בעקבות דיון שנפתח כאן,
לא יזיק לקרוא ולהתרענן במידע על הדג שלצערנו שורץ בחופינו כאן בכמויות...
בויקפדיה יש מעט יחסית - עיקר הדברים קיימים שם דווקא לגבי דג הפוגו, ממשפחתו של הלגינון שלנו,
על הפוגו כתוב שם מה שנכתב על הלגינון ועוד קצת..

קבלו קישור המתייחס אל בן-דודו, דג הפוגו:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%92%D7%95_(%D7%93%D7%92)
ומתוך ויקפדיה:

כללי

פוּגוּ (שם מדעי: Takifugu; ביפנית: 河豚) הוא סוג דג מאכל ממשפחת הנפוחיתיים, הנחשב למנה יוקרתית ויקרה במטבח היפני. בחלק מאיבריו של הפוגו מצוי רעל עצבים קטלני - טטרודוטוקסין. הגשתה של מנה מבשרו של דג הפוגו מחייבת את השף להיות מקצוען ולעבור התמחות ארוכה ובחינות, משום שכל טעות עלולה לעלות בחיי הסועדים.
שמם של דגים ממשפחה זו בעברית עשוי להיות נפוחית, כדוּרנוּן (מלשון "דג-כדור") או "אבו נפחא" בסלנג. זהו דג הנוהג להתנפח בשעת סכנה לגודל כפול מגודלו המקורי, ולאותת לאויביו כי מסוכן לטרוף אותו. קיימים 25 מינים שונים בסוג, רובם רעילים. דגים אלה חיים בעיקר במים מלוחים, באזורים טרופיים - חמימים, בין קווי הרוחב 45° דרום ל-45° צפון.
הרעל מתרכז באיברים הפנימיים - הכבד ואברי הרבייה (במיוחד בשחלות), וכן בעור הדג. הרעל מצוי בריכוזים גבוהים יותר בנקבות בעיקר בעונת הרבייה. בעבר היו מתים ביפן ובמדינות אחרות בדרום מזרח אסיה מדי שנה עשרות אנשים כתוצאה מהרעלה שנגרמה מאכילת דגי פוגו שלא נוקו כהלכה. שיעורי ההרעלות והתמותה ירדו בשנים האחרונות כתוצאה מרגולציה מחמירה שהונהגה ביפן.

הרעל

חלק מאיברי הדג מכילים את הרעל הקטלני טטרודוטוקסין (Tetrodotoxin). הטטרודוטוקסין הוא רעל עצבים חזק מאוד, חזק עשרות מונים מציאניד, למשל. בניסוי שנערך בעכברים נמצא, כי נדרשת כמות של 8 מיקרוגרם לקילוגרם משקל גוף כדי לגרום למותם של לפחות 50% מאוכלוסיית הניסוי. נדרש פחות ממיליגרם אחד של רעל כדי להביא למותו של אדם בוגר.
סימני ההרעלה מופיעים כ- 30 – 60 דקות לאחר ההרעלה ומתבטאים בשלבים, שמתקדמים באופן מהיר: תחילה אובדן תחושה בשפתיים, בלשון ובקצות האצבעות, בחילה, הקאות וחרדה. לאחר מכן מתחזק אובדן התחושה ומתפתח שיתוק של הגפיים. בשלב הבא יש אובדן קואורדינציה של השרירים ואובדן של כושר הדיבור. בסוף הקורבן מת מחנק בעודו בהכרה מלאה, תוך עשרות דקות עד מספר שעות מרגע שאכל את הנתח הרעיל (בדרך כלל בין ארבע לשש שעות). אין נוגדן מתאים לרעל, והטיפול היחידי מעבר לשטיפת מערכת העיכול הוא טיפול סימפטומטי - מתן סיוע נשימתי (הנשמה מלאכותית) לנפגע.

בעבר גבה הפוגו ביפן ובארצות אחרות במזרח הרחוק עשרות קורבנות מדי שנה - פרי טיפול לא מקצועי בדג, בעיקר על ידי טבחים חובבים. בין השנים 1974 ל-1983 דווחו ביפן 646 מקרי הרעלה, מתוכם 179 הסתיימו במוות.
על פי נתונים לגבי השנים 1996 עד 2006, חלה ירידה דראסטית במספר מקרי ההרעלה בשנה שנע בין 20 ל-44. מספר האשפוזים בבתי חולים כתוצאה מהרעלת פוגו בשנים אלו נע בין 34 ל-64, ומספר מקרי המוות בין אפס לשישדג הפוגו כמזון

הדג נצרך ביפן במשך מאות רבות של שנים, תוך ניסיון בלתי פוסק של השלטונות להגביל את צריכתו.
הכנתו מתבצעת על ידי ניקור של האיברים הרעילים על ידי שף מומחה לדבר ובעל רישיון, בתהליך המתבצע בעזרת סכין ייעודית הנקראת פוגו-היקי (fugu hiki). ההגשה היא בדרך כלל כמנת סשימי - פריסה של נתחים דקים מבשרו הנא של הדג. ניתן גם לאכול מנת פוגו וירקות, הנקראת Fugu-chiri, או פוגו מטוגן, מנה הנקראת Fugu Kara-age. צורות הגשה אחרות הן צלייה בגריל, מרק וסאקה.
בעוד שאניני טעם מחשיבים את בשר הפוגו למעדן, אחרים עשויים למצוא שבשרו תפל וחסר טעם. יש התולים חלק מההילה סביב הפוגו גם בתחושת הסכנה שהוא מייצר. לעומתם, יש כאלה הטוענים שכמות הרעל המופחתת שנותרה בחלקי הדג המנוקים גורמת לתחושת ריחוף נעימה, הדומה לתחושה הנגרמת כתוצאה מנטילת סמים וזו הסיבה למחירו הגבוה. מחיר מנת פוגו לאדם עשוי להגיע בקלות ל-¥5000 (קרוב ל-200 שקל) ויותר, ומחיר ארוחה מלאה ליחיד (2008) נע בין ¥10,000 ל-¥20,000 (כ-400 עד 800 ש"ח) ואף יותר.
הפוגו אסור על פי חוק בהגשה למשפחה הקיסרית מסיבות בטיחותיות