פורומים
| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 23/10/2016 | צפון: ראש הנקרה-נהריה | מים מלוחים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 06:30 | קלמארי - טרי טרי | אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי) | 1 | 7.200 ק"ג |
הדו"ח:
סוף כול סוף, הראשון בחוץ
הדוח הזה מתחיל לפני כמה שבועות למעשה ומסכם מספר יציאות משותפות וגם סולו.
במישור הסולו, מדובר על מרתון של יציאות שהשיא היה 4 יציאות ביומיים כולל מרדפי לילה אחרי הקלמארים החמקמקים שכול יום הפגינו העדפות שונות למיקום, שעות וסגנון עבודה
רצף יציאות כזה שמותיר אותך עם פחות מ-10 שעות שינה ב-72 שעות, לוקח ממך כול אנרגיה שהיתה לך, מהמישור הפיזי וגם המנטלי והדיווחים השונים שמגיעים מהגזרה בצירוף תמונות, יכולים להוציא אותך מדעתך ולפעמים גם לבאס ברמות על...
מי שמכיר אותי יודע שאני זורק מהריף או במקרה הטוב מוציא פיתיונות בשחייה אם יש מי שמוכן לבצע את ה"משלוחה" אבל בלונים אני לא שולח וזה בהחלט מרכיב שפוגע חזק במאזן התפיסות
עם כול הרצון שלי לתפוס אינטיאס, אני פשוט מסרב לקחת חלק בטינוף הים ולמי מכם שהזדמן לתחומי אכזיב-ראש הנקרה בבקרים, יודע איך כול בוקר נראה כמו יום הולדת עם בלונים ושקיות אשפה מנופחות שנסחפים ברוחות המזרחיות...
בהזדמנות הזו אני רוצה להודות לקיאקיסטים וחותרי הסאפ שאוספים לא מעט מה"מוניות המתנפחות" האלו , אפילו שזה רק אחוז קטן ממה שנשלח מהחוף...
ובחזרה לדוח...
מספר לא מבוטל של יציאות עם זריקה מהריף מסתכמות בשתי מכות רציניות אבל ללא נעילה וגם לא בטוח שזה היה בכלל אינטיאס כי בסופו של דבר, כול ריג חוזר עם סימני התעללות של אבונפחות ולא ברור אם זה קרה לפני או אחרי בדיקה של אינטיאס אם בכלל...
אחרי האינטיאס האחרון בשנה שעברה שנתפס על כבל, אני מכין את הריגים שלי מכבל ואין יותר ניילון או בד...
אינטיאס רעב ייקח גם כבל ואם הוא מגיע לחוף, הוא רעב...
הנוסחה מאד ברורה ומאד פשוטה מבחינתי ואחרי איבוד קרסים וריגים וגם לא מעט קלמארים בגלל האבונפחות, היום זה רק כבל בשבילי
לפני כמה שבועות התמונה השתנתה ונכנס אלמנט חדש - רחפן.
הרחפן הוא כלי מדהים ויש לו יכולות מרשימות אבל הוא דורש מיומנות רבה בתפעול בטוח וניסיון בהתמודדות עם כול מיני תקלות ומגבלות בשטח, החל מרוחות, שמש ומשקל הפיתיון וכלה בהודעות תקלה בשלט או כשלים בתקשורת...
כמו עם כול כלי טיס מופעל שלט, גם כאן יש תמיד את הסיכון ומוטלת על מפעיל הרחפן אחריות גדולה כי תאונה במהלך הוצאת חוטים פירושה איבוד הרחפן ומדי פעם שומעים על רחפנים שצללו למים עקב תקלות או הפעלה לא מיומנת
הרעיון של שילוב כוחות לטובת אינטיאסים עלה עם הלל ירושלים במפגש בכנרת.
העונה התקרבה והתוכניות התגבשו ולידה צפויה בזמן בלתי צפוי עצרה את ההתקדמות אבל בסופו של דבר זה יצא לטובה כי העונה התחיל הרק חודש לאחר מכן
מפגש ראשון להוצאת חוטים הוביל אותנו לחוף חולי.
שעת ערב, חכות חוף וציוד קל יחסית ותרגול חימום על גומברים
לילה שלם מבהיר ללא ספק שיש חיבור טוב ודינמיקה ובקטע של הדיג החופי יש השלמה אחד של השני ואנחנו קובעים לסיבוב נוסף
מפגש שני, אותו הדבר רק שהפעם הבאתי שני סטים כבדים והוצאנו קלמארים לשקיעה.
עדיין היה מוקדם לעונה והתוצאות היו בהתאם...
הפסקת לידה...
חידוש התוכנית ומפגש ראשון לזריחה לפני כשבוע וחצי , ב-14 לחודש, מביא אותנו שוב פעם לחוף חולי, חשוך ושקט.
אם אומר שלא היתה התלבטות לגבי המיקום ושקילה של נחיתה על אחד הריפים, זה יהיה שקר.
הרעיון עלה אבל באותה המהירות הוא גם נזנח...
לפני הכול, ההתמקמות עם הרחפן והציוד הנלווה על ריף רטוב, זה לא אידיאלי.
דבר שני זו הצפיפות. מה שהולך בעונה הזו על הריפים זה פשוט זוועה.
אחד על השני, מריבות, ויכוחים, צעקות, חוטים מצטלבים, בלונים ושקיות אשפה בכול מקום, איבוד דגים בגלל צליבות, ריכוז אבונפחות גדול ורעש .
תוסיפו לזה את האי נוחות האופיינית לדיג על ריף, קיבלתם לא אחד גדול...
במקום כול זה, אנו יורדים לחוף חולי, מתפרסים בשקט, בנוחות, בלי שכנים ובלי עצבים ובתכלס, מגיעים לאותו המסלול שהדגים שוחים בו ועוברים מול הריפים הסמוכים
פריסה ראשונה עוברת בשקט יחסי וכבר מגיעה השעה 8 .
אנשים במים בכול מקום, קיאקים, סאפים ואפילו קבוצה של צוללנים מלווים בקיאק.
נראה שהיום הזה עובר בלי תגובה כשפתאום החכה הקיצונית שנשלחה עם טרולוס של 25 ס"מ על כבל ושני קרסים למרחק של 150 מטר בערך, מאותתת
אני ניגש לחכה ומבקש ממנו בנימוס, לבלוע...
והחכה מתכופפת אבל עדיין רגוע וחוזרת להתיישר.
הפעם אני מבקש ממנו לבלוע אבל קצת פחות בנימוס וגם מוסיף איזו הערה מעליבה ובתגובה החכה (ליון צ'מפיון) יורדת.
ויורדת.
ויורדת.
ויורדת.
כשהיא מגיעה למצב שהחלק העליון מיושר עם המים, אני מחליט שזהו.
מצליח לשחרר מהסטנד ומהצד השני אני מקבל מסר ברור של חוסר שביעות רצון והחוט יוצא. בלחץ, בקושי ובעצבים
מנסה להרים את החכה ולא מצליח.
מנסה להדק קלאץ' ולהאט את הרכבת אבל זה לא עוזר.
החוט יוצא בלחץ מהרולר (פן 950) וגם כשהקלאץ' מגיע לסוף ההידוק, החוט יוצא, בלחץ ובעצבים וברעש מאד לא סימפטי ועד לאותו הרגע, לא הצלחתי להרים את החכה יותר מ-45 מעלות וגם אז זו היתה הקת בלבד כי החלק העליון היה מיושר עם הים...
בסופו של דבר ולאחר כמה עשרות מטרים של חוט (80 ליברה, 8 גידים) שלא מפסיק לצאת בעצבים שבמהלכן אני מפמפם עם היד על הספולה ומקבל כוויות בכריות האצבעות, אני רואה כבר את הבאקינג ומקבל החלטה לתפוס את הספולה ועל הבאב אללה.
2-3-4-5 ופאאאק!!
החוט מתפוצץ...
אני מסתכל על הלל, הלל מסתכל עלי, שנינו
זה כבר דורש התארגנות אחרת ולפעם הבאה אני מגיע מצויד קצת יותר רציני...
יציאה שניה, ה-16 לחודש, הים קצת יותר עובד, הגלים שוטפים את הריפים אבל אני מצליח לגרד קלמארי בודד ואנחנו יורדים לחוף.
הפעם הבאתי רולר שוכב עם חוט בד 100 ליברות במקום אחת החכות הטלסקופיות ועל הרולר שרב עם הרכבת, החלפתי חוט (לאותו חוט רק חדש ויותר חוט...).
את הקלמארי הטרי הבודד תפרנו אצל הלל והוא נשלח למרחק של כ-200 מטר.
לטרי, כמו לטרי, יש את המגנטיות שלו ובהתאם החכה מקבלת איתותים נחרצים אם כי לא היסטריים והלל מתחיל להביא את המנשנש מרחוק...
