לאורך השנים, יצאתי עשרות פעמים ותפסתי עשרות טוניות, הייתי תאר זאת כאחת מחוויות הדייג  האקסטרימיות ביותר שיש-  חוויה שאפשר להגדיר בתור: "התפרצות אדרנלין"!!!
אז קצת טיפים לאחת החוויות היותר מסעירות שאפשר למצוא בתחביב שלנו...
לאחר שאציין כי נסיוני הוא במפרץ חיפה מרחק 1-4 ק"מ מהחוף- ויתכן כי יש שינויים מסוימים ביחס למקומות אחרים... (אגב, במפרף חיפה הטוניות מכונות "פלמידות").

באופן כללי, השיטה היא איתור "רתיחות" על פני המים (רתיחה- משמע קפיצות של טוניות שרודפות ביזרי/סרדינים על פני המים), הגעה למקום עם הסירה  וזריקה שלאחריה זרזור מהיר. מה שתפסתי בעונה ובשיטה זו, היו גדלים של 1-9ק"ג כשמידי פעם (די נדיר) טרחון בגדלים של 1-4 ק"ג מחליף את הטונית.

אז כמה טיפים שהצטברו תוך כדי התנסות ובדרך כלל התגלו כמאוד נכונים:

ציוד:
*מקל שמטיל רחוק- רצוי באורך של 2.5-3מ', ושיהיה מקל חזק כי בזמן שאתה מקרב את הטונית לסירה היא רצה בכוח מתפרץ- ויש לה כוח....
*חוט גם דק וגם חזק, או 0.45 חזק ואיכותי- או חוט בד אליו חובר חוט ניילון כאמור באורך כ:10-15 מ', וחשוב שהקשר לא יפריע בהטלה!!! למתחילים- מומלץ להתחיל עם חוט איכותי 0.50..
*מכונה שתהיה כמה שיותר מהירה- לאיסוף חוט מהיר...

דמויים: 

ניקלים שאותם משליכים ואיתם מז'רז'רים- במשקלים של 40-80 גר'..

מצורפות מספר תמונות בצירוף הסבר קצר...

הניקל בתמונה האמצעית הוא הניקל הישן והטוב-
היה מגיע בתפזורת והמשולשת היתה נרכשת בנפרד,
היה הכי זול שיש, כ:10-15 ש"ח ליחידה, כיום קשה להשיגו...

בתמונה התחתונה- "סליידרים",
נמכרים במחירים של כ:25 ש"ח ליחידה,
מגיעים במגוון צבעים ומשקלים,
אני מעדיף את אלו שבמרכז התמונה-
במשקלים של 60-65 גרם ובצבעים של תכלת/כחול על הניקל (גם הירוק עבד יפה)
-הוכיחו עצמם ויש "קבלות"....

בתמונה העליונה- הניקל הימני (כסוף ומעוגל) שבצד שמאל:
יש שמגיעים בתפזורת ויש כאלה שמגיעים "באריזה", למשל
ניקל שעובד מצוין תוכלו לראות בתמונה התחתונה...

*אגב, בשנתיים האחרונות יש ב"שוק" ניקלים חדשים ומוצלחים- בהזדמנות המאמר יעודכן תוך

הוספת תמונותיהם...

העונה:
בשנתיים האחרונות הצטמצמה העונה במפרץ חיפה לתקופה שמתחילת מאי (לעיתים סוף אפריל) ועד סוף חודש יוני, בעבר העונה נמשכה עד אוגוסט, ללא ספק קשור לכך שבשנים האחרונות כמות הסרדין שנכנסת למפרץ הצטמצמה מאוד  ושוב- מדובר על המפרץ ובטווחים של 1-5 ק"מ מהחוף, ועל השיטה האמורה ("רתיחות" של טוניות קטנות במשקלי 1-2 ק"ג רואים גם לפני מאי ובטרולינג אפשר לתפוס טונית מזדמנת כמעט בכל עת ולאורך כל השנה. במרחק 7-10 ק"מ מהחוף רתיחות של טוניות נמצאות גם בחודשים מאוחרים יותר מאלו שציינתי.).
 
מזג אוויר-עננות:
רצוי שמיים הכי בהירים שאפשר עם שמש יפה. כאשר השמיים מעוננים נדיר שיהיו רתיחות ועדיף לחפש יום אחר. הטוניות אוהבות לרדוף בשמיים בהירים.
כשהשמיים בהירים- גם ממש בשקיעה תהיינה תקיפות.

מצב גלים:
ים שקט זה הכי מתאים ל"מתחילים", בעיקר כי מאפשר לאתר את הרתיחות ממרחק גדול יותר. בים גלי ומבורבר קשה יותר להבחין בין "ברבורים" לבין רתיחות.
למרות זאת,  בים קצת גלי ו"מבורבר" לרוב יש יותר תקיפות על הניקל- ואם הגעת לרתיחה וזרקת נכון אז בהחלט יש סיכוי מצוין שתהיה תקיפה.

איתור הטוניות:
שטים בסירה/בקיאק ומחפשים בעיניים, ככל שמתנסים יותר היכולת משתפרת. מעבר לסריקת המים, קרוב ורחוק- ומומלץ כי חברי הצוות "יחלקו אזורים" כך שלא כולם יחפשו באותו כיוון. השיטה הבדוקה היא לחפש את השחפים. אם יש שחפים שחגים זמן מה באותו מקום ומבצעים "זינוקים למים"- ואותם רואים ממרחקים- סימן שמתחתם יש או תכף תהיה רתיחה. ברור שהשחפים לא אוכלים טוניות.... - הם מנצלים את ראייתם החדה לאיתור להקת טוניות שתוקפת דגיגים שמכונים"ביזרי", הדגיגים מתכנסים ואז קל יותר לשחפים לצוד אותם- כמו גם לטוניות...

שעות:
מנסיון מצטבר, הכי מתאים בשעות 6:30-10:30 וכן: 16:00 עד השקיעה.
לפני או מעבר לשעות אלו, אמנם יש רתיחות אך אחוזי "התקיפות" והתפיסה-  נמוכים יחסית.

הגישה ללהקה וההטלה:
מרחק העצירה מהרתיחה הוא 15-50 מטר, תלוי במקל ובחוט שקובעים מה מרחק הזריקה שלך, כיוון הרוח ועצמתה, ובצורה שאתה מתקרב ללהקה. אז כמה כללים חשובים:
1. לא לבצע קרוב לרתיחה שינוי חד ב"טורים" של המנוע, וגם לא לצעוק, לעיתים הדבר גורם לטוניות להבהל ולהעלם מהמקום. 
2. חשוב לבחון את כיוון הרוח ועצמתה, ואם יש רוח ממשית- להגיע אל הלהקה כך שההטלה תהיה עם כיוון הרוח או מול. הטלה וזרזור מהיר לטוניות- ממש לא הולך עם רוח חזקה שבאה על החוט מהצד. לצורך הטלה הכי טוב כמובן עם כיוון הרוח- אך בתנאי שהגעתם עם "טורים" נמוכים כך ששינויי רעש המנוע אשר ניש ברוח לא יבהיל את הטוניות. אם במקרה זרקתם "מהצד" כך שרוח צידית יצרה "קשת" בחוט- יש ליישר את החוט ע"י הטיית המקל לצד הנגדי (לכיוון "הצד הפתוח" של הקשת שיצר החוט) וליישר את החוט ע"י זרזור קצר. רק כשהחוט ישר להתחיל לז'רז'ר.
3. קצב הזרזור? הכי מהר שאתה יכול. ככל שמהיר יותר- טוב יותר... כי הטונית מהירה יותר מכל קצב ז'רז'ור....
   את הז'רזו'ר יש לבצע כשהמקל מקביל לפני הים ולא ניצב לים, כמה שקצה המקל קרוב למים- יותר טוב.
4. מיקום ביחס לשמש: ותיקי הקישון טוענים שהכי טוב לזרזר לטוניות כשהשמש בגב שלך, סביר ובסדר כשהיא מהצד, והכי גרוע זה כשאתה מול השמש. מנסיון מצטבר ובדיקת הענין- הם צודקים.
5. לא להטיל ולזרזר כשהסירה בתנועה לכיוון הרתיחה!!!! כשנוסעים מול הלהקה ומורידים ל"ניוטרל"- הסירה ממשיכה לגלוש מול הלהקה כך שלמהר להטיל זה כמובן שגוי כי בעצם אינך מזרזר אלא רק אוסף חוט. לכן- או לחכות לעצירה של גלישת הסירה ואז להטיל, או לבוא אל הרתיחה עם דופן הסירה (ולהטילכשהסירה בניצב ללהקה או חולפת על פניה אותה) או להגיע מול ולהפנות את דופן הסירה, כך שבזמן המשך הגלישה -תנועת הסירה תהיה של התרחקות או שמירת מרחק מהלהקה, ולא התקרבות לכיוונה ששוללת זרזור. .
6. תנועת הטוניות: חשוב לבחון לפני ההטלה, כי לעיתים הרתיחה "עומדת במקום" ולעיתים הדגים בתנועה. אם הלהקה "עומדת"- להטיל קצת מאחריה או עליה, אם הלהקה בתנועה- כמובן שלהטיל לפניה במסלול שחייתה.
כשאין רתיחה גדולה ואתה כבר עומד- לא להסס להטיל גם איפה שקפץ דג יחיד - קורה שהוא ייתפס.



בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!