רכישת סירה ראשונה: שיפוץ, אבזור והכשרה לדיג

נכתב על ידי סאמח הצפר עבור פורום הדיג הספורטיבי בישראל ונערך על ידי adamfished

אני יושב כעת לכתוב את השורות האלו אך הסיפור עוד לא נגמר והמעגל טרם נסגר. עבור הקורא, זו אולי נראית הרפתקה ארוכה, לא משתלמת, לא כדאית ויקרה, אבל האמת היא שההרפתקה הזאת היא חוויה אחת גדולה שהביאה איתה סיפוק אדיר ותרמה לי ניסיון רב בתחום הסירות. מי שלא חווה את זה לא ירגיש בטעם המתוק ולא יחוש בריגוש הרב המלווה את התהליך צעד אחר צעד.  בדומה לתפיסת דג גדול המעלה את רמת האדרנלין בגוף, כך גם שיפוץ סירה.

האם הפרויקט מתאים לכל אחד?

אני מכיר הרבה שלא מתאים להם כל ה"וואג'אע ראס" המיותר הזה, אבל זה נתון לשיקוליו של אותו אדם. בכל אופן, אני מקווה לחשוף פה את הסיפור שלי, בשקיפות ובצניעות ואולי זה יפתח לחלקנו אופק חדש ותיאבון להיכנס להרפתקה כזו בתקווה לפתח תחום נוסף בפורום הסירות, הלא הוא "שיפוץ ובניית סירות".

חשוב לי להדגיש לפני שאני ממשיך: אל תיקחו את דברי במאמר בתור עובדות שאין עליהן עוררין. עוד רחוק אני מלהפוך לאומן ומקצוען בשיפוץ סירות! בסך הכל עשיתי קצת שיעורי בית והתעניינתי בנושא קצת יותר מהתעניינות שטחית. חלק מהדברים, כך אני סבור, עשיתי נכון, אבל בטוח שחלקים אחרים עשיתי ברמה נמוכה יותר. דברים נוספים יהיו נתונים לוויכוח וחלקם אף יהיו שגויים לחלוטין.  המטרה שלי היא להיות שקוף, לחשוף את הנושא שנראה לי חשוב אבל לא מקבל פה על גבי דפי הפורום הרבה תשומת לב, ולהביא אותו לסדר היום. הבמה פתוחה להערות, הצעות ייעול ועוד רעיונות. זו, בין השאר, מטרת המאמר.

את המאמר הזה אני כותב מתוך הכרת תודה לפורום היקר שבזכותו ובזכות חבריו למדתי המון והכרתי אנשים נפלאים. מקווה שבתרומתי הצנועה הזו אני מחזיר ולו מעט מהתרומה הגדולה שהפורום תרם לי.

לפני שאני מתחיל עם סיפור רכישת הסירה הראשונה, אולי כדאי להתחיל קודם בשלבים הקודמים שהביאו אותי לשלב הרכישה. התחלתי בתור ילד בדיג חופי ובימי נערותי נהגתי לצאת מעכו ליציאות בולוס מסירה. קצת אחרי התיכון, חדלתי מהדבר לחלוטין.
החזרה אל עולם הדיג בשנים אחרונות היתה בזכות הז'ירז'ור. באותו זמן פגשתי בנושא דרך פורום "תפוז" ודרך מנחים שתרמו לי רבות. ז'ירז'ור הוביל ליציאות בשכר עם סירה שעיקרן ג'יגינג.
אחרי זה הגיע שלב הרישיון והרצון להיות עצמאי יותר בים, ללמוד, לחקור ולגלות. מהר מאוד בדקתי את הנושא ויחד עם עוד כמה חברים הוצאתי את הרישיון הבסיסי (משיט 12) שמספיק לסירות עד 7 מטר.

מיד לאחא קבלת הרישיון חיכתה לי סירה של דייג מקומי במעגן של ג'יסר אל זרקא - אזור שהתאהבתי בו בטירוף ומשם התחלתי לצאת כשמתלווים אלי כמה חברים טובים. הסירה: חסקה 6.10 מטר הינה סירת דיג צנועה שקיבלנו אותה כשלד+מנוע. לשאר הציוד הייתי צריך לדאוג בכוחות עצמי: ג'י פי אס, פיש פיינדר עם מתקן לעינית שמתחבר לסירה ועוגן צף. נוספה לזה, כמובן, היכרות את השטח, תוואי החוף והתנהגות הים.

אף על פי שהחסקה הייתה בעגינה, המרחק בין יציאה מנמל מסודר, כמו בעכו למשל, לבין היציאות שלנו  היה מרחק של שמים וארץ. החלומות על כניסה יבשה לסירה מסודרת עם כיסאות מקובעים ומרווחים, עם גג נוח, יציבות בלב ים ונוחות מפנקת – כל אלו נגוזו באחת. כל יציאה הייתה כרוכה בדחיפת הסירה בתוך המים, מעבר קו החבלים וקפיצה למעלה. לאחר מכן, השיט עצמו היה קופצני במיוחד, ועל זה יעידו כל אלה שנגזר עליהם לשבת בחרטום. תארו לכם את כל זה, וטרם ציינתי הורדה של 3 רשתות במשקל של 100 ק"ג האחת והעמסתן על החוף, רק כדי להכשיר את הסירה לדיג חכות.
נוח, כפי שאתם ודאי רואים, לא היה, אך הניסיון הזה, ההשתפשפות הזו, הכשירו אותנו רבות בהמשך הדרך. כל דבר אחרי זה נראה כבדיחה וכאפשרי בהחלט. כן, גם לשפץ סירה כמעט מאפס ולהכשירה לדיג.

אחרי פחות משנה, הגיע הרגע לעבור הלאה ויחד איתו התחילו המחשבות על עצמאות מוחלטת וקניית סירה.
מעצם המחשבה על דבר כזה הבנתי שנכנסתי לתחום שרוחבו כרוחב הים, וההחלטות שיש לקבל במסגרתו הינן החלטות אמיצות ביותר. שאלות רבות עלו כבר בשלב המחשבות:

•   מה סוג הסירה שעלי לרכוש?
•   מה הן העלויות הכרוכות בכך?
•   מנוע פנימי, או מנוע חיצוני?
•   מנוע שתי פעימות או ארבע פעימות?
•   מה הוא גודל הסירה המומלץ?
•   האם לרכוש סירה עם עגינה , או שאני בכלל מחפש סירה נגררת?
•   עם מי מתייעצים?

לפני הכול, נדרשתי לענות על השאלות הללו ועוד רבות וטובות. כל סימן שאלה שנותר לא פתור יכול להוביל אותי לבחירה לא נכונה, לכן ערכתי עבודת מחקר קטנה בטרם התחלתי לחפש סירה לקנייה.