לאט לאט, בלי לחץ ובלי ראש בראש, הדג מגיע עד לקו החוף ובתעלה שמתחת לרגליים הוא תופס מערבולת ומתנער מהקרס
כנראה שלא היה הוק סט מספיק טוב וזה עולה לנו בדג היחיד שהראה התעניינות
למודי ניסיון ואחרי כמה שיחות ארוכות בטלפון ובמהלך הדיג, הגענו לכמה תובנות והחלטנו להשקיע בהתאם באפיקים הרצויים.
עסקת חליפין עם אלון שמארגן לי כמה טרולוסים קטנים תמורת קלמארים ביס והחלפת חוט ברולר האחרון לחוט חדש וארוך יותר, חידוש הריגים הלעוסים והשכמה אגרסיבית באחת ועשרים, מביאה אותי ליציאה השלישית אתמול בבוקר...
הלל נוחת רק לקראת 4 לפנות בוקר ואני מנצל את הזמן לתפוס קלמארים שבאופן מעצבן ביותר מחליטים שלא לשתף פעולה ואני מצליח לגרד 2 לא גדולים במיוחד בלחץ ...
יורדים לחוף ופורסים חכות.
קלמארי ראשון נתפר אצלי ואני מציע להלל את השני אבל הוא מעדיף טרולוס קטן וסבידה ואנחנו שולחים את הפיתיונות לעומק...
התבהרות ראשונה והחכה הקיצונית של הלל נותנת מכה.
מדובר בחכה דרום אפריקאית לכרישים עם רולר אומוטו שוכב וחוט 80 ליברות בקיבולת יפה ואם היא זזה ככה, זה חייב להיות משהו רציני.
מחכים להמשך אבל הוא לא בא...
האור עולה וכבר לא צריך פנסי ראש והקליקר של האומוטו מעיר את העולם...
טרטרטרטרטרטטרטרטרטרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר.....
החכה מכופפת כאילו אין מחר וחוט יוצא בלחץ.
הלל תופס פיקוד אבל המפקד נמצא בצד השני של החוט
וכמו אצלי, עכשיו אצלו...
מהדקים קלאץ' אבל לא נראה שבצד השני זה מעניין מישהו והחוט מתרוקן מהרולר
נעילה סופית של הקלאץ' והחוט עדיין יוצא והקוטר שלו בספולה יורד ויורד ומעל 100 מטר חוט כבר עפו להם ורגע האמת מגיע וצריך לסגור את הברז...
2-3-4-5 ופאאאק!!
הלל מגלגל (ומגלגל ומגלגל ומגלגל
) ולבסוף מגיע השוק לידר כשהקצה שלו חסר...הרכבות האלו פשוט חולות על טרולוסים
הפעם אנחנו כבר מתעצבנים פחות ורק מאוכזבים וכבר מדברים על רולרים לטונות והלל מפנה את תשומת ליבי לחכה עם אחד הקלמארים הטריים שמאותתת .
הפעם אני לא מחכה לריצה ולוקח את החכה ביד, מותח חוט ומחכה למשיכה.
כשהיא מגיעה, אני נותן לו הוק סט כפול ובצד השני מישהו עצבני מנסה לפתח ריצה אבל הפעם אני מוכן לזה והוא מקבל ברקס והוק סט נוסף והרמה של החכה.
אני לא יודע עדיין מה יש בצד השני אבל דבר אחד אני כן יודע וזה שאני לא מתכוון לתת לו לסובב לי את התחת ולתת ראש
ריצות לצדדים, כן.
החוצה, לא...
כמה דקות של ראש בראש שבמהלכן כבר הבנתי שזה לא משהו דו-ספרתי ואת הסוף הוא כבר בילה במים הרדודים בשחייה במקביל לחוף ולבסוף הוא עושה החפה כמו גומבר מגודל והלל מארגן לו איסוף
המשקל הדיגיטאלי מראה 7.200 ק"ג והספתח לעונה , אצלנו
שאר הבוקר עבר בשקט וללא הפתעות נוספות לצערי ובניגוד לתחזית שנתתי בבוקר, יצא רק אחד אבל אני בטוח שהשני כבר בדרך
יש עדיין מקום לשיפור בהוצאת החוטים ואנחנו כבר עובדים על השלב הבא
מקווה לדוח נוסף בקרוב.
הפעם של הלל
המאמץ משתלם בסופו של דבר.
