פורומים
מימונה: פטיפורים מזרחיים
חג המימונה עלה ארצה יחד עם יהדות צפון אפריקה – מרוקו, טוניס ולוב. במוצאי חג הפסח מיד עם רדת ערב, פותחים בטקס לישת בצק למופלטות המפורסמות.
חגיגות המימונה מבדילות בין ימי הפסח לימי חול המגיעים מיד אחריו. זהו חג עממי, ומקורו במאה ה-18. באותם ימים נזהרו היהודים במיוחד מלאכול בבתי אחרים בתקופת ימי הפסח והסתגרו בבתיהם. הדבר עורר את חשד הגויים: "מה לעזאזל עושים היהודים האלה, מסוגרים כבר שבוע בבתיהם?". לכן מיד בצאת החג מיהרו היהודים לפתוח את דלתות הבתים בפני אורחים ושכנים, כדי להפיג את החששות. עד עצם היום הזה נוהגים להשאיר את דלתות הבתים החוגגים פתוחות לרווחה, כך שכל דיכפין ייתי ויאכל, ולקדם את הבאים בברכת תרחבו ותסעדו.
פיסת היסטוריה
סמואל רומנלי, סוחר יהודי-איטלקי מהמאה ה-18, יצא למרוקו לצרכי מסחר וכשחזר לאיטליה כתב על מנהגי הקהילה היהודית המרוקנית בצאת חג הפסח, חג המעיד על ביטוי ליחסי השכנות טובה שהיו ליהודים המרוקאים עם שכניהם המוסלמים: לפני חג הפסח היהודים היו מעבירים לידי המוסלמים את כל מוצרי הקמח והחיטה למשמורת ובתום החג השכנים המוסלמים היו מגיעים לבתי היהודים עם כל הקמח והחיטה וגם דברי מתיקה מקמח שעל היהודים נאסר לאכול במשך שבעת ימי הפסח. כל זאת כדי לחזור לשגרה במתיקות.
על שולחן המימונה
בערב המימונה עורכים שולחן חג מפואר ומתוק בעיקרו. חשוב שעל השולחן יונחו מאכלים לבנים: כד חלב, מרציפן, קציפות ביצים, ומעטרים בעלי נענע ירוקים. הכיבוד הוא כאמור מתוק – תקווה לימים מתוקים. אחת המנות החשובות והמפורסמות היא המופלטה, אותה מכינים עם צאת חג הפסח מקמח שנרכש אך ורק לאחר שיצא כוכב ראשון בשמים וסימן את סיום החג.
חשוב מאד שיהיה על השולחן כלי קטן ובו דג השוחה במים. חמישה פולי פול ירוק עטופים בבצק, חמישה תמרים, חמש צמידי זהב בקערת בצק, בצק שהטביעו בו טביעת אצבעות, חמישה מטבעות כסף, חמש תכשיטים מכסף או זהב, חמש קמעות בצורת כף יד, עלי תאנים ודבש. כל אלו הם סמלי פריון, שפע, בריאות, מזל, אושר, והצלחה. האורחים מבורכים בברכה: "תרבחו ותסעדו" – ובתרגום חופשי: מי יתן ותזכו במזל וברכה. אמן!
משפחת
מברכת את כל החברים בברכת :"תירבחו ותיסעדו"
רעיון מקורי וחוסך המון זמן ובלגן 