הנה תשובות שלי לשאלות הראשונות שעלו:

סוג סירה: סוג שיתאים לדיג מים תיכון, שיאפשר הגעה לעומק ועמידה בתנאי ים שיכולים להפוך לקיצוניים. מובן שלא תכננתי לצאת בתנאי ים קיצוניים מלכתחילה, אך מזג אוויר הפכפך בחופינו, בייחוד עם המזרחיות בחופים הצפוניים, יכול לטמון בחובו הרפתקאות מסוכנות למדי שעלי להיות מוכן אליהן.

עלויות: לא תכננתי להשקיע כסף רב, לכן מראש הייתי צריך ללכת על משהו טוב אבל גם זול יחסית. הערך זול, כמובן, מתייחס לעלות הסופית לאחר השקעה ראשונית של שיפוץ.

מנוע פנימי או חיצוני: חיצוני בנזין. זה מה שאני מכיר. מנוע פשוט יותר עם פחות נטיות להסתבכות, ומשקל פחות ממנוע פנימי. כמו כן, לא תופס שטח בסירה. מנוע פנימי הפועל על דיזל הוא משהו אחר לגמרי ביחס למנוע בנזין חיצוני. הוא חסכוני בדלק, גדול, איטי ולרוב מתאים לסירות גדולות יותר. ובכל מקרה, אינני מתמצא במנועי דיזל פנימיים.

מנוע שתי פעימות או ארבע פעימות: עדיף ארבע פעימות בגלל חסכון משמעותי בדלק אבל בשקלול המחיר הוא תמיד יהיה יקר יותר משתי פעימות. תחזוקת מנוע שתי פעימות עבור חובבן היא פשוטה הרבה יותר, לכן זו היא גם בחירתם של רוב דייגי החסקה שאני הכרתי.  מנוע שתי פעימות הוא מנוע קל יותר במשקל לעומת ארבע פעימות עם אותם כוחות סוס. כמו כן, פשוט יותר לפתור בעיה כלשהי בשטח עם מנוע שתי פעימות מאשר ארבע פעימות. דייגי החסקות טוענים שמנועי שתי פעימות הם גם חזקים יותר וכפועל יוצא מכך יכולת ההעמסה על הסירה גדלה. מובן שיתרונו של מנוע ארבע פעימות הוא באורך חיים ארוך יותר ובחסכון בדלק, אך הסירה שרכשתי היתה עם מנוע שתי פעימות.

גודל סירה: על הסירה להיות גדולה מספיק כדי שתהיה לה יציבות בים, וכן משטח עבודה נוח שיכול להכיל את כל הצוות. עם זאת לא כדאי שתהיה גדולה מדי, שכן דבר זה יכול להקשות על הגרירה, ההורדה וההעמסה. אורך של כ-5 מטרים לכל הפחות, ו-6 מטרים לכל היותר הוא אידאלי.


סירה עוגנת או נגררת: זו השאלה הגדולה ביותר עבורי. הבחירה בסירה עוגנת או נגררת משליכה על המון פרמטרים נוספים. אצלי המחשבה היתה על סירה נגררת או סירה עם עגינה שתעבור הסבה לנגררת בהמשך. בניגוד לרוב האנשים, כנראה, אני לא חיפשתי סירה עוגנת. נכון שסירה עוגנת היא נוחה הרבה יותר, אבל כפי שוודאי שמתם לב, נוחיות איננה בראש סדר העדיפויות שלי.

כמו כן, לסירה נגררת יש יתרון גדול מאוד מבחינת ניידות! כאשר מתחממת גזרה באזור אחד בתקופה מסוימת ובעונה אחרת מתחממת גזרה שנייה, סירה נגררת מאפשרת (באופן תיאורטי ומבלי להתחשב באתרי הורדת סירות) להנות מכל הגזרות, לייעל את הדיג ולהגיע לנקדות "החמות" במינימום זמן ומינימום דלק.
באשר אלי, אני גר שעה מהים (מזרחית אליו) וגם ככה צריך להשקיע הרבה בשביל להגיע אליו. באותה נסיעה של שעה יש לי גזרה רחבה מאוד בה אני יכול לדוג , כך שלא באמת משנה אם אצפין לראש הנקרה או אדרים עד למכמורת או לנתניה אפילו. כך למעשה אני יכול לנצל את האזורים השונים בעונות השונות. דרומה מנתניה כבר לא משתלם לי לנסוע.

החלטה על סירה נגררת משמעותה התחשבות בפרמטרים נוספים שלא תמיד נכללים כשחושבים על סירה עוגנת. בראש ובראשונה, צריכה הסירה להיות מסוג שאפשר לגרור. בניגוד לארה"ב, למשל, בה אפשר לגרור כלי שיט עצומים, אצלנו המצב קצת שונה. בתמונות הבאות בחרתי שתי דוגמות לכלי שיט גדולים המובלים בכבישי ארה"ב.




יחד עם זה, גם אם אפשר היה תיאורטית לגרור כלי שיט גדולים בארץ, הרי שהיצע אתרי הורדת הסירות הוא דל. לשם השוואה, ראו תמונת אתר הורדת סירות בגבעת אולגה (משמאל, וזו נחשבת לנקודה טובה יחסית העשויה בטון עם שיפוע, ולא מתאר טבעי מחול בלי שיפוע גדול) לעומת אתר בחו"ל (מימין)




נקודת הורדה המתאפיינת במדרון תלול וקשיח מאפשרת נוחיות מירבית בשל הזווית והיכולת להגיע לעומק רב כבר במטרים הראשונים, גם במצב של שפל. בהורדה מנקודה כזו, הסירה צפה כמעט מיד במים ומתנתקת במהירות מהעגלה. לעתים נדרשת עזרה קטנה, אך עדיין גלגלי האוטו לא באים במגע עם המים. רמפה כזו מבטון היא ללא ספק פלטפורמה נוחה ובטיחותית יותר להורדת סירה, בעיקר בגלל יציבות גלגלי המכונית והעגלה על המשטח הקשיח.
בכנרת, לעומת הים התיכון, יש אתרי הורדת סירות מסודרים ונוחים, אך רובם הם אתרים בתשלום, ורק מקצתם בחינם.
הורדה בנקודה לא מסודרת, כמו חוף חולי שטוח מהווה בעיה לא קטנה כיוון שבמקרה כזה, ניאלץ להכנס לתוך המים עם המכונית מרחק לא מבוטל עד שהסירה תתנתק מהעגלה. הורדה מסוג כזה היא לא מומלצת כלל ומהווה סיכון עבור המכונית  (שתשחה יחד עם הסירה). גם במקרים בהם נדמה שההורדה למים הולכת חלק, הרי שההעמסה של הסירה על העגלה עשויה להיות קשה בהרבה. פתרון חלקי לבעיית עומק המים בנקודות מסוג זה אציג בהמשך המאמר. חוץ מזה, תמיד יש לזכור שחוף לא מוגן מתאפיין בתנועה ערה יותר על פני המים (גם אם מדובר בגלים קטנים), דבר המקשה על העמסה והורדה של הסירה.

