ככלל, בולוס העדפתי לעשות מאז ומתמיד עם "גליל"-
צינור ביוב חתוך שעליו מגולגל חוט,
קל להוריד החוט למים- ואז להרגיש עם היד את האכילות,
ב"החזרה"- ניתן לגלגל את החוט אך אני העדפתי לאסוף את החוט לידי
ואז כשזורקים שוב פשוט משליכים את העופרת והחוט "רץ" אחריו.
בסירה יש לידך מקום, אך בקיאק (וכך בסירה כשאין מקום "נקי" לידך)-
ובפרט למי שאינו מנוסה- נכון יהיה לאסוף את החוט לתוך קערה של כביסה (כדי שהחוט לא יסתבך)

הרכבת "המערכת" זהה לגבי גליל ולגבי מקל ומכונה :

בחירת החוטים לריג :

מנסיון של הרבה שנים,
בתור חוט "ראשי" הכי מתאים הוא 0.50 (הכי נוח לתחושה באצבע מבלי "לחרוץ" אותה כשיש דג קצת גדול)
ובתור חוט לקרסים הכי מתאים 0.40 (דק יותר נוטה להסתלסל ולהסתבך- עבה יותר מיותר...)
-והשילוב נועד למצב בו הקרס נתפסת בסלע שאז גדל הסיכוי לאבד רק קרס.


לגבי העופרת:
פעם הייתי קושר אך זאת עד ל"תגלית" ששמה קיסם
גוזרים קיסם לחצי, משחילים העופרת בחוט המוביל,
מכניסים את חוד הקיסם לחור שבעופרת
ובעזרת מכות קטנות על בסיס ה"חצי קיסם"- על משטח קשיח
 תוקעים אותו בעופרת.
היתרון: כשנתקעת העופרת בסלע אז משיכות חזקות יתלשו אותה כך שכל היתר לא ייקרע
          ואז שמים רק עופרת חדשה (שונא את הקטע של לקשור הכל מחדש כשנקרעת המערכת באמצע מתקפת אכילות...).

לגבי הקרסים:
אני שם אצלי 5 קרסים אך ממליץ לשים 3 בלבד (מי שלא רגיל צפוי להסתבך קשות ..).
על החוט הראשי יוצר לולאות כמספר הקרסים שאשים,
העליונה כ: 5 ס"מ מעל העופרת (כך שהיא תגיע אל הקרקע מתחת לעופרת)  והיתר כל 20-35 ס"מ זו מזו.
קרסים אני מכין מראש סטים באורכים שונים- 15-30 ס"מ, קרסים קשורות ובקצה לולאות.
היתרון: כשנקרעת קרס בעת הדייג- חותכים את החוט שנשאר (אם נשאר) על הלולאה של החוט המוביל-
         לוקחים קרס קשורה, לולאה בלולאה וקרס חדשה קשורה בשניה וחצי...
*יש להקפיד שהקרסים -מעל הראשונה- יהיו על חוט באורך כזה שהקרס לא תגיע ללולאה שמתחתיה.

אך כל הבהרה והסברים יינתנו לפי בקשתכם- בין טכנית ובין "למה ומדוע" 
 

לדיון במערכת הפורומים (נדרשת הרשמה)  

תמונות להמחשה: