן ההקפאה הקריסטלים של הקרח הורסים אותו מבפנים והוא מתבקע בהפשרה.
במקרר הוא יחזיק תקופה סבירה (חודש לפחות) ועם הערכה נכונה של כמויות תוכלו להכין תירס חדש לעתים קרובות.
במקום וניל בזמן ההרתחה, ניתן להשתמש בתמציות שונות אחרי שמרתיחים במים נקיים ומייבשים על מנת שהתוסף ייספג בגרגירים כמו שצריך.
אצלי נמצאים בשימוש תירס בוניל,שום (כמה שיניים כתושות בקופסת האחסון), Scopex,Tutti Frutti פירות יער (הרתחה עם תיון של פירות יער ולאחר מכן השארת התיון בכלי האחסון) ולשם הניסוי גם תירס מושרה בוויסקי (ג'ק דניאלס האהוב עלי... לחיים).
אם מזדמן לידי "דיפ" מוצלח כלשהו אני מכין גם גרגירי תירס ב"דיפ".
בזמן הדיג אני משחיל 3-4 גרגירים ומוסיף כמה גרגירים מהכלי לפידר או הקפיץ שהקרפיונים יקבלו את הכיוון...





לאחרונה התחלתי לבדוק את נושא הפיתיונות הסינטטיים בשימוש עם ה-Hair-Rig .
מדובר על חומרים שונים שנמצאים סביבנו כגון אטמי אוזניים,קישוטים לחדר,jחומרים ליצירה באומנות,פתיתי פלסציב להגנה באריזות ולמעשה כול דבר בגודל המתאים ומחומר שיכול לספוג את תמציות הריח והטעם שאנו משתמשים בהם בתחום דיג הקרפיונים.
היתרון של רובם הוא שהם צפים ולכן ניתן לשלב אותם עם בויילי רגיל או בפני עצמם כ"בויילי" POP UP לכול דבר. הצורות השונות שאינן מוכרות לשוכני המים והצבעים החריגים שלעיתים קיימים באותם המוצרים יוצרים פיתיון מיוחד שלא נראה כדוגמתו בעבר ולכן גם עשוי ליצור תגובה שונה מהפיתיונות הרגילים.
יתרון נוסף הוא שהרכיבים האלו זמינים,זולים וניתנים להשגה בכמויות גדולות...
בכול אופן,ההנאה שבעיסוק שווה הכול!



בתור חובב נלהב של "עשה זאת בעצמך" אני גם מכין בעצמי בוייליס ומגוון בטעמים לפי החשק ומה שזמין בבית...
כמובן שמדי פעם אני מגוון בבוייליס קנויים בטעמים של אפרסק/"סקופקס" , TIGER NUTS, בננה, טוטי-פרוטי (תות) ,POP UP  אננס וגם בוייליס מסוג "אולטרה-בייט" (Ultra-bait)  שעשויים מסיליקון עם תוספי טעם וריח חזקים במיוחד אבל עדיין נהנה מההכנה הביתית של בוייליס!
הכנה של בוייליס פשוטה ביותר ומאפשרת מלאי זמין בטעמים שונים.
מצורפים מספר מתכונים ביתיים ששווה לנסות!



1) מתכון לבוייליס בריח וניל:

1/2 קילו קמח לבן , 1/4 קילו קמח תירס , 1/4 קילו קמח מצה או סולת לפי מה שיש בבית.  לערבב את החומר היבש. כמות יפה לעבודה יוצאת כקילו חומר יבש.
על כל 100-150 גרם חומר יבש מוסיפים ביצה אחת. אפשרות נוספת זה להחליף ביצה אחת (ולא יותר וגם אז רק אם יש מספיק חומר יבש ל-6 ביצים או יותר) בחצי כוס מהנוזל שבפחית תירס.
את הביצים מערבבים בקערה נפרדת ולבלילה מוסיפים את תמצית הוניל (בקבוקון של 50 מ"ל) עם אבקת סוכר (כ-3 כפות).  הוספת אבקת כורכום לתערובת מעניקה לה צבע צהוב חזק וגם מעט ריח טוב אבל לא להגזים...
מערבבים את החומר היבש והבלילה עד קבלת בצק מוצק ויציב אבל דביק.
מגלגלים כדורים קטנים (קוטר של 10-20 מ"מ) ומניחים על מגש.
מרתיחים מים בסיר על אש גבוהה וכאשר המים רותחים ומבעבעים מתחילים להכניס כדורים.  לא להגזים בכמות הכדורים בכל מנה כי הם מורידים את הטמפרטורה של המים ופוגעים בתהליך. זמן ההרתחה נע סביב דקה עד דקה וחצי ל-10 מ"מ. כדור גדול של 25 מ"מ יבושל כ-3-4 דקות. בשלב הזה הכדורים ששוקעים בהתחלה אמורים לצוף בסיר. אחרי הבישול הם גם תופחים מעט...  וזה בסדר,תפסתי כבר קרפיון של 2 קילו על בויילי של 25-30 מ"מ...
את הכדורים מוציאים ומניחים על מגש שעליו מגבת. מחכים כמה שעות והופכים את הכדורים שיתייבשו כמו שצריך מכל הכיוונים ולא יידבקו למגבת או אחד לשני.  אחרי 12-24 שעות בהתאם לגודל הכדורים מכניסים לקופסה אטומה ומקפיאים.

2) מתכון של בוייליס תירס מתוק:

1/2 קילו קמח תירס,150 גרם סוכר חום,3 ביצים ורבע כוס שמן בישול.
לערבב טוב טוב עד שמתקבלת מחית אחידה ודביקה. לאט לאט להוסיף מעט סולת למיצוק (לא יותר מחצי כוס).
משמנים מעט את כפות הידיים ומגלגלים כדורים קטנים (10-30 מ"מ). את הכדורים מבשלים במים רותחים במשך 3-4 דקות.
חשוב לוודא שמבשלים אותם מספיק אחרת הם יתפרקו במים בזמן הדיג.
אחרי הבישול לייבש כמו במתכון הראשון ולאכסן בהתאם.

3) מתכון של בוייליס דוחן מתוק :

מערבבים 3 כוסות דוחן עם כוס אחת של סובין חיטה,כוס אחת קמח לבן וחצי כוס קמח סויה .
בנפרד מחממים בסיר קטן חצי כוס של סירופ תירס (קארו למשל) וכוס של סירופ מייפל למשך כמה דקות עד שהם מתערבבים כמו שצריך ומורידים מהגז למנוחה במשך כמה שעות (כן,4-5 שעות לפחות!)
מוסיפים את החומר היבש ומגלגלים כדורים קטנים (10-30 מ"מ).
בישול בהרתחה במים למשך 2-3 דקות וייבוש כמו במתכונים הקודמים.
אחסון במקפיא כמו השאר...

4) מתכון של בוייליס על בסיס סולת ואורז טחון:

מערבבים 1/2 קילו סולת עם 1/4 קילו אורז טחון ו-1/4 קילו קמח סויה. לוודא ערבוב יסודי ואחיד.
לתערובת מוסיפים חצי כפית של אבקת צבע מאכל (מומלץ צבע אדום או צהוב) ו-2 כפות של אבקת סוכר.
בקערה נפרדת מערבבים 8 ביצים ומוסיפים כ-20 סמ"ק של תמצית טעם וריח של Scopex או Tuti-Fruti למשל אבל ניתן לגוון עם בננה,אננס,פירות יער,אניס,שום,קינמון וכול מה שעולה על רוחכם...
את התערובת היבשה מוסיפים לאט לאט לביצים ומערבבים ביסודיות.
בשלב שהתערובת הופכת אחידה וצמיגית מוציאים למגש ומעבדים ביד.
מגלגלים כדורים קטנים (10-30 מ"מ).
בישול בהרתחה במים למשך 2-3 דקות וייבוש כמו במתכונים הקודמים.
אחסון במקפיא כמו השאר...

טיפים להכנת בוייליס ובכלל :

* מרכיבי בסיס מומלצים להכנת בוייליס הם סולת,קמח אורז,קמח תירס,קמח סויה וקמח לבן. בסדר הזה...
* בקשר לביצים.  חשוב שלא להכניס יותר מדי אויר לבלילת הביצים מאחר ובזמן הבישול הבועות האלו תופחות והבוייליס יוצאים רכים מדי ועם חללי אויר בתוכם. רצוי לערבב עם מזלג כשהוא בניצב לקערה ולא לטרוף אותן במהירות כמו בהכנת חביתה...
* אם מעוניינים להשתמש בצבע מאכל נוזלי או תוספי טעם וריח נוזליים,רצוי להוסיף אותם לביצים ולא לתערובת היבשה.
* עדיף לייצר בוייליס קטנים יחסית ולהשתמש בשניים אם רוצים מאשר לייצר בוייליס גדולים מדי שאולי לא יהיה להם שימוש...
* בקיץ יש העדפה ברורה לבוייליס מתוקים כגון טוטי פרוטי,תות,בננה,סקופקס,שוקולד,מייפל,טופי וכדומה.
בחורף יש דווקא נטייה קלה לכיוון החריף והחמוץ בסגנון קינמון,שום,אניס,פלפל,הדרים,דיונון,סרטנים וכדומה.
* בוייליס שהולכים להקפאה כדאי לאחסן בצנצנת אטומה הרמטית ולא בשקיות ניילון שאליהן חודרים הקור והלחות.