כלי רכב המתאים לגרירת כלי שייט:

לאחר שהחלטתי לרכוש סירה נגררת, נאלצתי לקחת בחשבון פרמטר נוסף – כלי רכב המתאים לגרירה. ברוב החופים בארץ יש צורך בכלי רכב בעל יכולת עבירות גבוהה, כמובן 4X4. מי שאין בבעלותו רכב 4X4 צריך לשקול זאת כהוצאה נוספת וכמעט הכרחית. במקרה שלי, למשל, אף על פי שהיה בבעלותי רכב 4X4, נאלצתי לשדרג אותו לרכב בעלת יכולת גרירה גבוהה יותר. הרכב שהיה בבעלותי היה 4X4 קטן וחסכוני בעל יכולת עבירות מדהימה למדי ביחס למידותיו (דייהטסו טריוס – מנוע 1300), אך עדיין יכולת הגרירה שלו הייתה נמוכה מדי (עד 400 ק"ג, משקל נמוך מאוד עבור סירה נגררת הכוללת מנוע). בלית בררה, החלפתי את הדייהטסו ברכב בעל מנוע גדול יותר ויכולת גרירה גבוהה יותר. הסירה יחד עם העגלה והמנוע שוקלים סך הכול 700 ק"ג. רק כדי לסבר את האוזן, זו הוא משקל נמוך יחסית לסירות נגררות, ובכלל לסירות דיג.

טכניקות הורדה:

בנושא זה כמעט ואין לי ניסיון, לכן לא ארחיב בו יתר על המידה. באינטרנט אפשר למצוא סרטונים רבים המדגימים טכניקות הורדה, אך לרוב מדובר בנקודות מסודרות ונוחות, בניגוד להיצע שקיים אצלנו.

סוגי עגלות:

מצאתי לנכון לציין שיש שני סוגי עגלות המיועדות לגרירת סירה:

1. עגלה עם גלגלות Roller Trailer -

עגלה זו למעשה "מרוצפת" בגלגלות המאפשרות החלקה נוחה יותר של הסירה אל תוך המים. יש לה יתרון במים רדודים, כיוון שאפשר להחליק את הסירה בקלות גם אם הסירה לא צפה לחלוטין. חסרון אחד מצוי בעובדה שהגלגלות מותירות מעין חותמת בצורת מגרעת בנקודת המגע שלהן עם גוף הסירה, מחירה גבוה יותר ויש סכנת גניבה של הגלגלות!

2. עגלה מרופדת – Bunk Trailer

עגלה בעלת משטחי החלקה מרופדים עליהם יושב גוף הסירה. הרפידות מהוות משטח עדין יחסית שלא פוגם בגוף בהורדה ובהעלאה. החסרון הוא הצורך בנקודת הורדה המתאפיינת במים עמוקים. על הסירה לצוף לחלוטין כדי שתתנתק מהעגלה, זאת בניגוד לעגלה בעלת גלגלות המאפשרת החלקה קלה יותר. בשל העובדה שחופי ארצנו אינם ברוכים ביותר מדי אתרים מסודרים, ההתנהלות עם עגלה מרופדת תהיה לעתים קשה יותר.

בכל אופן, בין אם בחרתם בעגלה עם גלגלות ובין אם בחרת בעגלה מרופדת, חשוב לשים לב:
לעולם אין להוריד סירה למים בצורה זו !


זיהוי סוג הסירה:

ברשיון הסירה לא תמיד מצוינים סוג הסירה, שנת הייצור שלה, המדינה בה נבנתה ובאשר למנוע, המצב לעתים זהה. בנוסף לכך, פרט שחשוב לזכור: ישנם חיקויים רבים לסירות, חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות.

סירות ששכיחותן גבוהה למדי אלו סירות הבוסטון, או יותר נכון לומר, החיקויים שלהן. פרט חשוב שלא ידעתי לפני שהתעמקתי הוא שבעולם (וכן גם בארץ) קיים מותג הנקרא בוסטון ויילר המייצר סירות איכותיות ויפות בעלות תחתית בצורת W (רוב הדגמים). הזיהוי הוודאי של הסירות המקוריות ייעשה על ידי איתור חותמת מטעם החברה (בדומה למספר שלדה במכוניות) . סירות אלה הן בעלות שכבת בידוד העשויה קצף מיוחד שממלא את חלל הסירה כולה ומנוע ממנה לשקוע. לכן, אגב, הן מכונות The unsinkable Legend. אפילו אם תחתכו אותן לשלושה חלקים, הן ימשיכו לצוף!



סירות החיקוי של בוסטון בארץ אמנם דומות לבוסטון בצורה, אך לפעמים זה הוא כל הדימיון ביניהן. עם זאת, יש חיקויים בהם הצליחן לייצר סירה טובה לא פחות מהבוסטון המקורית. מהסירות שבדקתי בעצמי, רמת הגימור של החיקוי נמוכה יותר. ככלל, יש בארץ ייצור של סירות חיקוי לבוסטון, בין השאר דגם העונה לשם "מטאור", ותעשיה זהה קיימת גם ביוון ובשאר העולם.

חבר ששוחחתי איתו בהקשר של בניית סירה סיפר לי שבעבר הייתה לו בוסטון מקורית, אך החליף אותה בחיקוי. לדבריו, הוא מסתדר טוב יותר עם ה"ישראלית" בשל צורת השוקע שאיננה W אלא V. שוקע כזה, לפי עדותו, מפחית את הטלטול כשהסירה עומדת בזמן הדיג. לסיכום נושא זה, אין סירה מושלמת לכל המטרות, לכן יש קודם כל לקבוע את המטרות העיקריות, ורק לאחר מכן להתאים להן סירה.

מידע לגבי בוסטון ווילר המקורית ניתן למצוא באתר הזה:

http://www.bostonwhaler.com

תוכלו למצוא שם דגמים רבים, אך לא כולם מתאימים באותה מידה לדיג, למשל מבחינת גודל, גובה דופן, שטח עבודה וכן הלאה. ככלל, אלו סירות פופולריות לדיג. בארץ, נכון לכתיבת שורות אלה, מוצעות כמה למכירה. לו הייתי אספן סירות עם כסף מיותר הייתי קונה את כולן! מבלי להכיר את החברה מקרוב, התאהבתי בסגנון כלי השיט שלה!
אגב, גם אם הבוסטון שהתרשמתם ממנה מקורית, אין זה תמיד אומר שתהיה נוחה לדיג. דייגים רבים בארץ לא תמיד מסתכלים על מקוריות הסירה, אלא על הביצועים שלה בפועל. תפיסה זו היא לגיטימית לחלוטין בעיני.
דיונים בנוגע לבוסטון ווילר אפשר למצוא בפורום הרשמי, בכתובת הזו:

http://www.whalercentral.com


חיפוש סירות, כמובן, התבצע גם בשוק היד שניה. שם יש צורך לנקוט משנה זהירות ולעמוד על טיבו של כל מוכר, לבחון את ההגינות והאמינות שלו. סירות רבות שבדקתי בשוק היד שניה לא תאמו לתיאור שלהן באתרים השונים, ומצבן היה רע בהרבה. עם זאת, לזכות כמה מוכרים ייאמר שהם הקפידו לתאר את המציאות כפי שהיא, מבלי לנסות ולייפות

בסופו של דבר רכשתי סירה מסוג גלאסטרון שידעתי על קיומה אצל חברים. הסיבה שלא קניתי את הסירה מלכתחילה הייתה כי רציתי לעשות סקר שוק ולראות לאן נושבת הרוח. במהלך החיפושים למדתי על אודות סוג זה של סירות, על תחזוקתן, תקלות שכיחות וכן אפשרויות שונות לשפצן.

דברים רבים מצאתי בפורום הזה המוקדש כולו לסירות גלסטרון:

http://www.classicglastron.com/phpbb/


דרך אתר זה גיליתי שהסירה שקניתי היא לא גלסטרון אמריקאית מקורית, אלא ככל הנראה תוצרת אירופה או חיקוי כלשהו. זה לא שינה אצלי דבר בנוגע להחלטה שקיבלתי.

אגב, סירות אלו שימשו גם את ג'יימס בונד:

בכל אופן, סירות מסוג זה מוגדרות ברישיון כסירות מרוץ, Speed Boat. הן יכולות גם לשמש לדיג, אך עיקר ייעודן הם לסקי ונופש. סירות רבות מסוג זה עברו הסבה בארץ לדיג, ולעתים אף לדיג במרחק רב מהחוף, אך יש לזכור תמיד מה הן מגבלות הסירה שרכשתן, כי בכל זאת כלי שיט באורך של 5 מטרים לא יתפקד במים כמו כלי שיט באורך 7 מטרים ויותר.
הסירה שקניתי הייתה בסופו של דבר הזולה מבין כולן וכן כבר מונחת על עגלה. היא שימשה את חבריי לדיג והם היו מרוצים מאוד מהנוחיות שלה, אך זנחו אותה מזה שנה לטובת סירה חדשה שרכשו ונמצאת בעגינה.
לצערי, לא יכולתי לבדוק את הסירה במים. החברים העידו שעבדה 100% בפעם האחרונה שיצאו איתה, אך השבתת סירה בחצר הבית ללא כל תפעול היא אחת הצרות הגדולות ביותר לסירות. מנקודה זו והלאה, הדרך להידרדרות מהירה מאוד, לכן לא יכולתי בעצם לבדוק את הסירה בפועל במים. אילו לא הייתי מכיר את בעלי הסירה, לא הייתי מתקרב אליה. בין אם מכירים את בעלי הסירה ובין אם לא, רצוי מאוד לעמוד על הבעיות שהיא סוחבת לפני סגירת העסקה. לי בעיקר היה חשוב שהמנוע יעבוד בצורה תקינה ולא תהיינה לו בעיות מכאניות שעשויות לייקר מאוד את הטיפול ולעתים, במקרה של החלפת חלקים, יכולות להגיע לעלות של מנוע שלם.

בשלב זה חשוב מאוד לא להיכנס למלכודת המחיר הזול והמפתה! גם אם מחיר הקנייה ההתחלתי של הסירה הוא זול, הרי שיש לחשב במדויק מראש באיזה גובה תהיה ההוצאה הסופית, הכוללת לרוב כושר שייט. לפעמים, גם אם מוצעת לאדם הסירה בחינם, מידת ההשקעה הנדרשת להביא אותה למצב תקין אינה משתלמת. שמעתי לא מעט על מקרים בהם אנשים נפלו בפח בגלל פזיזות וקפצו על סירה במחיר נמוך כי התפתו, ולבסוף נאלצו לזנוח אותה לחלוטין כי גילו שלא שווה להשקיע בה כלל.

נחזור לסיפור האישי שלי: הסירה שקניתי הינה גלסטרון 5 מטרים, ישנה יחסית עם שריטות קלות על הגוף, מצוידת במנוע 75 כוחות סוס שנת 1993 עם טרים, טרוטל, הגה ועגלה במצב סביר לחלוטין. במצב הזה קיבלתי את הסירה:





בבדיקה לפני הקנייה, המנוע הניע אך לא בצורה חלקה. הוא היה תפוס בלי לזוז ימינה ושמאלה כיוון שהסירה ישבה ללא פעילות במשך שנה. מנוע תפוס הוא תוצאה שכיחה למדי של  סירה הנמצאת מחוץ למים זמן רב ללא שימוש, תחזוקה ושימון. גם אם הסירה אינה יוצאת מהנמל, יש לשטוף את המנוע ממי מלח לעתים קרובות כדי למנוע קורוזיה, להזיז את הצירים השונים בשביל שהגריז לא יתקשה ולהפעיל את המנוע עם חיבור למים מתוקים כדי לשטוף בצורה יסודית את המערכת הפנימית. כל זה נעשה על מנת לגרום למערכת להיות תקינה ולא להיתקע.

בעיות בסגנון הזה ראיתי לא מעט, גם בסירה שלי וגם בסירות של חברים. תקלה נוספת בסירה שלי הייתה כבל הגה שנקרע על ידי הבעלים הקודמים כתוצאה משילוב של מנוע תפוס וניסיונות חוזרים ונשנים להזיז את ההגה בכוח.

