לפני מספר חודשים  הבת שלי יצאה  למסע בפולין  במסגרת בית הספר 
 ככול  שהתקרב  מועד הנסיעה  חששתי  שההתמודדות מול זוועות  העבר  יהיו קשות 
הילדה  וחבריה  עברו  הכנות  אינטינסיביות  לקראת  המסע  לפולין 
היו שם  התמודדו  למדו  וחרטו בלבם  את  זכר  הקרבנות

לפני  המסע  נתבקשנו ע"י  המורה  לכתוב  מכתב  שיועבר  לילדה  במהלך המסע  . 

הדמעות  חנכו  אותי  במהלך הכתיבה  , הדמעות חנכו  אותה  בזמן הקריאה   .

הדמעות  עולות לי גם עכשיו   

"  ‏אוקטובר  2011
נועם שלנו 
ילדה  מקסימה שלנו  , שלחנו אותך  לשם  , למקום ההוא  . 
שלחנו אותך  מתוך עוצמה  חוזק וביטחון   שאנו יכולים להניח על  כתפך  את המשא הכבד הזה  . לבוא  אל הארץ הזאת ולהיות עדות חייה .להגיע  אל הארץ הזאת  על  מנת לזכור  את  האנשים שגורלם  היה  כה  קשה   ואת בני  עמנו  שהושמדו  באכזריות . 
לזכור את שהתרחש לפני כ  70  שנה  על  היבשת הזאת , על  האדמה  הרטובה  , על השדות הירוקים. את הנורא שנעשה  לרגלי הגבעות היערות ולאורך הנחלים והנהרות שחוצים ארץ זאת. 
השמים צבועים באפור  ובראשית הסתיו הקור מתגבר הציפורים כבר נודדות דרומה  לארצות החום  בערב ובלילה הקור  חודר את עצמות.
ואת ילדה  מקסימה שלנו  שם .
השמות  וורשה  , לובלין ולודז' לא נשמעות  לנו  כשמות של ערים נורמאליות אנו  מכירים אותם מסרטי השחור לבן  של  ימי האימה  והפחד  ימים של שואה . בני עמנו שלכולנו אותם זיכרונות משותפים ,זיכרון  של קדושת יום הכיפורים  המראה החמים  של הנרות  המרצדים בחנוכייה   ותחושת "הביחד"  של התכנסות המשפחה  גדולה  בליל  הסדר .היהודים חיו בפולין חיי עושר רוחני ותרבותי ואת עומדת שם באותם המקומות  שבהם פסעו רגליהם  .
ילדה  מקסימה שלנו , את לא לבד  , אנחנו איתך נלך .
 ביחד איתך  נצעד ברחובות נדמע נבכה ונזכור  .
ילדה  מקסימה שלנו  את בראש זקוף  ובגאווה  כנציגה  של  תא משפחתי  קטן אמא  אבא ושני אחים  . כנציגתם של סבים וסבתות  שחוו את התקופה  כילדים  תחת הצל הענק של המלחמה  עולמית ומול הסכנה  שלמזלנו לא הגיעה  אליהם לארץ ישראל .כנציגתם  של  הדור הקודם להם  שחיו  תחת הפחד  חוסר הידיעה  וחוסר האונים  .
וכנציגתם של כל אלה  שהושמדו  ואנו לא יודעים את שמם  ואת גורלם  .  אך אנו יודעים שהם חלק ממשפחתנו ולנו חלק מהם  .     
ואת ילדה מקסימה  שלנו  חוזרת לשם בשמנו  ,בשמם של  הורינו  הסבים והסבתות  שלנו  , בשמם של  ניצולי השואה  שהיו נוף ילדותנו  אנשים שהדחיקו את זיכרונותיהם , אנשים שנפשם הפצועה  ליוותה  את ימי ילדותנו  .