בוייליס כאמור, שוקעים .
לא תמיד אנו מעוניינים שהם ישכבו על הקרקעית אם זה בגלל אבנים/סלעים שהבוייליס עלולים להיתקע ביניהם ולדגים לא תהיה גישה אליהם ואם זה בגלל צמחיה או משקעים שונים של רקב או בוץ רך .
ניתן לגרום לבוייליס לצוף במספר דרכים:

1. הוספת גרגירי קלקר לחומר היבש לפני הערבוב עם הבלילה. את הקלקר ניתן לפורר לגרגירים זעירים בעזרת בלנדר (מעבד מזון ביתי) ולהוריד את זמן הבישול לחצי.
2. בישול למספר שניות במיקרוגל מיד אחרי הבישול במים יוצר בועות אויר בתוך הבויילי.
שימו לב! כמה שניות יותר מדי והבוייליס נשרפים מבפנים והמעטפת מתבקעת כך שבזמן הדיג מים יחדרו והבויילי ישקע בנוסף להתפוררותו...
3. כדורי קלקר קטנים (בגודל זהה לבוייליס) שמושחלים על הלולאה של ה- Hair-Rig צמוד לבויילי האמיתי כשהם מושחלים אחרונים.
4. חצי כדור קלקר שמוצמד לחצי בויילי ליצירת כדור שלם שצף. ניתן גם להשתמש במצופים קטנים לדיג שנחתכו לשניים. במקרה כזה להבדיל מהאופציה הקודמת שבה ישנם שני כדורים,בכדור בודד אין חשיבות לאיזה חצי מושחל אחרון רק שחצי הבויילי האמיתי יחזיק את הסטופר טוב יותר מחתיכת קלקר קטנה כמובן...



פטנט פשוט ויעיל נגד כרסום הבוייליס ע"י דגים קטנים הוא בידוד מתכווץ לעבודות חשמל.
חותכים מקטע קצר של הבידוד,תוחבים לתוכו את הבויילי ומחממים עם מצית או בתוך מים רותחים עד שהוא מתכווץ ומתהדק על הבויילי.



בוייליס אמנם נחשבים כאחד הפיתיונות הטובים לדיג קרפיונים אבל ישנם מקרים שנוכחות הקרפיונים חלשה מאד ולמרות השימוש בחומרי טעם וריח,הם עדיין לא באים...
כאן נכנס לתמונה נושא הפידור. פידור בא מהמילה Feeder באנגלית שפירושה "מאכיל".  הפידר עשוי לרוב מקפיץ או גליל רשת שבהם מכניסים תערובת חומרים ריחנית וטעימה שתמשוך דגים לאזור הדיג.
פידור יכול להיעשות גם ע"י כדורים של תערובת מצרכים או תערובת רגילה שמפוזרים באזור הדיג ע"י כלי עזר שונים או בשייט לנקודת הפיתיונות ופיזור ידני.
אותו פרד ווילטון שהמציא את שיטת הדיג עם הבוייליס היה זה שגם הגה את תיאורית ה"ערך תזונתי גבוה" לפיתיונות קרפיונים.
התיאוריה סברה שפיתיונות בעלי ערך תזונתי גבוה (לעתים אפילו עד 80% חלבון!) היוו יתרון עצום בדיג ולאחר שדגים התרגלו לפיתיונות שהוצגו בפניהם בכמויות גדולות ובשיטתיות לאורך זמן,פיתחו העדפה לאותם הפיתיונות. המרכיבים העיקריים באותם הפיתיונות היו חלבוני  חלב בצורות שונות והוספת הטעמים והריחות השונים נועדו ליצור אסוציאציה והיכרות בטווח הארוך בין הקרפיונים באגמים ובין אותם הפיתיונות עתירי החלבון.
לאחר זמן מה התברר שטעמים וריחות מסוימים פעלו טוב יותר מאחרים והם אלו שאנחנו מכירים כיום מתחום הפיתיונות והבוייליס לקרפיונים כגון הטוטי-פרוטי,סקופקס,בננה,אוכמניות וכו'...
היום,כמעט 40 שנה מאוחר יותר הדעה הרווחת היא שדווקא תערובות מאוזנות חלבונים ברמות של 35-45% עדיפות על אלו עם הרמות הגבוהות שהיו כול כך פופולאריות בעבר ותוספי המזון המועדפים הם דווקא פחמימות ושמנים.
חשוב לזכור שבסופו של דבר,קרפיונים לא מתקיימים רק מפיתיונות שאנו מציגים בפניהם ולכן הערך התזונתי אולי מפנק אותם אבל בפירוש אינו נחוץ.
קרפיונים צריכים חלבונים בכדי לגדול. קרפיונים גדולים לא צריכים כול כך הרבה חלבונים...
עודף חלבונים בתזונה מתועל בסופו של דבר לאנרגיה במקום לגדילה ואז החנקן שבחלבונים מופרש כאמוניה רעילה...
מכאן גם שהטענה של כמה מ"מומחי הקרפיונים" שרוצים לקדם מכירות, שטוענים שקרפיונים גדולים מתקיימים מדיאטה עשירה בחלבונים,אינה נכונה...
קרפיונים גדולים בטבע הם לרוב קרפיונים מבוגרים. לא יותר מזה...