בעיה נוספת ונפוצה היא התקשות הדלק בתוך מערכת המנוע והפיכתו לחומר דמוי סיליקון. כפתרון לכך, נוהגים במדינות קרות להכין את המנוע לחורף, כלומר לנקות את כל המערכת מדלק לפני האחסון בעונה בה האגמים קופאים. אצלנו אין קרח אבל במקרה והמנוע יושב בלי תפעול הדלק מתקשה גם כן.
בנוסף לתופעה הזו, לאחר אחסנת המנוע לזמן רב, כמעט תמיד מוצאים לכלוך, אבק, חלודה וגומי שמתייבש. ניקוי כל אלה הוא פרוצדורה לא פשוטה, בעיקר במערכת הולכת הדלק ובקרבורטורים. אצלי יש 3 קרבורטורים, אחד לכל צילינדר. ניקיון כזה חייב להיעשות ביסודיות ובזהירות. יש לבדוק את מצב האטמים (Gaskets) ולכוון את הקרבורטור מחדש (Carb Idling או Carb Adjustment). הפתחים הצרים האחראים על הזרקת הדלק לרוב נסתמים מהר מאוד בתנאים כאלה, ואותם צריך לנקות בזהירות מירבית.
כמו כן, אצלי, ניקיון הסירה והכנתה כללו גם זריקת המון זבל וחלקים מיותרים, כמו דפנות לא מקוריות מעץ ושטיח בלוי.

איך מתחילים, מה מתקנים, ומי מתקן?

התיקונים שביצעתי בסירה אולי התאימו יותר למכונאי ולמשפץ סירות, אלא שבמקרה הזה, האתגר היה לעשות הכול לבד ובה בעת לצמצם בעלויות עד כמה שאפשר. אני סבור שהתשלומים עבור התיקונים השונים אצל אנשי מקצוע היו מסתכמים בכ-15,000 עד 20,000 ₪, לעומת אלפים בודדים שהשקעתי בחומרים שנדרשו לי לתקן בעצמי. ברור לי לחלוטין שחלק מהדברים היו נעשים באופן מקצועי יותר על ידי בעל מקצוע, ואכן יש מצבים בהם לא לוקחים סיכונים, אך בכללו של דבר העדפתי לתקן מה שיכולתי לבד, גם אם היה הדבר כרוך בלמידה מדוקדקת של תחומים שלא הכרתי.

ואם מעניין אתכם איך נכנסתי לתחום שיפוץ הסירות, הרי לכם קצת רקע:
בילדותי חונכתי כך שצריך לקרוא לבעל מקצוע על כל תקלה או תיקון בבית. בשלב מסוים, אפילו בבורג לא הייתי נוגע. בשנים האחרונות הרגשתי שהגישה הזו אמנם בטוחה, אבל גם היא צריכה להיות במידה, ויש דברים שאפשר לעשות לבד. את תחום הרכב, למשל, אני משאיר אך ורק לבעלי מקצוע, אך עם הכניסה לעולם הסירות החלטתי לעשות מהפך בסגנון החשיבה ובעיקשות ונכונות החלטתי שאת הסירה הזו אני משפץ לבד, דרך אתרים בחו"ל שם רואים אנשים לוקחים סירה שאחרים היו זורקים והופכים אותה לסירת חלומות.
בתמונת ה"לפני ואחרי" פה למטה אפשר לראות דוגמה לשיפוץ שעלה יפה.




ודאי שלא הגעתי לרמות כאלה של גימור, אבל כן הצלחתי להביא את הסירה למצב תקין ועובד. לזכות אנשי הפורומים בארה"ב ייאמר, רמות השיתוף, הפתיחות, העניין והמקצועיות הן גבוהות במיוחד. קיבלתי עצות רבות ממכונאים ומשפצי סירות שהעבירו עשרות כלי שיט בין ידיהם והכול נעשה בנועם תוך הנחיה ברורה בכל שלב ושלב.
ובאשר לשיפוץ ותחזוק המנוע, הרי שיש קטלוג משתמש כמעט לכל סוג ודגם של מנוע בעולם. אני הצלחתי לקבל קטלוג כזה למנוע שלי, ובחינם (לרוב עולה כסף) דרך אחד מחברי האתר. בתמונה הבאה אפשר לראות דוגמה של סכמה עם פירוט חלקי הקרבורטור.



חוץ מהאתר שהזכרתי, קיימים סרטונים רבים ביוטיוב ובפורומים שונים. סרטונים כאלו יכולים לעזור מאוד בהבנת מבנה המנוע ובביצוע פעולות מסוימות – זה הוא למעשה שיעור מעשי, וכמעט הכי קרוב למראה עיניים במציאות. ההמלצה הזו תקפה גם בנוגע לשיפוץ גוף הסירה, כמובן.

מן הסתם, על אף התעקשותי לעשות הכול לבד, נאלצתי בסופו של דבר להיעזר בחברים, בחשמלאי, במכונאי רכב ובמכונאים ימיים על מנת להשלים תהליכים מסוימים שלא רציתי לקחת סיכון מיותר בסופם. גם אם אדם מחליט לבנות או לשפץ משהו לבד, עליו לזכור תמיד לא להמר ולדעת איפה מגבלותיו בעיקר כשמדובר בבטיחות כלי שיט.

השלבים השונים לפיהם פעלתי במטרה להכשיר את הסירה ואת המנוע לשיט ולדיג:

1. שחרור המנוע התפוס: זו הייתה העבודה הקשה ביותר. לשם כך נדרש כוח רב, ואם זה לא עובד, אז עוד קצת כוח, עד שהוא משתחרר. התחלתי בשימון, מסיר חלודה, ג'ק של אוטו והרבה הרבה כוח, עד שלבסוף, אחרי 3 ימים, השתחרר המנוע. קיימת אפשרות להשתמש בחום באמצעות ברנר, אך הדבר מסוכן והעדפתי להימנע ממנו.

2. שירות למנוע: ניקוי מערכת משאבת המים ובדיקת הגומיה (אמפיליר impeller ולא אמפלור כפי שלעתים מבטאים בטעות). הגומיה הזו היא חלק חשוב במשאבת המים – היא מסתובבת עם סיבוב ציר המנוע ומעלה מים לקירורו. בעיה או תקלה בגומיה הזו תגרום במהרה להתחממות המנוע עקב אי כניסת מים סדירה למערכותיו.





כדי להאריך את חיי המנוע כמה שיותר, כדאי לשטוף בבית במים מתוקים את מערכת הקירור שלו לאחר היציאה לים. הדבר נעשה באמצעות מיכל גדול מלא מים בו טובלים את המנוע, או באמצעות צינור מים אליו מחוברות אוזניות המתלבשות על פתחי שאיבת המים של המנוע. מניעים את המנוע לפרק זמן קצוב ומזרימים מים חופשי (יש להזהר ממצב בו המנוע מפסיק לקחת מים מסיבה כזו או אחרת – דבר זה יכול לגרום לתקלה חמורה).