ילדה  מקסימה שלנו 
תהיי  חזקה  עם עוצמה  וכוח  לעמוד שם ולבכות  גם בשמינו , להיות ללמוד  ולצרוב את הזיכרון  למען ההווה והעתיד כי המסע הזה רק מתחיל  מסע הזיכרון מסע  שאין לו סוף מול כל אלה שמטילים ספק  ומכחישים את העבר .
  כי רק מי שיודע ומכיר בעברו , יוכל לצעוד קדימה אל עתיד מפואר.
ואת ילדה מקסימה שלנו הדליקי  נר  נשמה  גם בשמנו  והניפי את הדגל   ותומרי  בקול גדול   בשם  כל  משפחתך
  אנחנו כאן !.
אנו  אמא  ואבא  מאוד גאים בך  על הרצינות  והבגרות שאת מגלה  , אנו דואגים גם איך תתמודדי עם  הזיכרונות  והסיפורים קשים  , המראות והעדויות אשר  מעוררים  אימה  ופחד  .
 זה לא קל לצעוד  בדרך בה עבר השטן  ולראות  את הפצעים והחורבות שהותיר  אחריו . זאת דרך קשה להתמודדות  אולם חייבים ללכת בה  , למען הצדק  ולזכר הנספים.   כדי שתוכלי את  וחבריך  לקחת את  לפיד  הזיכרון שנושאים ניצולי השואה ולהעביר אותו הלאה  לדורות הבאים  .
  אנו  רוצים לבקש  עוד בקשה
 הגעת למסע אל פולין  על מנת  להיות  "בבית הקברות  היהודי הגדול בעולם" אך  החיים חשובים יותר  מכל  דבר אחר וצריך להמשיך הלאה  למרות  הזיכרון  הכואב  . אנו  לא  שוכחים ולא סולחים  .
 אך אנו רוצים שתדעי שיש  אהבה  בעולם  ,  הביטי  קדימה  ארץ פולין היא ארץ יפה , טירות  ואחוזות  של ברונים  ודוכסים  פזורים בה , בהם חיו  אבירים ונסיכות  פשוטי עם  וסוחרים בדיוק כמו בצרפת  וגרמניה  .  אגמים  ונחלים   יערות וחורשות  משבצים את  הנוף  .  הערים עתיקות מתגאות  בקתדרלות מרשימות. ויש גם את החדש. ישנם כיכרות  ,בתי קפה , קניונים  נוצצים  ומקומות בילוי יש מוסיקה  וריקודים . וכן מותר גם בפולין לשמוח ולצחוק  .אחד הנכסים הגדולים של העם היהודי  היה  ההומר היהודי אותו אף אחד לא יכול לדכא  . ולכן בהשראתו  הפעילי את שרירי החיוך ,דמעות רבות יהיו  אך גם  דעי שמותר לצחוק  וליהנות מהמסע .
אוהבים אותך  הכי בעולם , מתגעגעים  וממתינים לשובך
 

אחד הזכרונות שיהיו צרובים איתי לעד הוא מסע "עדים במדים"

מסע לפולין שמאורגן ע"י צה"ל לקצינים בסדיר ומילואים.

זכיתי לקבל הזמנה למסע לפני שנתיים ,

לראות בעיניים זה סרט אחר לגמרי.................... אלבום תמונות בפייסבוק - לחץ כאן

באושוויץ , על אחד הקירות הוצב שלט גדול עם המשפט הזה :

 .The one who does not remember history is bound to live through it again
 George Santayana

הרב כהנמאן וילדי השואה

מסופר על הרב כהנמאן זצ"ל שעסק שנים רבות בגילוי ילדים יהודים שנמסרו לשכנים הנוכרים על ידי הוריהם על מנת שיינצלו בזמן השואה.

לשם כך הוא עבר באירופה בין הארצות, חיפש חקר ודרש בכדי להחזיר נשמות רבות לעם ישראל.

באחד הימים במסגרת החיפושים, הוא הגיע למינזר גדול אשר נודע לו כי בין הילדים הרבים נמצאים מספר לא מבוטל של ילדים יהודים.

ראש המינזר קיבל אותו בעוינות גלויה ובוטה, ולאחר ששמע על מטרת הגעתו כעס עוד יותר ואמר:
"אני מקציב לך 5 דקות בלבד להיכנס ולמצוא את כל הילדים היהודים מבין כלל הילדים השוהים במינזר".

הרב כהנמאן נדהם, שהרי 5 דקות זה זמן מגוחך ובלתי אפשרי.

אך לאחר שהבין כי אין לו שום ברירה אחרת וזוהי הדרך היחידה בכלל להיכנס פנימה, הוא נאלץ להסכים לתנאי שהוצב לו.

לקראת ערב בעת שהילדים נכנסו למיטות והתכוננו לשינת הלילה, זהו הזמן בו בחר הרב להופיע ולנצל את 5 הדקות היקרות.

היה זה אולם גדול בו כל מיטות הילדים מסודרות וערוכות , והקטנים שוכבים וממתינים.

הרב נעמד בכניסה הגביה את קולו וצעק מתוך גרונו :

"ש מ ע  -  י ש ר א ל ...... !"

כהרף עין החלו בוקעים קולות רכים אליהם הצטרפו עוד ועוד, קולות שהלכו וגברו בעוצמתם, קולות שניתן היה לשמוע בבירור את משמעותן :

"טאטע ! , מאמע !"  (אבא,אמא)

לזכור ולנצור את זכרם,
לזכור ולא לשכוח


אין מילים יורם, מרגש...


מלל קצר, וביחד עם התמונות- כל כך עוצמתי...


ידעתי עדי שממך נקבל משהו מענין-פיקנטי...