הפידר יכול להיות גם בנוי כרקטה מפלסטיק שקושרים לקצה החוט ושאת בטנה ממלאים בתערובת שמתפזרת בזמן הפגיעה במים.



ניתן לפדר בעזרת רוגטקות,קטפולטות ושאר פטנטים .


וישנה כמובן ה"בגלשקה" המפורסמת שעשויה מקצהו העליון של בקבוק שנחתך לצורת משפך ונקשר לחוט הראשי שהפכה לפופולארית ביותר באזור הכנרת בשנים האחרונות..
שיטת העבודה עם ה"בגלשקה" פשוטה ביותר.
קושרים את קצה החוט המוביל לסוויבל ובתוך ה"בגלשקה" מניחים כדור של תערובת או בצק.
בזמן ההטלה ה"בגלשקה" מתהפכת והכדור שבתוכה משתחרר ועף למרחק. את ה"בגלשקה" שעפה מטרים ספורים מגלגלים החוצה ומחדשים בכדור נוסף.




ניתן גם לפדר בעזרת סירה (על שלט רחוק או מתנפחת עם משוטים) שאיתה נגיע למרחק הרצוי ושם נפזר את התערובת אחרי שנסמן את הנקודה עם מצוף.
אישית אני לא מפדר לעתים קרובות אבל כן משתמש בקפיצים או פידרים שונים כמשקולת מעל לה- Hair-Rig.
ישנם קפיצים עם משקולת מובנית וישנם קפיצים ללא משקולת.
ישנם פידרים שעשויים ממשקולת עם מספר חוטי ברזל שיוצאים ממנה ונפגשים מעליה.



סוג נוסף של פידר בנוי כך שהמשקולת ממוקמת בצד אחד בלבד וכך הגוש עם התערובת או הבצק תמיד ינחת על הקרקעית כשצד מסוים פונה כלפי מעלה ובו נועצים את הקרס של ה- Hair-Rig מה שמוודא שהבויילי יוגש לדג הראשון שירצה לנשנש מהפידר.
הפידר הזה יצא משימוש בתחרויות מסוימות ואפילו מהחוק במספר מקומות כולל באנגליה שם הדיג הספורטיבי תופס מקום של כבוד ליד הכדורגל אם לא מעליו...






לסיכום,
דיג עם בוייליס מרכז בתוכו מספר אלמנטים .
הראשון שבהם הוא התאמת הפיתיון לסוג הדג המבוקש.
השני,התאמת הריג ושיטת הדיג לאופן האכילה של דג המטרה.
השלישי,השימוש המהנה והמורכב באביזרים שונים ורמה טכנית גבוהה.
בנוסף לאלמנטים שצוינו, ישנו כמובן גם הנוף המדהים שמאפיין את אזורי הדיג שבהם נהוג להשתמש בבוייליס...
גם הכנרת וגם נהר הירדן מספקים את הנוף,האווירה וכמובן גם את הדגים שאנו מחפשים בדייג עם בוייליס.
גם ביום וגם בלילה וברוב עונות השנה ניתן לתפוס דגים שונים בעזרת הבוייליס וההנאה מובטחת גם במקרה שלא נתפס אף דג...


אני ממליץ לכול אחד ואחד מכם לנסות את התחום ואת מזלו ואשמח לשמוע חוויות אתה בסדר

בהצלחה,
גיא.


כול הזכויות שמורות © 2011
 
Top