החלפת שמן גיר: למערכת הגיר שני פתחים, תחתון ועליון. לאחר ריקון השמן הישן, המילוי החדש נעשה בשיטה מיוחדת – מכניסים את השמן מהפתח התחתון וכך בועות האוויר נפלטות מלמעלה ולא נלכדות בשמן. הפעולה הזו מצריכה משאבת שמן שלא הייתה לי. החלטתי להכין אחת  מבקבוק סבון ידיים, צינור אינפוזיה ודבק אפוקסי. האלתור הזה עבד טוב, ובהתחשב בעובדה שאשתמש בו פעם בשנה, הוא בהחלט סיפק אותי.




כמו כן, נדרשתי להחליף פלאגים, סוג מיוחד למנועים ימיים, שונים מפלאגים של מכונית. 3 פלאגים, אחד לכל צילינדר. לבסוף, ניקיתי את פילטר הדלק בעזרת תרסיס מיוחד לניקוי קרבורטורים.

3. פירוק וניקוי קרבורטורים: שלב זה הוא בהחלט מן הקשים יותר, אך תוך שימת לב רבה לפרטים ובעזרת קטלוג, זה הלך לא רע בכלל. בשל העובדה שהמנוע ישב זמן רב ולא פעל, לכלוך רב נכנס למערכת והמנוע לא עבד באופן חלק. הקרבורטורים קיבלו לכלוך רב והיה צורך לנקותם. את הקרבורטורים עצמם אני פירקתי, אך את מכלול חלקיהם פירקו חברי, מכונאי רכב במקצועם. לאחר הניקוי נוצרה בעיה חדשה – דליפת דלק בקרבורטור התחתון. בעקבות הבעיה הזו, הגעתי למומחה לקרבורטורים שפתר את הבעיה באופן חלקי, אך לא עמד על הסיבה שהולידה אותה מלכתחילה. מכאן ניתן ללמוד שבשלבים כאלה קריטיים, לא כדאי להתפשר, גם אם המחיר נראה לנו מפתה. בסופו של דבר הגעתי למכונאי ימי והוא פתר את הבעיה לחלוטין. בזכות עבודתו היסודית, הסירה יכולה עתה לשוט במהירות של בין 45 ל-50 קמ"ש, בניגוד ל-12 קמ"ש לפני כן. זו מהירות שהרבה בעלי סירות חולמים עליה, למשל בעלי סירות גדולות עם מנועי דיזל פנימיים שמהירותן המקסימלית יכולה להגיע לכ-12 קמ"ש. שיאי המהירות האלה הם אמנם יתרון עצום וחוסך זמן, אך מניסיון החלטתי לא לחצות את רף ה-35 קמ"ש, במקרה הטוב, בשל שיקולי בטיחות. מעבר למהירות הזו, כלי השיט יכול לאבד שליטה ואף להתהפך.





4. ניקוי מכל דלק בצורה יסודית, כך שלא יישאר עליו לכלוך כלל.

5. תיקון מערכת הטרים של המנוע: חשמלאי חבר לדיג עזר לי בשלב זה.



6. החלפת כבל ההגה.



7. הורדת כיסוי העץ בצדדים, הורדת הריפוד על הרצפה וניקוי הסירה.





8. תיקון פיבר ברצפת הסירה בעזרת סיבי זכוכית ושילוב של חומר מדלל וחומר מקשה.





9. הוספת מתקני חכות: בסירה שרכשתי, הדופן כפולה והחלק שפונה כלפי פנים לא מגיע עד רצפת הסיפון. מבנה זה איפשר גישה להכנסת מתקנים פנימיים. השתמשתי בצינורות נירוסטה ששכבו אצלי עוד בטרם התחלתי בעבודה על הסירה.  צינורות הנירוסטה לא הספיקו לכל מתקני החכות, כי השתמשתי בהם קודם לכן להכנת מתקן לפיש פיינדר והם בעצם השאריות, לכן נאלצתי גם לשלב צינורות פלסטיק קשיח. לבסוף, את החלק הפנימי של המתקנים מרחתי בסיליקון שחור, גם לשוות להם גימור יפה יותר וגם לשמש מעין בולם זעזועים לחכות. בהמלצת רפי, התקנתי שניים מהמתקנים בצורה כמעט אופקית למים, דבר שאיפשר, בזמן הטרולינג, לחוטים  היוצאים משתי החכות במתקנים אלה מקסימום מרחק מהסירה וכן עבודה במקביל עם זוג חכות נוסף על מתקנים פחות אופקיים מבלי לסבך את כל המערכים שבמים. הרעיון של המתקנים היה, בהתאם למגבלות גודל הסירה וצורתה, לאפשר עבודה בבולוס או בג'יג עם ארבע חכות בצד אחד של הסירה, ואת הצד השני להשאיר פנוי למערכת ההיגוי ולציוד כגון ארגזים וצידניות.






10. צביעה: צבעי סירות הם חומרים מיוחדים ויקרים כמו שאר חלקי הסירות. אבל יש חלופות הרבה יותר זולות ולא פחות טובות. במקרה נפל בחלקי לרכוש צבע אפוקסי בהנחה גדולה, בו השתמשתי לצביעה סופית אחרי תיקוני הפיבר.



11. הגבהה של מעקה הבטיחות: כך למעשה אפשר לנצל את החרטום לדיג מבלי להסתכן. מובן שרצפת החרטום קיבלה חיזוק נוסף כדי לאפשר עבודה אינטנסיבית מבלי שתיפגע.



12. שמשה מול ההגה ולוח השעונים (במקרה זה, גם ג'י פי אס ופיש פיינדר).



13. סידור מערכת חשמל בסירה: חידוש מערכת החשמל במנוע, חיבור שני מצברים, מצבר אחד רק למנוע וכן מערכת חשמל בעלת מצבר נפרד לשליטה בתאורה ובציוד החשמלי הנוסף. כמו כן, הותקנו לוח פיוזים כדי לצמצם את כמות הכבלים היוצאים מהמצבר, כפתור למשאבת בילג' בנקודה נגישה ומוגנת ממים, שקע מצית וכמה דברים נוספים.



14. מתקן נירוסטה לעינית הפיש פיינדר.



15. הוספת גומי בצידי הסירה: הגנת הגומי הייתה חסרה בחלקים מהסירה. הוספת הגומי מאפשרת העלאה והורדה של הסירה מבלי לשרוט אותה, וכן פחות חופש בין עמודי העגלה התומכים לבין גוף הסירה. כך הסירה נכנסת במדויק ויושבת בצורה יציבה ביותר. חסכתי לעצמי הוצאות מיותרות ומלכתחילה לא הלכתי לחפש גומי לרכישה, אלא השתמשתי ביריעות גומי בהן משתמשים במחצבות מהן חתכתי רצועות דקות.





16. החלפת טבעת הגרירה של הסירה: הטבעת הישנה נתלשה באחת הפעמים הראשונות בהן הזזתי את הסירה כי בסיסה היה ישן, קטן וחלש מדי. בעקבות כך, נדרשתי לבניית מתקן מאסיבי יותר שדרוש בעיקר בנקודות הורדה פחות נוחות המתאפיינות במים רדודים ובהיעדר שיפוע מספיק ואולי הפעלת יותר לחץ על הטבעת הגרירה. בחופים קשים כאלה, הסירה לא יכולה תמיד לרדת ולעלות בקלות מהעגלה, לכן יש צורך לפעמים לנתק את העגלה עם הסירה מהמכונית ולהיכנס איתן למים עד שהן מתנתקות זו מזו. לאחר מכן, גוררים את העגלה חזרה לחוף ומחברים חזרה למכונית. כשחוזרים מהים מורידים את העגלה למים בידיים, בלי האוטו, מעלים את הסירה על העגלה ואז מותחים רצועה מהעגלה ועד לוו הגרירה של המכונית וגוררים בזהירות עד שהעגלה יוצאת מהמים ואז מחברים את העגלה ישירות לוו הגרירה של האוטו בלי שהאוטו יירטב. תהליך הכנסת העגלה למים בלי האוטו עבר בצורה חלקה והוסיף בסך הכול חמש דקות לכל הסיפור אבל חסך לחץ מיותר על גוף הסירה ועל טבעת הגרירה.


המתקן הפנימי לא צולם לצערי. רואים פה רק את טבעת הקשירה החיצונית

17. הכשרת העגלה לעבודה: העגלה הייתה ישנה וחסרה ברך, לכן נאלצתי להתקין ברך חדשה.



אך הדבר החשוב ביותר היה החלפת ציר העגלה! זו פרוצדורה לא פשוטה אך מצילת חיים – פה, מבחינתי, אין פשרות!


בתמונה, הציר החדש.

18. רכישה והתקנה של מנוע עזר: בין אם רכשתם מנוע חדש ובין אם מנוע ישן, מנוע עזר רזרבי יעלה פי כמה את תחושת הביטחון בים. מדובר במנוע קל משקל (5-10 כוחות סוס, 25-40 ק"ג) שאפשר לנתק אותו ולחבר אותו לסירה בקלות. במקרה של תקלה במנוע הראשי, אפשר להפעיל את מנוע העזר ולחזור הביתה בשלום מבלי להיות תלויים באף אחד שיבוא לסייע. בחו"ל, למשל, יש שירותי גרר בתשלום במקומות מסוימים, אך פה בארץ אנו נתונים לחסדיהם של  כלי שיט אחרים, ולא תמיד יש מישהו מוכר בסביבה. לא פעם שמעתי סיפורים על סירות חסקה פשוטות וקטנות שגררו כלי שיט יוקרתיים אחריהן כי נתקעו בלב ים עם מנוע מושבת. אני החלטתי להתקין מנוע של 8 כוחות סוס מסוג אבינרוד, הוא ישן אך מתפקד כראוי. כעת נותר לי רק להתקין משאבת מים למנוע העזר לאחר שעבר ניקוי יסודי של הקרבורטור, וכן בהמשך סטרטר חדש שיחליף את מקומו של זה הישן והסדוק. בנוסף, עלי לדאוג למתקן מתאים עליו אלביש את מנוע העזר, אך בינתיים, באופן זמני, הוא מקובע לסולם הקטן בירכתיים.



19. החלפת רכב: זו השקעה נוספת אך הכרחית. גיליתי שסירה נגררת דורשת רכב 4X4 חזק מספיק כדי לגרור משקלים גדולים בתוואי שטח לא אידיאלי. אמנם זו לא הוצאה ישירה על הסירה, אך זו אחת מההוצאות ההכרחיות לשינוע הסירה ממקום למקום על עגלה נגררת.

דברים נוספים שברצוני לעשות בעתיד הקרוב:

1. "לוחות טרים" (Trim/Smart Tabs): הסירה שלי אולי תהיה הראשונה בארץ שתזכה בהתקנת לוחות כאלה. כמה יתרונות ללוחות טרים: עוזרים באיזון הסירה, האצה מהירה יותר, פחות קפיצות במים, חסכון בדלק ועוד. את הלוחות הזמנתי מחו"ל, מחברת Nauticus. בינתיים אני מחכה לראות איך הסירה יושבת במים בנקודות הורדה שונות בארץ כדי להיות בטוח שהלוחות לא יפריעו בהורדה ובהעלאה. בסרטון הבא ניתן לראות הסבר על לוחות הטרים ועל יתרונותיהם:

בבחירת לוחות טרים, יש לזכור להתאים אותם לגודל הסירה. כמו כן, יש חברות המייצרות לוחות עם מנוע בתוך הבוכנה, כך שניתן לכוון את הזווית המתאימה של כל לוח ממרכז הבקרה של הסירה, מבלי להכניס ידיים למים.

2. תאורת לדים – התקנה של מערכת תאורת לדים עוזרת מאוד בדיג לילה ומפחיתה את התלות בפנסי ראש או פנסים ידניים למיניהם.



3. "לייבוול" – מתקן לשמירת דגים חיים: עדיין נמצא אצלי בשלבי תכנון. המכל, ככל הנראה, ימוקם בחרטום כדי לא לגזול שטח עבודה יקר על הסיפון.

4. גג להגנה מהשמש בקיץ: אצטרך לבנות גג שאין בו הצטלבות של צלעות באמצע (ז"א לא גג בימני), כי עם הצטלבות של צלעות שטח העבודה לא יהיה פנוי לגמרי והדבר יפריע לדיג.

5. הגבהה לחרטום: החרטום בסירה זו הוא נמוך יחסית. במזג אוויר המתאפיין ברוחות חזקות וגלים, מים עלולים להיכנס לסירה. כדי למנוע זאת, החלטתי להגביה את החרטום עם חומר שקוף כלשהו שיגן מהגלים.

סיכום:

כל תהליך שיפוץ הסירה והכנתה לדיג ולשייט ארך כשלושה חודשים. לעתים עבדתי על הסירה באופן יומי, ולעתים לא נגעתי בה שבוע. בסופו של דבר הכנתי אותה לרמת תפקוד תקין, אף על פי שרבות התוספות שברצוני להוסיף לה. למעשה, התהליך טרם נגמר, אך ברשותי כעת כלי שייט המתפקד בצורה טובה במים, הן בדיג והן בשייט רגיל.

להשקת הסירה בחרנו בחוף נוח בכנרת (חוף הדקל, בהמלצת חברנו גיאצ'וק), שם התאמנו על הורדה והעלאה של הסירה ובדקנו את תפקודה במים. הבחירה בחוף נוח בכנרת נבעה מכך שזה בעצם ניסיון ראשון, ולא רצינו לקחת סיכונים מיותרים בים הפתוח. בכנרת אין סכנה ממשית, ואם ניתקל לפתע בבעיה לא צפויה, נוכל להסתדר בקלות יחסית ולהחזירה לחוף מבטחים במהירות.

את הפעם השניה החלטנו לעשות בים. בחרנו במעגן ג'יסר אל זרקא. הסירה עמדה יפה בתנאי מזג אוויר של רוחות צפוניות שהלכו והתחזקו, ובים שהפך לגלי. בתור בונוס, קיבלנו דג שנתפס בטרולינג.

דו"ח דיג מפורט יותר אפשר לראות בקישור הזה:

http://israelsportfishing.co.il/index.php?option=com_smf&Itemid=41&topic=10638.0

קשה להגיד שעניין שיפוץ הסירה משתלם או לא, כפי שציינתי למעלה, אבל הסיפוק הוא גדול והתרומה להבנת הכלי שיש לך במים היא ענקית. יחד עם זאת, איש מקצוע לפעמים הוא חובה ואי אפשר להתפשר עליו, כל אחד צריך לדעת איפה הוא עוצר ומתי פונה לבעלי מקצוע.
מקווה שמאמר זה, בדגש שהוא נותן על שיפוץ ועל סירות נגררות, שאולי הוא הראשון מסוגו בארץ , יפתח צוהר לאחרים שהנושא פחות מוכר להם. תקוותי שיקומו עוד אנשים, יקדמו את הנושא מעבר למה שיכולתי לעשות פה, ישתפו ויכתבו עליו.
בארצות הברית למשל רוב הסירות הן נגררות! בארץ רוב הסירות הן בעגינה, לפחות אלה החוצות את אורך ה-5 מטרים. שמעתי שמועות שבכמה נמלים בארץ יש מחשבות לבנות מתקן בו באים עם סירה נגררת לנמל ומנוף מיוחד מרים את הסירה ומוריד אותה למים, כך שמעתי לגבי  הקישון והרצליה לפחות.אם אכן כך יהיה המצב אני מצפה למהפכה בעולם הסירות הנגררות ושהתמונה תתהפך: יהיו יותר סירות בכלל כי תיווצר אפשרות מסודרת להורדת סירות בלי לדאוג למקומות עגינה שכל כך חסרים בארץ וקיימת עליהם תחרות. במצב כזה, מי שיש לו מקום בבית לסירה יוכל לגרור אותה לנקודת ההורדה המסודרת בנמל. ואולי יהיה כמו בטבריה, מקומות יבשתיים לאחסון הסירות בשכר. אם הדברים האלה אכן יתממשו, צפוי שהתמונה תהיה קרובה למה שיש בארצות הברית, שם יש יותר  סירות נגררות מאשר עוגנות; צפוי שתעשיית הגררים תזנק היות ויהיה ביקוש גדול לעגלות, חלקים וציוד נלווה, כך שהמאמר פה יהווה פתיח להיכרות עם עולם הסירות הנגררות.

והערה אחרונה היא בנושא מחירי חלקי חילוף: כמו בהרבה מקומות בעולם תחביב הסירות הוא עניין יוקרתי, הנחשב לתחביב של "עשירים", כאשר בפועל רבים מאותם בעלי סירות אלו דייגים פשוטים או בעלי סירות חובבנים, ממש לא "מליאנים". וגם המבוססים יותר מביניהם לא יתלהבו ממחירים מוגזמים. הייתי שמח לו הדברים היו נראים אחרת! וכמובן, לא לשכוח לחפש חלופות טובות וזולות לחלקי סירות וציוד משלים כמו צבע, עבודות נירוסטה, ואפילו גגון שמזמינים אצל איש מקצוע שלא מתמחה בסירות, לעומת גגון שמזמינים אצל מישהו שבונה עבור בעלי סירות! לפעמים ההבדלים הם מקוממים ועל זה יעידו רבים!

ברצוני להודות ליניב, דרג'אם, הישאם, מוהנד, עיסאם, אחמד הנגר, חברי פורום "איי בוטס", גיאצ'וק, רפי ואדם.

המאמר מוקדש לכל מי שעודד אותי בתחילת דרכי, לכל חברי הפורום שהתעניינו וביקשו לזרז את הכתיבה, ובאופן כללי, לפורום היקר, לו אני תורם חזרה אחוז אחד קטן מסך כל התרומות שהפורום תרם לי.

המאמר הזה יתעדכן עם הזמן, ככל שאוסיף ואשדרג את הסירה. כולי תקווה שהצלחתי להעביר את הטעם, החוויה והסיפוק שתהליך השיפוץ הסב לי. עוד אני מקווה, שבאמצעות שורות אלה, הצלחתי לעורר אצל חלק מהחברים את הניצוץ החבוי בהם ולהסיר חלק מהדאגות שבכניסה לתחום שיפוץ הסירות.
אשמח לראות שיח פורה יותר וכמובן שאני זמין לכל שאלה, תהייה והצעות לשיפור.



עדכון  המאמר לגבי מה נגמר הסירה: חלק זה מתווסף בעקבות זה שהמאמר נכתב מזמן ורק עכשיו התפרסם ולא עודכנו  דברים חדשים. ראיתי שחשוב שאוסיף את החלק הזה בעקבות הרבה שרצו לדעת מה התפתח בפרוייקט:
ובכן, בסופו של דבר, הג'יפ נמכר ויחד איתו גם נמכרה הסירה שהשקעתי בה כלכך הרבה. הרווחתי המון מהסירה אבל זה היה חוויות שהם לא מסוג דיג בעיקר אלא חווית ההתנסות בתחום השיפוץ והנגררים. מספר אירועים שקרו בסוף הדרך שהביאו למכירה אולי אפרט מתישהו בהמשך.
מה שכרגע יש לי זה סירה מתנפחת 3.8, ואני יכול להגיד לכם שפרוייקט ההכנה שלה היה גם יפה מאוד אבל הרבה יותר פשוט ומאתגר. אבל עם הסירה הזו אני מצליח לצאת ולדוג ובלי מאמץ...
מקווה שיהיה מאמר חלק ב על סירות מתנפחות, ואיך שאני מכיר את האהבה שלי דווקא לא למתנפחות אלא יותר לחצאי קשיחות, אז יהיה שילוב גם של עולם החצאי קשיחות במאמר.